"זה אחד המקומות היחידים בארץ שבאמת מרגישים בו את עונות השנה"

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"זה אחד המקומות היחידים בארץ שבאמת מרגישים בו את עונות השנה"

לכתבה
על גגות נצרת. "מצד אחד טוסקנה, מצד שני לבנון" גיל אליהו

ללא התיירים הזרים שפקדו את סימטאותיה, נצרת נאבקת למצוא תיירים חדשים ומתרכזת בישראלים. שורה של סיורים חדשים או כאלה שחזרו לסייר אחרי פגרת הקורונה, מאפשרים להכיר מקרוב את העיר הכי חו"לית בארץ. וכמובן, לטעום מהאוכל הנפלא והמפורסם בה

28תגובות

נצרת מסרבת לרדת מהכותרות. העיר הערבית הגדולה בישראל התחילה את הרומן הארוך שלה עם ההיסטוריה כבר לפני למעלה מאלפיים שנה, אז התעברה מרים מרוח האלוהים. החוליה האחרונה בשרשרת ההיסטוריה של נצרת התרחשה החודש, כאשר שניים מהמחבלים שברחו מבית הסוהר גלבוע, נלכדו באחד מרחובותיה. בין שתי החוליות הללו מתנהלת נצרת, מהמיוחדות והטעימות שבערי ארצנו. בין ההיסטוריה לפוליטיקה היא מתנהלת גם בימי שגרה, אז בוודאי בימים אלה בהם השגרה היא זיכרון רחוק בלבד.

נצרת ספגה מכה אחרי מכה בשנתיים האחרונות. החל מהקורונה שהעלימה את התיירים, בעיקר הנוצרים שנהרו אל כנסיית הבשורה או סתם חובבי אוכל שרצו קצת יותר מחומוס טוב, ועד המהומות סביב שומר החומות שגרמו ליהודים רבים (מדי) להדיר את רגליהם מהעיר העתיקה הזו. כעת מנסים בעיר, שהפכה בעשור האחרון לבירת אוכל ישראלית מושבחת, לחזור לשגרה באמצעות קמפיין עידוד תיירות פנים. כולם התגייסו – המלונות, המסעדות, העירייה וגם משרד התיירות. את התוצאה אמורים לראות בעיר בחודשים הקרובים, עם סמטאות גדושות במבקרים ובוודאי בימי השיא של העיר סביב חג המולד.

סימטאות נצרת ריקות בימי הקורונה
גיל אליהו

המאמץ המשותף הזה הוליד שורת אירועים ובעיקר סיורים, לאורכה ולרוחבה של העיר. הסיורים מגוונים, מתחלקים בין יזמות פרטית ומערכתית, ומציעים מגוון רחב במיוחד של תוכן – החל מהקולינריה הנצרתית, עבור דרך הנצרות הנצרתית ועד ההיסטוריה של העיר, התרבות הערבית והגליל כולו. בנוסף לסיורים של רשות הטבע והגנים בעיר, שמתרכזים בעיקר בהיבט ההיסטורי ומתקיימים ללא עלות, ואלה של אברהם הוסטל המפורסם בעיר, מבית היוצר של פאוזי עזר, מתקיימים גם סיורים "קטנים" יותר שמאפשרים הצצה אל הסמטאות הקטנות ביותר של העיר. שם מסתתרים הריחות, הטעמים, האנשים והסיפורים של נצרת.

דניה ווינר היא צלמת אוכל שהחלה לערוך סיורים קולינריים בנצרת לפני חמש שנים. בשנתיים האחרונות, ובעקבות הביקוש היא הוסיפה שני מדריכים חדשים לסיורים -  השפית לילך גרמן (שיצאה כאורחת לסיור והבהירה לווינר כי היא חייבת להצטרף כמדריכה) ועודד, בן הזוג של ווינר שעבר קורס מורי דרך ושם יותר דגש על הפן ההיסטורי-תרבותי של העיר. "הגעתי לנצרת לפני הרבה שנים והתאהבתי בה. מבחינה קולינרית ואנושית", ווינר מספרת תוך כדי התבלבלות דרכים בווייז. "יש בה תחושת חו"ל, זה הכי קרוב להגיד שנסענו לארצות ערב". 

עץ האשוח הגדול בנצרת, חג המולד
גיל אליהו

"הקסם שלה הוא מתחת לפני השטח", ממשיכה ווינר את שיר האהבה לנצרת. "כשאתה נכנס אליה יש פקקים, ובמבט ראשון היא לא מהממת או יפהפייה. אבל אז אתה עובר מהכביש הראשי לעיר העתיקה ולאט לאט היא מתגלה. מהגג של בית מישל, המקום האהוב עלי בעיר, אם אתה מסתכל לצד אחד אתה מרגיש שאתה בטוסקנה – כנסיית הבשורה וגגות הרעפים האדומים. אם מסתכל לצד השני אתה מרגיש שאתה בלבנון, וזה חלק מהקסם המזרח תיכוני של נצרת".

סיור אוכל בנצרת
דניה ויינר

ההתאהבות רבת השנים של ווינר בנצרת הפכה לספר, "בלאדי" שאותו צילמה וכתבו מיכל וקסמן ודוחול ספדי, השף הנצרתי. הספר עוקב אחרי ארבע העונות, כפי שהם משתקפים מהמוצרים המשתנים בשוק של נצרת. ההבדלים העונתיים הם אחד הקסמים שגורמים לוויינר לחזור שוב ושוב גם היום, כך היא טוענת. "בנצרת אתה ממש מרגיש את עונות השנה", היא מתפעמת. "בחורף יש ליקוטים ירוקים בכל פינה, בעונת המסיק יש זיתים בכל הצורות ובכל שלבי הכבישה. יש פה תרבות קולינרית עשירה, עתיקה וגם נדירה – זו עיר שיש בה חומרי גלם שקשה למצוא במקומות אחרים".

 שוק נצרת
גיל אליהו

המילה "קורונה" היא כמו מתאגרף במשקל כבד, שרק ממתין להכרזת שמו כדי לפרוץ לבמה ולהכות בכל מה שזז. גם בסיפור הנצרתי היא מככבת. "לפני הקורונה המצב היה מדהים, העיר הייתה בפריחה מטורפת, עוד גסטהאוסים שנפתחו, עוד ועוד בתי קפה, וממש חוויתי כאילו איך הפרח נפתח, איך העיר מגשימה את עצמה. כשעשיתי סיור ראשון אחרי למעלה משנה שלא עשיתי אחד, והיה סיור מבאס מאוד. הגסטהאוסים פותחים רק סופ"שים. העיר ריקה. זה מאוד חזק, נוכח וקשה שאין תיירים".

נפלים מ"שומר החומות", לעומת זאת, לא ממש מורגשים בעיר. "היה לי סיור מיד שומר החומות, בתחילת יוני, ואף אחד לא ביטל. אני גם אומרת לכל מי שמצטרף אלי לסיורים שזה מאמץ משותף של כולם, מארחים ואורחים. לא באנו רק ליהנות אלא זה חושב ומשמעותי לחזק את העסקים ואת העיר". 

כנסיית הבשורה, מראה מבחוץ
גיל אליהו

גם עיסאם נסראללה, נצרתי מבטן ומלידה שהחל לערוך סיורים בעיר בשנתיים האחרונות, מסכים שלמאורעות מאי לא הייתה השפעה משמעותית על התיירים היהודים. "היו לי קצת ביטולים, אבל אמרתי לכולם – בואו נהיה בקשר ואולי נצליח לצאת לסיור בזמן אחר", הוא נזכר. נסראללה הוא בוגר תואר במשפטים ומנהל עסקים באוניברסיטת רייכמן, שהחליט לעשות הסבת מקצוע בעקבות דחף להדרכה ורצון "להראות את העיר בעיניים של המקומי".

כנסיית הבשורה, מראה מבפנים
גיל אליהו

הוא טווה שמונה סיורים, אותם הוא מכנה "חוויות", שנותנות פתרון כמעט לכל סקרנות תיירותית. יש סיור שמוקדש לאוכל וכזה להיסטוריה, אחד לנצרות ואחד המכוון קבוצות, חוויה משפחתית וחוויה רומנטית – נסראללה מרכיב עבור האורחים שלו סיור לפי מידותיהם. "הסתכלתי על העיר היפהפייה הזו ואמרתי שגם אני רוצה לתרום את חלקי. הקורונה הביאה מתנה בתחום הזה של תיירות הפנים, מהבחינה של 'נראה מה יש לנו פה'. יש לנו מדינה מהממת, המקום שלנו זה החו"ל של אחרים. אנשים משלמים אלפי דולרים רק כדי להגיע לנצרת ולגעת בכנסיית הבשורה. אז אנחנו יכולים ליהנות פה כמו תיירים". 

"לא נראה לי שזה נמצא שם", נסראללה מתייחס למתח היהודי-ערבי. "אני מרגיש שאנחנו יותר לקראת שיתוף וחיים משותפים. כולנו אוהבים אוכל ודברים טובים, אז במקומות האלה אין מחלוקת. אני מנסה פחות להכניס את הדברים המבדילים ויותר להביא אנשים ביחד, לאו דווקא יהודים וערבים. כשאני מעביר סדנת הכנת עוגיות ואני רואה אבא ובן ביחד, אז אני מאושר. החוויה המחברת הזו של שלוש שעות, שכמעט לא נוגעים בטלפון ואני מרגיש שזה כל כך נחוץ בתקופה הזו. אז בואו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות