ג'וליס, הכפר הדרוזי שלא הכרתם

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'וליס, הכפר הדרוזי שלא הכרתם

לכתבה
שקיעה בג'וליס רותם בר כהן

שלא כמו כפרים דרוזים אחרים, הכפר ג'וליס, בגליל המערבי, הרבה פחות מוכר ומתויר. ודווקא זאת סיבה מצוינת להגיע לכאן. בג'וליס אפשר לטייל בגנים יוצאי דופן, להכיר את המורשת הדרוזית, לאכול טוב ולהשקיף על גבעות מכוסות באינספור עצי זית

19תגובות

לרגע נדמה היה לי שנכנסתי לממד זמן אחר. בעמק ממול, מעורסלים בין גבעות רכות, היו נטועים אינספור עצי זית. אף כביש לא חצה את הנוף, אף מכונית לא צפרה בעצבנות. רק ציוץ ציפורים, שמיים כחולים מנוקדים בכמה עננים ועצי זית ירקרקים-כסופים ככל שהעין יכולה לראות. מרחוק, על גבעה נמוכה בתים קטנים נראו כמו קוביות משחק לבנות. ואני, שבדיוק חזרתי מחודש באירופה ועיני הורגלו לאור שונה ולנופים אחרים, הרגשתי שהנוף הזה, שכמו יצא מסיפור תנ"כי, פשוט מושלם.    

ג'וליס
רותם בר כהן

בשונה מכפרים דרוזים אחרים בגליל, בגולן ובכרמל, למשל דליית אל כרמל, עוספייא, חורפיש ומג'דל שמס, לא רבים נוהרים לטייל בג'וליס. כשסיפרתי לבני משפחתי שאני נוסעת לג'וליס, אחד מהם שאל מה יש לי לחפש במחנה הצבאי ליד אשקלון. גם למי שיודע שמדובר בכפר דרוזי בגליל המערבי, בין אם מתדלוק בתחנת הדלק המקומית או מעצירה באחד ממרכזי הקניות הגדולים של ירכא, השכנה מצפון-מזרח, ג'וליס שווה עצירה בפני עצמה. בכפר הזה חי ומת השייח' אמין טריף, מנהיג העדה הדרוזית בישראל ופה קבור גם השייח' עלי פארס, מהחשובים באנשי הדת הדרוזית, שנהג להתבודד ולהתפלל במערה הסמוכה לג'וליס. לצד קברו של פארס קבורים שלושה חללי צה"ל בני העדה. ומעבר למורשת ולהיסטוריה, בג'וליס יש אוכל מצוין, צימרים נעימים, שקיעות וזריחות יפות ותחושה של חיים בתקופה פחות לחוצה ומלחיצה, תחושה שמתעצמת למראה טרקטור עם עגלה שחוצה את הכפר בדרך למסיק הזיתים.   

שלא כמו שכניו הגליליים, ג'וליס אמנם מוקף בהרים, אבל הוא עצמו שוכן באזור נמוך יחסית, ועל פי אחת הגרסאות ששמעתי מתושבת המקום, זאת הסיבה לשמו - ג'ולס בערבית פירושו "ישב", ואכן הכפר נראה כיושב בין הגבעות. אם כי בשיטוט במרכז העתיק, הרגליים בהחלט חשות שלא הכל מישורי ושטוח פה.

בניין עתיק בכפר
רותם בר כהן
זריחה בג'וליס
רותם בר כהן

נשיקה על הלחי וריקוד דבקה

ב-1959 נערך בג'וליס מפגש היסטורי בין השייח' טריף לראש הממשלה דוד בן גוריון. בן גוריון הגיע אל מרכז הכפר במסוק, ובתום שיחה בין השניים, דווח ביומני גבע כי טריף נשק על לחיו של בן גוריון. האירוע הסתיים בריקוד דבקה סוער של כמה מגברי הכפר. הפגישה בין שני המנהיגים, בנוכחות אלפי דרוזים שהתקבצו מכל האזור, נערכה מול המקום שבו נמצאים כיום גני אלמונא, שאליהם עוד נגיע בהמשך. 

קבר השייח' אמין טריף
רותם בר כהן
נביה, השייח' אמין טריף
רותם בר כהן

בכניסה אל קבר השייח' אמין טריף צריך לחלוץ נעליים ולכסות כתפיים חשופות, לצד הדלת מונחים צעיפים לטובת מי שצריך. הקבר עצמו נמצא באחד מחדרי הבית הצנוע, בן קומה אחת, שבו התגורר טריף עד מותו ב-1993. המצבה מכוסה בשטיח רקום בזהב ובצבעי הדגל הדרוזי – ירוק, אדום, צהוב, כחול ולבן. נכדו של טריף, נביה, בכיפה צחורה של איש דת דרוזי ושפם אדיר לבן כשלג, יוצא מהחדר הקטן בו נמצא הקבר ומצטרף אלינו בחדר השני, רחב הידיים, שקירותיו מכוסים עד אפס מקום בתעודות הוקרה ובתמונות של השייח' עם מנהיגים מישראל ומהעולם. הוא מספר כי סבו היה זה שהחליט שהדרוזים יישארו בישראל ולא יברחו מהכפרים שלהם ב-1948, והוא זה שעודד אותם לשרת בצה"ל.

השייח' אמין טריף היה ראש העדה הדרוזית ומנהיגה הרוחני במשך 65 שנים. בשנת 1990 הוא קיבל את פרס ישראל על תרומה לעדה הדרוזית ולמדינת ישראל ושותפות בין הדתות. בנימוקי ועדת השופטים צוינה, בין השאר, "ברית הדמים שנכרתה בין בני העדה הדרוזית לבין המדינה".

אם רוצים ללמוד עוד על המורשת הדרוזית, על המנהגים וגם קצת על הדת, כדאי לבקר בבית המורשת הדרוזית. את המקום מפעיל סעיד נבואני במה שהיה בית דודו. נבואני התקרב לדת אחרי שהשתחרר משירות בצבא קבע, ובמרכז המורשת הוא מסביר למבקרים על המסורת והמנהגים הדרוזים ומציג בפניהם חפצים מחיי היום-יום ששימשו את תושבי הכפרים – כלי עבודה, כלי בית, שטיחים וחפצים נוספים לצד תמונות של אנשי דת מרכזיים. חדר אחד מוקדש ללבוש, בעיקר בגדי חתונה. הבת של סעיד מספרת שבעבר כל כלה נהגה לתפור ולרקום בעצמה את שמלת החתונה, והיתה תחרות סמויה מי תכין את השמלה היפה ביותר. בין השמלות הרבות אין אפילו שמלת כלה לבנה אחת, לבן אומץ בשנים מאוחרות יותר, בהתאם לאופנה המערבית המקובלת. יש לתאם מראש ביקור בבית המורשת הדרוזית, בטלפון: 050-6204457.

בית המורשת הדרוזית
רותם בר כהן

מול כרמי הזיתים

בשש בבוקר השמש מטפסת בעצלתיים מעל גבעות מכוסות בעצי זית. אני עומדת על שפת הבריכה של צימר נוף הזיתים, ששמו הולם אותו באופן מושלם, כי כל מה שנשקף מסביב הם עצי זית. השמיים נצבעים בכתום ענוג, האוויר נקי וצונן, זה הרגע הקסום שבו החלומות מסתיימים והיום מתחיל.

כרמי זיתים בג'וליס
רותם בר כהן

מוחמד הנו ניצל את תקופת הקורונה כדי לבנות במו ידיו שלוש בקתות עץ בשולי בית משפחתו. הנו, חקלאי שהפך לקבלן בניין, בנה את ביתו בקצה הכפר. כל כך בקצה, עד שנראה כאילו עוד רגע הוא יצנח אל כרמי הזיתים שמתחת. בחצר הבית הוא בנה את בקתות העץ וסביבן טיפח גינה לתפארת והוסיף שתי בריכות מחוממות – אחת לאורחי הצימר והשנייה להתכנסויות משפחתיות, ימי הולדת ורגעי שמחה אחרים. מפני שהיה לו הרבה זמן פנוי במהלך סגרי הקורונה הוא בנה גם מטבח משותף לאורחי הצימר, הציב גריל גדול ליד עץ זית עתיק והוסיף פינת זולה שמשקיפה על הנוף. אם לא מתחשק לבשל בזמן החופשה, צריך בסך הכל לצאת בדרך עפר שמתחברת לאחד הרחובות הצרים והמתפתלים של הכפר ובתוך דקות ספורות להגיע למסעדת נור, בין סניף של קופת חולים למתנ"ס המקומי.

צימר נוף הזיתים
רותם בר כהן

לילה לזוג בצימר נוף הזיתים, בחדר גדול דיו כדי להכיל ג'קוזי ענקי ומיטות להורים ולשני ילדים, עולה 800 שקל. פרטים נוספים בטלפון 054-2531335. 

פיתות מגולגלות ומירלי עם אגוזים

סיפור חייה של בסמה הנו יכול למלא ספר שלם, אבל לפני שנגיע אליו, נתחיל באוכל. הנו היא בעלת מסעדת נור במרכז ג'וליס והאוכל שהיא מבשלת מבהיר דרך טעמיו את ההבדל בין אוכל דרוזי לזה שמבשלים בכפרים הערביים בגליל. היא למדה קונדיטוריה, פתחה מקום שבו הגישה מנות בית קפה סטנדרטיות, אבל עד מהרה הבינה שהלב שלה לא שם והפכה את נור למסעדה דרוזית למהדרין.

בסמה הנו
איריס לוי

אם היינו בתל אביב ודאי היו קוראים לזה "תפריט טעימות", אבל כאן, בג'וליס, זאת פשוט ארוחה דרוזית. במחיר אחיד של 90 שקלים לסועד המנות מתחילות לזרום לשולחן: סלט טאבולה עם גרגרי רימון, כל כך ירוק ומרענן עד שהחיטה הגרוסה כמעט נבלעת בין העלים, באבא גנוש עם טעם שרוף נפלא, חומוס עם גרגרים והרבה שמן זית. עד כאן הכל טעים-טעים, אבל לא שונה ממה שתקבלו במסעדות גליליות מצוינות אחרות. אלא שאז מתחילים התותחים הכבדים להרעים: עלי גפן מגולגלים לגלילים דקיקים, מולאים באורז מתובל בקינמון ואגוז מוסקט, סמבוסק במילוי בשרי מתובל בעידון, רצועות של פיתה דרוזית מגולגלות סביב מלוי של עוף ובשר ומטוגנות, מעין גרסה מקומית לאגרול, תבשיל של קישואים ברוטב עגבניות עם קינמון וסומק. עם כל מנה שנוספת לשולחן השיחה שלנו הולכת ודועכת, מתחלפת במלמולי הנאה. עוד רגע ולא נשאר מקום בבטן, אלא שאז מגיעות המנות העיקריות - מאנסף עוף וקציצות כבש עם תפוחי אדמה, חצילים ועגבניות בתנור.

מסעדת נור
איריס לוי

הקינוח בהחלט לא שגרתי: ספלים קטנים של המשקה הדרוזי, שמבטאים את שמו מירלי (ובכלל מאייתים אותו מע'לי). זאת חגיגה של ממש, במיוחד אם אוהבים טעמים עזים – יש פה קינמון, ציפורן, אגוז מוסקט, ג'ינג'ר וגלנגל שבושלו במים במשך שעתיים. לרוב מגישים את המירלי עם צלוחית של אגוזי מלך בצד, אבל בסמה מפזרת את האגוזים הקצוצים על המשקה המתוק, כך שעם כל לגימה שותים ולועסים בו זמנית. לצד המירלי היא מגישה מעמולים מסולת עם מילוי של אגוזים במתיקות כמעט לא מורגשת. המתוק בא מהמשקה, העידון מגיע מהעוגיות הפריכות. עם כוסות מירלי והמעמולים האלה בסמה התייצבה לתוכנית הטלוויזיה "הקינוח המושלם", והם שהעבירו אותה שלב. מה הפלא?

הקינוח מירלי
איריס לוי

סיפור חיים מורכב ועוד קצת אוכל

אחרי ארוחה דרוזית במסעדת נור נשבענו שלא ייכנס פירור אל פינו ביממה הקרובה. אבל כמה מהר הבטחות שנאמרות בערב על בטן מלאה נשכחות עם בוקר. וכך, פחות מ-12 שעות אחרי ארוחת הערב כבר התייצבנו שוב אצל בסמה, הפעם לארוחת בוקר דרוזית. גם בבוקר מגישים בנור ארוחה שלמה במחיר אחיד – 130 שקל לזוג. ההתחלה נשמעה סבירה למדי. בסמה שואלת מה נרצה – חביתה או שקשוקה (שקשוקה, מה השאלה בכלל?) ומביאה לשולחן סלט ירקות עם קרוטונים ורצועות דקיקות של ג'יבנה וצלוחיות עם זעתר, כדורי לאבנה, קוביות של ג'יבנה, מטבל ביתי של פלפלים חריפים ובקבוקון של שמן זית. נשמע ונראה סביר.

ארוחת בוקר דרוזית
רותם בר כהן

אלא שאז מתחילה החגיגה האמיתית ועל השולחן צונחות עוד ועוד צלחות – כרובית, עגבניות וחציל צלויים, כדורים דחוסים של פלאפל עם זילוף של טחינה גולמית, שקשוקה על מצע של עגבניות וחצילים, מנקיש שיצאו הרגע מהתנור - שניים עם זעתר ואחד עם ג'יבנה, צלחת של חומוס ועוד אחת עם באבא גנוש, פיתות רגילות, תפוחות מהתנור, ופיתות דרוזיות דקיקות. לקינוח – קרם חרובים וחלב עם אגוזים ופיסטוקים, שהולך נהדר עם ספלון של קפה חזק עם הל, אבל יש גם אפשרות לקבל אספרסו או קפה הפוך אם זה מה שאתם מעדיפים.

לפני שהתגלגלנו, שמנמנות ומרוצות, בסמטאות הכפר אל עבר גני אלמונא, נעצור רגע כדי לספר על קצה המזלג את הסיפור של בסמה הנו. בתחילת שנות האלפיים בסמה, אז כלה צעירה מהכפר ג'וליס, התגוררה עם משפחת בעלה מורסל בכפר יאסיף. כשהיתה בהיריון, מרסל נקרא לשירות מילואים ובמהלכו הוא נפצע באורח אנוש. ארבעה חודשים לאחר הפציעה נולד בנם נור. מורסל מעולם לא הכיר את בנו, שכן הוא שכב כצמח במשך 13 שנים עד שנפטר.

במהלך השנים הקשות האלה התפתח סכסוך בין בסמה למשפחת בעלה והיא גורשה מביתם וחזרה לבית אמה בג'וליס. בחברה שמרנית היה מצופה מהאלמנה הצעירה לשבת בשקט בבית ולגדל את הילד. אבל בסמה רצתה חיים אחרים. היא רצתה להתפתח ולצמוח, לשמש דוגמה אישית לנור הקטן ולהראות לו ולאחרים שלנשים, גם אם הן אלמנות שנולדו למשפחה דתית, יש קול.

היא למדה קונדיטוריה, אפתה בבית ומכרה עוגות ועוגיות לשכנים בכפר. כשההזמנות החלו לזרום והתנור הביתי עבד נון-סטופ, היא החליטה לפתוח בית קפה שישרת את תושבי האזור. הבחירה בשמו של נור למקום שפתחה היתה טבעית – גם עכשיו, כשהוא כבר חייל, כשהיא מדברת עליו העיניים שלה נוצצות באור מיוחד.

כשהבינה שתושבי הכפרים בסביבה לא נוהרים לבית הקפה שלה ומטיילים בגליל מחפשים משהו מעבר לטוסט גבינה וחומוס-צ'יפס-סלט, באסמה התחילה להכניס מנות דרוזיות מסורתיות לתפריט. זה היה בדיוק מה שנדרש כדי לעלות מדרגה, והשיא, לפחות בעיני, הוא מה שקורה בנור עכשיו: בבוקר מוגשת ארוחת בוקר דרוזית, בצהרים ובערב ארוחת טעימות דרוזית. בשביל כל אחת מהארוחות הללו שווה להגיע לג'וליס במיוחד. אבל אם כבר באתם, לא תלכו לגני אלמונא? ודאי שכן.

נור מסעדה דרוזית גלילית, מרכז הכפר ג'וליס (כתבו את שם המסעדה בווייז), טלפון: 04-629-3460; 050-652-2280. פתוח בימים רביעי עד שני מ-9:00 עד 22:00, סגור בשלישי.  

המקום בו שיחי קפה וארז הימלאיה צומחים יחדיו

כלה בשמלה לבנה ותסרוקת גבוהה עוקבת בסבלנות אחרי הוראות הצלם, וזה מעמיד אותה בזוויות שונות כדי להדגיש את נפח השמלה ואת הפרופיל המושלם שלה. החתן עומד בצד, מחכה לרגע שבו ייקרא להצטרף לבחירת לבו. צמד לבבות אדומים שתלוי מאחד העצים יכנס אף הוא עוד רגע קט לאלבום המשפחתי.

כלה מצטלמת
רותם בר כהן

גני אלמונא, שמשתרעים על שבעה דונם בג'וליס, צופנים בחובם פינות חמד רבות, אידיאליות לצילומי חתן-כלה, לשיטוט נינוח ולישיבה רגועה בין העצים. את גן העדן בזעיר אנפין הזה הקים נאג'י עבאס לזכר הוריו, מונא וראשיד. אביו, שהיה אחד החיילים הדרוזים הראשונים ששירתו בצה"ל, נפטר מדום לב בגיל 62, ממש בזמן שנולדה בתו של נאג'י, ראנין. זהו גלגל החיים, הוא אומר.

גני אלמונא
רותם בר כהן

הגן בנוי בכמה מפלסים ובחירת הצמחים מפתיעה ולא שגרתית. אפשר, למשל, למצוא כאן זה לצד זה שתילי טבק, עצי קרמבולה, ארז הימלאיה, שיחי קפה, זנים שונים של היביסקוס, דטורה פורחת בפריחה מרהיבה, זני במבוק ממקומות שונים בעולם, וזאת רק ההתחלה. "יש לי פה צמחים מרוב חלקי העולם. בטבע כל אחד מהם צריך תנאים שונים, אבל בגן שלי כולם מסתדרים ביחד. את יודעת מה הסוד? ויתור. מי שמוותר – מצליח". אולי הצמחים מוותרים זה לזה, ואולי הסוד הוא הטיפול המסור שנאג'י מעניק לצמחיו האהובים, שאותם הוא משקה ידנית מדי יום.

בגני אלמונא יש עוד שלל הפתעות: מפל, נחל קטן ובריכות מים, כי "זרימה של מים מסמלת את החיים", פינות התבודדות, מערה, פסי רכבת, מזרקות, פסלים, דלתות וחלונות, שהם "סמל לגורל", מראות כי "מי שמסתכל במראה מחייך, ואדם שמחייך הוא אדם עשיר", וחפצים רבים שאביו המנוח, ראשיד, אסף במהלך חייו. ואם לא די בכל אלה, במפלס התחתון יש כלובים עם תרנגולות וארנבים ואפילו כבשים מלחכות עשב, עדות לאהבת בעלי חיים העמוקה של משפחת עבאס.

אנחנו מטיילים יחד בגן ונאג'י מסביר מה עומד מאחורי כל חפץ, כל בחירה עיצובית, כל צמח וכל פרח. הוא שופע סיפורים, פתגמים ותובנות לחיים, כל פינה בגן מייצגת עבורו פרק בחיים - שלו, של אשתו ג'אנן, שאותה הוא מכנה "המלכה", של ילדיו, של הסובבים אותו, של כולנו בעצם.

נאג'י וג'אנן
רותם בר כהן

גני אלמונא פתוחים למבקרים בכל יום מ-9:30 עד רדת החשכה, הכניסה עולה 30 שקל לאדם. הגעה של קבוצה מחייבת תיאום מראש, ובכל מקרה לא יזיק להתקשר כדי לוודא שפתוח, טלפון 052-4318414.

לפני שעוזבים את ג'וליס, כדאי להצטייד בתערובות תבלינים שמעניקות לאוכל המקומי את טעמיו המיוחדים. אנחנו קנינו שתי תערובות כאלה - האחת נקראת פשוט "תערובת תבלינים לאוכל" והשנייה "תערובת לקובה" (קובה דרוזית שונה בטעמה מהקובה הערבית). לא ויתרנו גם על קופסה של זעתר וקפה עם הל שנקלה ונטחן במקום. את כל אלה מצאנו בקפה אניל - אל תתנו לשם לבלבל אתכם, זהו אינו בית קפה אלא בית קלייה לקפה, פיצוחים ותבלינים ויש כאן גם מיני דברי מתיקה. רק מריח הקפה בכניסה לחנות אפשר להתעלף מרוב עונג. איך מגיעים לשם? אל תבקשו ממני הוראות דרך: אנחנו הלכנו לאיבוד שוב ושוב ברחובות הצרים בניסיון לאתר את המקום, וגם וייז לא עזר במקרה הזה. פשוט עשו כמו שעשינו בסופו של דבר, ובקשו הוראות ממישהו מקומי. מקסימום יובילו אתכם לאחת מחנויות התבלינים האחרות בכפר, זה בסדר גמור.   



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות