מ"עין איתמר" ועד "בור עוזיהו": כיבוש בורות המים נמשך גם כעת

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מ"עין איתמר" ועד "בור עוזיהו": כיבוש בורות המים נמשך גם כעת

לכתבה
בור עומדן, לשעבר "בור עוזיהו". מעשייה על ניכוס שהשתבש אלכסיי גורל

המאמץ להפוך את שמות האתרים בארץ ישראל ליהודיים התחיל עוד מלפני קום המדינה, ונמשך גם כעת עם ניסיונות – לפעמים עקרים ולפעמים מוצלחים – לשנות שם של אתר ותיק כדי לשייך אותו למדינת ישראל. כך הפך בור שהתחיל את דרכו ב"ויקרא שמו בישראל" לסערת פייק ניוז בשטח C

79תגובות

פעולת השיום היא לא רק אחת מהפעולות הראשונות שהאדם עשה, אלא גם אחת החשובות שבהן. את ההיסטוריה, כידוע, כותבים המנצחים ובעזרת החלת השפה שלהם על המקומות שכבשו זה עתה, מבססים כובשים רבים את אחיזתם בשטח. מרומא ואיליה קפיטולינה ועד המתיישבים האנגלים בעולם החדש וניו יורק שלהם, כל כובש שואף לנעוץ נקודות על המפה ולהפוך אותם לשלו. גם בעזרת שינוי שמן.

הכובש הישראלי אינו שונה בכך. הממלכה היהודית המתחדשת עוסקת מראשיתה בשינוי שמות בקדחתנות, כדי לנשל את הזיקה הערבית לאתרים גיאוגרפיים והיסטוריים ובכך לחזק את הקשר היהודי אליהם. בשנים האחרונות, במקביל לעליית קרנן של המפות השיתופיות והרשתות החברתיות – פעולת השיום הציונית עברה מהמדינה ליחידים, והם לא מהססים לדרוס כל רמז לשם ערבי ולפעמים גם להמציא מקורות תנ"כיים. הכל בשם ייהוד הטבע.

הרצון של המדינה להמיר כל שם ערבי בעברי, החל עוד לפני קום המדינה עם המאמצים לקבוע שמות עבריים לכל חלקת אדמה ערבית שנרכשה. השיום הציוני הפך ממלכתי ב-1950, אז מונתה ועדת השמות הממשלתית שקיבלה על עצמה משימה ברורה – ליהד כל שעל, להמיר כל צל רענן ולברוא – יש מעין – את המדינה העברית הראשונה.

"זו הטלנובלה הגדולה של שנות ה-50'", מספר יואב נגב, יו"ר ומקים של ״מועדון שוחרי המערות הישראלי״. נגב מאיר מעט את הסיבות שהובילו אותו לנבור בדפים המצהיבים (בגרסתם המקוונת, כמובן) של הארכיונים של ועדת השמות הממלכתית שמספרים כיצד הפכה המדינה הצעירה לכזו שהתחדשה בשמות יהודיים וכשרים, ובמקרים רבים כאלה החוטאים למקור שמם.

בחודשים האחרונים נגב בוחן את הארכיונים כדי לבנות את אינדקס שמות האתרים ששינו את שמם בשנים הראשונות של המדינה. כך, נגב מבהיר, ניתן לגלות דברים רבים על ההיסטוריה של האתר ולשמר את מיקומו ההיסטורי. למעשה, הוא פועל כעת בפעולה ההפוכה לזו שניסתה לעשות ועדת השמות הממשלתית – שאמנם הגיעה עם כוונות לשימור ההיסטוריה, אך לא בחלה לעברת כל אתר ולפעמים אף לשבש את משמעותו המקורית. בין אם כתוצאה מטעות תרגום, ובין אם בכוונת מעברת.

"משני צדי הירדן". מכתב ההסמכה של וועדת השמות הממשלתית
ארכיון המדינה

הוועדה מונתה כדי ליהד את האזור הגדול בו הייתה נוכחות יהודית דלילה לפני 1948. הנגב, למשל. ניתן לראות זאת בבירור במכתב הסמכתה, בו נכתב כי "הוועדה תעסוק בייהוד השמות הגיאוגרפיים והטופוגרפיים משני צדי הירדן, ומטרתה הראשונה תהיה ייהוד מדינת ישראל". בין 16 חברי הוועדה, כמה מגדולי הארכיאולוגים והגיאוגרפים של התקופה, בהם הד"ר אברהם בירן והארכיאולוג מיכאל אבי יונה וגם ישעיהו פרס, שמאוחר יותר כיכב במחלוקת אודות קביעת שמו של יישוב חדש. בנו דרש לכבד הבטחה שניתנה לו להנצחת אביו ואילו נאמני הברון הירש דרשו גם הם את הנצחתו. לבסוף, הונצח הברון הירש בניר צבי ופרס ראה את שם אביו מונצח על "גבעת ישעיהו". טלנובלה, כבר אמרנו.

אלא שלא רק מאבקים יצריים ומלאי אגו היו נחלתה של הוועדה, אלא גם עבודה מאומצת שהכריעה לגבי מתן שמות לאלפי אתרים היסטוריים, הרים וגבעות וגם יישובים באזורי הספר החדשים שסופחו לישראל לאחר 48. נגב גילה כמה שיבושים במתן השמות על ידי הוועדה. למשל נחל צאלים, שקיבל את שמו מהבנה לא נכונה של שמו הערבי – ואדי ציאל. חברי הוועדה הסיקו כי שמו של הנחל מתייחס לעצי השיטה, ואילו שמו המקורי התייחס לשיטפונותיו הרבים. "נחל השיטפונות" היה יכול להיות שם מתאים יותר לאחד הנחלים שמזוהים יותר מכל עם עליית המים על גדותיהם.

"אנשים מעלים למפות מקוונות, כמו עמוד ענן, מה שהם רוצים. פתאום מופיעים שמות חדשים לאתרים, לרוב סביב מעיינות בשומרון. בולט מזה ריח פוליטי של ניסיון לקבוע עובדות בשטח"

ואדי חצאצה, ששמו הערבי התייחס ל"הסתערות" המים, הפך על ידי הוועדה ל"נחל חצצון", שמתייחס לשמו של יישוב מקראי וכל קשר בינו לבין הנחל מקרי ואינו מקראי בהחלט. נחל חווה בנגב נקרא במקור ואדי אל האווה – נחל הרוחות – על ידי התושבים שקדמו לתקופה הציונית; ואילו ואדי ראמן הפך למכתש רמון בהתבסס על שמו הערבי, אך השם המקורי התייחס בכלל למעבר של דרך הבשמים הרומאית באזור – ומכאן "הדרך של הרומאים", ללא קשר ל"רימון" או רם". גם נחל פרס קיבל את שמו בטעות. במקום ואדי פרש שמתייחס לתוואי הנחל, שעובר בתוך בקעה רחבה, קיבל שם עברי קרוב ביותר מבחינה מצלולית, אך ללא שימור משמעותו.

כריכת הספר "קניון עזאזל" מאת אסף חזני

כמעט 70 שנה אחרי שסיימה את תפקידה והפכה לוועדה לשיום יישובים חדשים, החלו לפעול ועדות אחרות. לא רשמיות או ממשלתיות, אלא מורכבות מתנועות שטח שמנסות לקבוע עובדות ציוניות בשטח. בניגוד לוועדה הממשלתית, שלטעויות השיום שלה ניתן לייחס תום לב ורצון בולט לשמר את המורשת ההיסטורית של האתרים שטיפלה בהם, קובעי השמות העבריים החדשים מנסים לעשות את ההיפך – למחוק כל זכר ערבי מהמפה. 

"אנשים מעלים למפות מקוונות, כמו עמוד ענן, מה שהם רוצים. פתאום מופיעים שמות חדשים לאתרים, לרוב סביב מעיינות בשומרון. בולט מזה ריח פוליטי של ניסיון לקבוע עובדות בשטח. השמות אמנם לא הופכים לרשמייםאו מוכרים על ידי המדינה, אבל לאט לאט ציבור המטיילים מתחיל להכיר את האתרים הללו תחת השמות החדשים, המומצאים שלהם. לפעמים, כשיש לי כוח, אני משנה בחזרה את השמות לאלה המקוריים. זה משגע אותי", מודה נגב.

הקניית השמות בשנים האחרונות נעה בין יוזמות פרטיות לשיום עברי של אתרים בעלי שם ערבי, לבין סיוע של המועצות המקומיות בהצבת לוח שם חדש, שפעמים רבות מלווה גם בשלט הנצחה. כך הפך עין אל כבירה לעין כפיר, עין אל עריק למעיין הגבורה, עין ומוח'ייבר לעין עוז, עין אל ג'נם לעין גנים ועין מח'נא למעיין עמשא. בכל חודש נוסף עוד מעיין לרשימת המעיינות שמתגאים בו בשומרון, ואף מקדמים בדפי תיירות בפייסבוק לציבור הרחב.

כך נולד בור מים "היסטורי"

שנת 2020 הפכה לשנת שיא בכל הנוגע לתיירות פנים. הישראלים הכלואים במולדתם, בחסות המגפה, הפכו לטיילים כמעט בעל כורחם. שנת השיא הזו תורגמה ל"גילוי" אתרים רבים, וכך נולד תחום חדש של שיום. ועדת השמות הממשלתית ניסתה לשמור על המשמעות ההיסטורית, נערי הגבעות ניסו למחוק את ההיסטוריה בקביעת שמות חדשים לאתרים ישנים, והגל השלישי של השיום החל פשוט להמציא מקומות. זו הדרך היחידה בה ניתן לפענח את חידת "בור עוזיהו". מדובר בבור מים שהפך ללהיט טיולים ציוני ב-2021, רק כדי להתגלות כבלוף כמעט קולוניאליסטי.

הספר "קניון עזאזל" מאת אסף חזני, שיצא לאור בהוצאת עברית, חוזר אל כמה מאירועי הבראשית של היווצרות אתרי הטיולים החדשים ו"הסודיים" במדבר יהודה. רובם "התגלו" על ידי ג'יפאים, ואומצו לחיקם על ידי רבבות ישראלים צמאים לטיול בעל ניחוחות היסטוריים. כך הפך ליל הנרות במנזר מרסבא שבמדבר יהודה מאירוע צנוע בו מדליקים מספר נרות בודדים לפסטיבל בן שלושה לילות, עם אלפי מטיילים ישראלים. הכל בזכות כתבה באולפן שישי, שהפכה את הסוד הכמוס לכמיהה של ג'יפאים ישראלים, לשמחתם של כמה מדריכי טיולים באזור. אך המסורת החדשה-ישנה של מרסבא מחווירה לעומת הסיפור המוזר של בור עוזיהו. רענן שקד פרסם את קורותיו של הבור בשבעה ימים של ידיעות אחרונות, והתבסס על הנאמר בספרו של חזני.

הסיפור של בור המים מתחיל, כאמור ב-2020. עם המוני הישראלים המטיילים נמנה גם מדריך טיולים שפרסם בפייסבוק אודות בור מים עתיק שמצא, וקרא לו בור עוזיהו, על שם המלך שאכן הקים בורות גדולים באזור. אלא שבמהרה התברר כי בור המים לא קשור לעוזיהו ובכלל לא מתקופת המלוכה, אלא  מהתקופה הביזנטית. הבור שימש, ככל הנראה, כמקור מים לבעלי חיים. הבור שופץ על ידי פלסטינים ובעשורים האחרונים משמש להשקיית צאן.

כל זה לא הפריע למתג את הבור כ"תנ"כי" ולהפנות אליו אלפי מבקרים בניסיון להפוך אותו ל"שלנו". כולל כתבות באתרי תקשורת שהזדרזו לאמץ גם הם את השם המקראי והשגוי. כעת, כשברור כי אין קשר לעוזיהו, ורבים עברו לכנות את האתר "בור העמודים", הוא עדיין מופיע תחת שמו המעוברת בעמודי טיול רבים, שקוראים למטיילים לחזור אל הבור "מתקופת המלכים". אם כן, נדמה שמלאכת השיום נמשכת עד עתה ומטרתה זהה – ייהוד של האתרים הארכיאולוגיים והגיאוגרפיים ומחיקת כל זכר ערבי מהן.

מנזר המרסבא ביום
אסף חזני

"את הבור מגלה מטייל אחד באיזה מסע גרוטראלי", מספר חזני שנכנס לעובי הקורה של תולדות הבור בעקבות כתבה אחרת שהכילה סתירות פנימיות וטעויות היסטוריות לטעמו. "המגלה הראשון פרץ את המנעול בכניסה ומשם האתר החל להתגלגל. בהתחלה מפה לאוזן ואז הוא הופיע בתוכנת הניווט עמוד ענן כ'בור עוזיהו'. אחר כך הוא הופיע בדף פרשת השבוע שמחולק בבתי כנסת, כהמלצה לטיול אל הבור היהודי העתיק. צריך להבין, בורות מים בארץ הזו זה דבר מהותי. מי ששולט במים שולט במקום. אז פתאום מדריך טיולים אחד מעלה פוסט שאומר 'ויקרא שמו בור עוזיהו', כלומר ממש כמו בברית מילה, זו הכנסה לקולקטיב היהודי, הישראלי", חזני מוסיף.

מנזר המרסבא והדרך מלאת הג'יפים אליו
אסף חזני

"יש פה גם עניין של שליטה על השטח וקביעת עובדות", הוא אומר. "כך גיליתי שפלסטינים בעצם הרחיבו את הבור בתחילת שנות האלפיים, אותו פואד שקיבל מאביו הוראה לפתוח את הבור לטובת כל המטיילים באזור, הוא שיפץ את הבור בשתי פעימות, כנראה כי נגמר לו הכסף מתישהו. הבור כנראה עתיק אבל פואד ערך בו שיפוץ משמעותי, הרחיב וניקה אותו. אחרי שעימתי מדריכי טיולים שרוצים להרוויח או דתיים שמעוניינים למצוא זיקה לשטח עם הממצאים –  הם כבר ירדו מהעניין של בור עוזיהו. היום הוא מופיע תחת השם 'בור אל עומדן' מלשון עמודים. כלומר זה סיפור פתוח, שמשתנה ומעורבים בו לא מעט אינטרסים מנוגדים", חזני מוסיף.

כעת, תחת השם החדש, מופיעה היסטוריית העריכה של האתר מספרת כיצד יש מי שניסה להשיג שליטה שמית עליו ולאחר מכן חזר בו. "שינוי שם קיים בעל משמעות של אתר ארץ-ישראלי, על אף שנעשה בכוונה טובה, היה לא נכון ולא ראוי לאור משמעות השם לבור. במקביל שינוי שם זה גרם לכותרות ולהפצת מידע שגוי בדבר תקופת חציבתו של הבור, תוך ניסיון להציג את שינוי השם כשיטה להשתלט על בורות מים חדשים במדבר", כך כתבו האנשים שהיו אחראים במידה לא מבוטלת להיווצרות הפייק ניוז אודות הבור, שהפך לתנ"כי לרגע, רק כדי לחזור אחר כך לשמו הערבי המקורי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות