מהרי הקווקז לגליל, איך הגיעו הצ'רקסים לארץ-ישראל

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהרי הקווקז לגליל, איך הגיעו הצ'רקסים לארץ-ישראל

לכתבה
פסטיבל מורשת צ'רקסית .הצ'רקסים הם עם ולא "עדה" כפי שלעתים מכנים אותם. הם קהילת מיעוט לאומית בישראל דרור ארצי - ג'יני

הקהילה הצ'רקסית בישראל מצטיינת בשימור המורשת, האתוס, התרבות והשפה הייחודיים שלה. היישוב הצ'רקסי הגדול בארץ, כפר כמא, הוא אחת הדוגמאות היפות ביותר להתיישבות מקומית בסוף המאה ה-19

19תגובות

כל מי שגדל במערכת החינוך הישראלית התחנך על האתוס שבתוכו ימי זיכרון, מועדים ראויים לציון ותאריכים חשובים. בשני בתי ספר בגליל, תיכון כדורי ותיכון סאסא, מציינים מועד נוסף: יום הזיכרון לרצח העם הצ'רקסי והגליית העם הצ'רקסי ממולדתו. הסיבה לכך היא שבתי הספר האלה משרתים את תושבי כפר כמא וריחניה, שני היישובים שבהם מתגורר הרוב המוחלט של האוכלוסייה הצ'רקסית בישראל. הצ'רקסים הם אחת מקבוצות האוכלוסייה הייחודיות ביותר בישראל, ואף על פי שמדובר במיעוט קטן, יש לו מקום חשוב בהיסטוריה המקומית ובכלל.

     שני גברים בלבוש מסורתי צ'רקסי, האחד נגן והשני לוחם
רודין נאפסו

מהרי קווקז לצפון ארץ הקודש: הצ'רקסים כעם גולה

הצ'רקסים – או "אַדִּיגֵה", כפי שהם מכונים בשפתם – הם עם שמוצאו בצפון-מערב הקווקז, חבל ארץ השוכן ממזרח לחופי הים השחור, בין רוסיה, טורקיה ואיראן. הם חיו במולדתם בחופש יחסי, בלי להקים "מדינה". לרוב מחלקים אותם ל-12 שבטים שונים (בפועל היו כנראה תתי-קבוצות נוספות). כל הצ'רקסים מגדירים את עצמם בני האדיגה החל בסוף המאה ה-18. באותה מאה ניסתה רוסיה, שרצתה לספח את הקווקז וליישב בו אוכלוסיות אחרות, לכבוש את האזור. ההתנגדות הצ'רקסית לקולוניזציה הרוסית נמשכה כמאה שנים. רוסיה, שהמאבק הצ'רקסי העיקש סיכל את מאמצי הסיפוח שלה, נקטה נגדם פעולות קיצוניות. בשלבים האחרונים של המלחמה (1864-1860) הרוסים שרפו מאות כפרים צ'רקסיים וערכו טיהור אתני של האוכלוסייה הצ'רקסית. רוב הניצולים הוגלו מהקווקז, וכמיליון מהם מצאו מקלט בשטחי האימפריה העות'מאנית. כך הגיעו חלקם לארץ-ישראל.

.      צ'רקסים בכפר קמא, שנות ה-60. שניים מהם חבושים בכובע "קלפק" האופייני לקווקז ומרכז אסיה, ואחד עטוף בכאפיה
ארכיון בוריס כרמי, הספרייה הלאומית

הרוב המכריע של הצ'רקסים התגורר בעבר בשלושה יישובים בארץ-ישראל. בישראל של היום נותרו רק שני יישובים צ'רקסיים, כפר כמא וריחניה. יישוב צ'רקסי שהיה בשטח שלימים קמה בו חדרה ננטש בגלל מחלת המלריה. במאה ה-19 היה הגליל התחתון המזרחי, שם שוכן כפר כמא, תחת שליטה בפועל של שבטי בדואים. השלטון העות'מאני ניסה לכפות את מרותו על האזור בדרכים שונות. בין השאר הוא יישב במקום מוגרבים שברחו מאלג'יריה ושלח גדודי כורדים להתעמת עם הבדואים. אבל כל המאמצים האלה לא עלו יפה.

הצ'רקסים היו אלה ששינו את פני הדברים – והצלחתם פתחה פתח להתיישבות יהודית באזור, שהחלה כ-20 שנה אחרי בואם. מכלול "הכפר הישן" בכפר כמא, שנוסד ב-1878, משקף את התנאים ששררו אז בארץ-ישראל. הכפרים הצ'רקסיים בקווקז השתרעו על שטחים רחבים. בגליל התחתון בחרו הצ'רקסים להקים יישוב שאפשר לכנות "כפר חומה": הבתים צמודים זה לזה ויוצרים חומת מגן סביב האזורים הציבוריים של היישוב, לצורכי ביטחון והגנה. כפר כמא הוא אחת הדוגמאות המרשימות ביותר ששרדו בארץ-ישראל לבנייה מקומית מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

.      ילד צ'רקסי בכפר קמא לבוש בחליפת "צ'רקסקה" מסורתית, ועל חגורתו פגיון קווקזי. שנות ה-70
מתוך ארכיון בוריס כרמי, הספרייה הלאומית

הצ'רקסים היו "סוכני מודרניזציה" בכל מקום שאליו הגיעו. הם הקימו 13 יישובים במרכז הגולן, התיישבו בעבר-הירדן ובה כוננו את העיר עמאן המודרנית. הם הביאו איתם טכניקות בנייה מתקדמות, ובכללן סגנונות בנייה אירופיים (את "רעפי מרסיי" המפורסמים עדיין אפשר לראותם בכפריהם), ידע בעיבוד עץ ומתכת ומשק מעורב. כפר כמא הפך למרכז אזורי חשוב בשלהי התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט. באזור מרכזי בכפר "הישן" נבנתה טחנת קמח מודרנית, שבה נפגשו תושבים בני קבוצות האוכלוסייה באזור: ערבים פלאחים, בדואים, יהודים וכמובן צ'רקסים. במלחמת 1948 בחרו הצ'רקסים להילחם לצד היהודים, ומאז הם מגויסים לשירות בצה"ל.

הצ'רקסים הם עם ולא "עדה", כפי שלעתים מכנים אותם. הם מקיימים קשר אמיץ עם קרוביהם בארץ ובחו"ל, ולרגע לא שוכחים את הרצון שלהם לשוב למולדתם. בה בעת הם גם ישראלים לכל דבר, המשולבים בכל תחומי החיים בישראל. האוכלוסייה הצ'רקסית בישראל מונה בימינו כ-5,000 נפש בלבד (מתוך כמה מיליונים בפזורה הצ'רקסית), אבל היא אולי המתקדמת ביותר בשימור המורשת הצ'רקסית הענפה ובראש וראשונה באזכור רצח העם והגירוש ממולדתם, שמצוין ביום הזיכרון ב-21 במאי.

.      צ'רקסי בלבוש מסורתי בכפר קמא, שנות ה-70
ארכיון בוריס כרמי, הספרייה הלאומית

הצ'רקסים בישראל גם משמרים את שפתם, האדיגית, שהיתה שפה מדוברת עד המאה ה-19, ורק אז הועלתה על הכתב (עם זאת, לצ'רקסים היתה בעבר מערכת סימנים גרפית מפותחת וייחודית, שהשתמרה עד היום בעיקר בסמלי המשפחות); בשפה האדיגית יש לא פחות מ-64 עיצורים והיא נלמדת בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים שבהם לומדים הצ'רקסים. כל ילד צ'רקסי לומד עברית, אנגלית, אדיגית וערבית, ויש גם כאלה שלומדים רוסית וטורקית. בתי הספר בכפר כמא ובריחניה הם כנראה היחידים בעולם שבהם התלמידים מוסלמים ושפת הלימוד היא עברית.

ה"אדיגה ח'אבזה" והאתוס הצ'רקסי: היו ונותרו "עזי נפש"

צ'רקסים וצ'רקסיות בהדגמת ריקוד במרכז המורשת בבית שאמי בכפר קמא
באדיבות מרכז המורשת הצ'רקסי

רוב הצ'רקסים הם מוסלמים סונים. הם קיבלו על עצמם את האיסלאם בשלב מאוחר יחסית. לפני שהתאסלמו היו נוצרים ובעבר הרחוק היתה להם דת פגאנית. מוסלמים או נוצרים, לצ'רקסים יש קוד התנהגות אחד שמכוון את חייהם. זהו ה"ח'אבזה", מכלול של חוקים וכללים שמעצב את החינוך, ההתנהגות והערכים הצ'רקסיים. לאדיגים יש גם מיתולוגיה ייחודית שעוברת מדור לדור, ובמרכזה אפוס שמגולל את סיפורם של ה"נארתים", גיבורי-העם הצ'רקסים ודמויות שכל ילד צ'רקסי גדל על עלילותיהן.

פירושה של המילה "אדיגה" הוא "האדם כליל המעלות". הביטוי "אדיגה ח'אבזה" פירושו האופן שבו צ'רקסי אמור להתנהג. ההקפדה על דרך החיים שמתאר הקוד הזה חשובה מאוד. מנת חלקו של אדם שאינו מכבד את הקוד היא "חינאפ" – בושה. הח'אבזה מבהירה איך לחנך ילדים, מפרטת כללי התנהגות חברתיים וכוללת הנחיות לנישואים, לטקסים ולהתנהגות יומיומית. רוב הצ'רקסים מעדיפים להתחתן בינם לבין עצמם, כדי להמשיך לשמר את האתוס שלהם. לצד זאת משמרים הצ'רקסים את המוזיקה והריקוד המסורתיים שלהם. הבגדים המסורתיים – ובראשם ה"צ'רקסקה", חליפת הלוחם הצ'רקסית שבחזיתה תאים מיוחדים לקליעים, שהפכה למקובלת בקרב עמים רבים אחרים בקווקז – משמשים בעיקר לריקוד המסורתי הצ'רקסי.

  תלמידי בית ספר בכפר קמא ביום הדגל הצ'רקסי
חן ברם

הצ'רקסים השתלבו בכל רובדי החברה הישראלית. בעבר רבים מהם שירתו שירות קבע בצה"ל ובכוחות הביטחון. היום פונים רבים מהם לתחומי המחקר והמדע, לחינוך ולתעשייה. לא מעטים מהם לומדים באוניברסיטאות, אבל רובם בוחרים לחיות ביישוביהם, כדי לשמור על זהותם הלאומית והתרבותית.  האוכלוסייה הצ'רקסית בישראל בולטת בזכות אחוזי ההשכלה העל-תיכונית הגבוהים שלה, ובשנים האחרונות אף מפותחת תוכנית לימודים מיוחדת לצ'רקסים בארץ.

כפר כמא: נוף יוצא דופן במרחב הישראלי

.      גבר לבוש בתלבושת לוחם צ'רקסית מסורתית מוביל תהלוכה בכפר קמא
רודין נאפסו

כפר כמא בנוי על חורבותיו של כפר עתיק מהתקופה הביזנטית, ובמבנה של המסגד ביישוב משולבות אבני בזלת, בסגנון שנשאב מתקופה אחרת שבה היו צ'רקסים בארץ-ישראל – התקופה הממלוכית. הממלוכים היו עבדים צבאיים באימפריה המוסלמית, ובשלב מסוים הצליחו להפוך לשליטיה. השליט הממלוכי המפורסם ביותר היה ביברס. בסיור בכפר הישן כדאי לשים לב לצורת הבנייה של הבתים ובעיקר – לנסות ולדבר עם המקומיים. מומלץ מאוד גם לטעום ממטעמי המטבח הצ'רקסי ובראשם הגבינה הצ'רקסית והמאפים המסורתיים. בכפר כמא פועל כיום מרכז מורשת צ'רקסית ולצדו מוזיאון נוסף, שבהם אפשר לראות את האופן שבו האדיגים מנציחים את ההיסטוריה שלהם ומשמרים את תרבותם.

כדאי לסייר בכפר כמא, במרכז המורשת ובמוזיאון במסגרת שבוע המורשת 2021!



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות