בשבוע שעבר, כשהמודלים התהדקו ואותתו על שלג שצפוי לרדת בגולן, התלבטנו איזו חוויה תהיה מרשימה ומספקת יותר הפעם - האם לצוד את הפלא בזמן אמת ולהתחכך בפתיתים הלבנים שצונחים לקרקע, או לחכות לנופים הנפלאים ביום שאחרי? יש מקומות בארץ ששווה להגיע אליהם אחרי הסערה, כשהשמיים נקיים, כשהכבישים שוב נפתחים והראות מושלמת. שיערנו שהר בנטל הוא אחד מהם, אבל לא דמיינו עד כמה מרהיב זה יהיה. 

לפני כמה שנים הגעתי לפסגת בנטל קצת לפני שהשלג החל לרדת. הטמפרטורה ברכב צנחה אל מתחת לאפס והיתה תחושה שמשהו מיוחד עומד להתרחש, אך בתנאי הערפל מסביב אי אפשר היה לתפוס שאנו נמצאים בגובה 1,165 מטר.

בחמישי שעבר קיבלנו מתנה משולבת מאלוהי האקלים – גם שלג בכמות נאה שהקציף את הגולן, וגם יום שמשי לגמרי שהגיע מיד למחרת. לאזור בנטל הגענו במטרה אחרת - לטשנו עינינו לעבר מאגר המים, אותו צינור קידוח שפולט זרם רותח בשעות לא קבועות והופך את האזור למעיין חמים. המחשבה על שכשוך במים רותחים כשמסביב שלג היפנטה אותי, אבל קצת לפני שהגענו למאגר סגרו את הצינור. "אנחנו הספקנו רגע לפני", התלהבה צעירה שכבר התעטפה במגבת. חשנו החמצה, אולם כשהסטנו את המבט מהצינור הדומם, לפתע גילינו שמדובר באחד מן המראות היפים שהטבע הישראלי מסוגל לייצר – בריכה ענקית למרגלות הרים מושלגים. נוף מהפנט. כמו באיסלנד או נורבגיה, רק שבצידי הדרך מוכרים עלי גפן ופיתות דרוזיות.

התיאבון נפתח, ומהמאגר החלטנו לטפס אל הר בנטל עצמו. נסיעה של פחות מעשר דקות הובילה אותנו לתחילת המסלול. בשל השלגים שהפשירו, כביש הגישה אל השמורה במעלה ההר נחסם לכלי רכב כך שלא היו קיצורי דרך – מי שביקש להגיע לפסגה, נדרש לחנות בצדי הכביש ולעשות את כל המסע ברגל. המטיילים שמכירים את התוואי טיפסו בקו ישר אל ההר, ואילו אנחנו בחרנו בדרך השמרנית והמסומנת, על האספלט נטול המכוניות. הטיפוס היה אמנם ארוך יותר, אבל סיפק נוף רב-גוני - בוסתן בראשית, קיבוץ מרום גולן וכל האזור שהיה פרוס לפנינו. שכבות של לבן, חום וירוק, כמו תערוכת ציורים ומרקמים שהכינו לכבודנו ורק חיכו שנגיע כדי לראות.

לראש ההר הגענו מתנשפים ומשתאים. ככל שעלינו, כך השתרר השקט מסביב. שמענו בעיקר את הנשימות הכבדות של עצמנו, ומדי פעם ראינו חבורות צעירים שסחבו פיתות, פסטרמה וחומוס כדי לנשנש בפסגה. החנייה בכניסה לשמורה, שמיועדת בימים נטולי שלג לאוטובוסים ומכוניות, היתה שוממת. גם קופי ענן, בית הקפה הגבוה ביותר בישראל, היה סגור באותו יום. ואולם, השלג שכיסה את השטח העניק למתחם כולו מראה קסום.

פסליו של יופ דה יונג, שעשויים מגרוטאות מתכת מרותכות, עיטרו את שבילי השמורה. בפסגה ישנו גם מוצב צה"לי משוחזר, שמאפשר לדלג בין מחילות לעמדות שמירה ממוגנות בחזית ההר שפונה לסוריה. החוויה בנקודה הזו מגוונת ומרשימה גם בגלל האטרקציות על ההר עצמו, וכמובן הודות לתצפית המרהיבה שהוא מספק: מהר בנטל, החרמון נראה עצום ובוהק. מספיק רחוק מאיתנו כדי שהעין תתפוס את כולו, מספיק קרוב כדי להרגיש את העוצמה והפאר שלו.

טיול שהחל בהחמצה התגלגל למסע רב תכליתי שהיה בו הכל מהכל. למרות הצינור הסגור, האדרנלין זרם בגופנו למראה מאגר המים, החרמון וכל היופי שנשקף מהר בנטל. השבוע מסתמן ששוב יירד שלג בצפון - ובין מערכת חורפית אחת לשנייה צפויה הפוגה. יש מקומות ששווה להגיע אליהם כדי לתפוס את השלג, ויש את הר בנטל. טפסו אליו כשהשמיים נקיים ותוכלו להתמוגג ממה שהשלג יצר.