"אל תהיה צודק, תהיה חכם", טוען הפתגם שנועד לגרום לנו לבחור תמיד ללכת בדרך המלך, למרות הדחף הבלתי נשלט לפנות לדרך החתחתים. כעת, בימים הנוראים והחמים עדיין, כולם צודקים ומחפשים להם מפלט מהחום או הבידוד בדמות שכשוך קריר. כך שלמרות שהחופש תם החופים עודם מלאים, הכנרת רק לוקחת הפוגה מהעומס עד חול המועד, המעיינות מטונפים מהקיץ הקשה שעבר עליהם וכל חלקת ירדן כבר התמלאה מזמן במזרנים צפים וצבעוניים. אז מה עושים? כשכולם צודקים, הופכים לחכמים ועלים לתצפית יפה עם מעט רוח נעימה בשעת שקיעה, כמובן.

"מצפור מג"ב" הוא השם הכי לא פסטורלי שניתן לחשוב עליו למקום שהוא דווקא מאוד פסטורלי, אולי אחרי "אנדרטת לוחמי הקיבוצים", אבל בישראל כמו בישראל אין דבר כזה שיש נקודת תצפית כלשהי שלא סופחה אליה המילה ז"ל. הלוא יש לזכור: העיניים דרכן אנו מביטים כעת רואות את מה שהן רואות בזכות אותם הז"לים, היחידות האבודות או הקרבות הטרגיים. כך שגם בנקודה הזו, עם תצפית נפלאה מערבה, היופי כפוף לדגל (מג"ב) ולמורשת הקרב.

המצפור הוקם ב-2018 לזכר שני חיילי מג"ב שנפלו באזור בשנות ה-60, עת הגנו על יישובי הסביבה מפני התקפות מהגולן הסורי. כעת, אין שום זכר לסכסוך אלא שלוות עולמים שהיא פועל יוצא של הנוף המגוון, המרשים והמרתק שנשקף מכאן. מדובר על תצפית מערבה, אמנם, אך גם מכיוון מזרח ממתינות פנינים מעניינות. למשל אל-עדסייה, העיירה הירדנית ההולכת ותופחת למרגלות הר הגלעד, שהיא רק החלק האחרון בשרשרת הישובים המתעבה מעבר לגדר. זאת בזמן שמהצד הישראלי לא נולד יישוב חדש כבר למעלה משלושה עשורים.

לא רק הרי הגלעד וירדן, אלא גם הגולן מתחיל לטפס ממש מאחורי המצפור, ומאפשר להבחין טוב יותר בחלוקת ההרים שבינם זורם הירמוך. מערבה משם – עמק הירדן, הירוק, החרוש והפורח (ללא זכר לטמפרטורה הגיהנומית השוררת בו), מעליו רמת סירין (רמת יבניאל) עם טורבינות הרוח הענקיות שמתגלות לפתע ב"שעת הזהב" – הרגע בו השמש מתחיל לצנוח אל שקיעתה. וגם רמת פוריה ואפילו הר ארבל, כולם עוטפים את פיסת הכנרת הקטנה הנשקפת מכאן. 

התצפית נמצאת ממש מאחורי הישוב תל קציר, שכמעט מסתיר את הנוף היפה אך דווקא נטמע בו וגגות הבתים הקיצוניים של הישוב, אדומים בוהקים, אף מוסיפים עניין לעין שתרה אחרי צבעים אחרים פרט לירוק-חום הטבעי ששולט בכל עבר. אפילו הדרך אל המצפור, בין שדות וחממות, היא מהמרגיעות שיש.

במקום ישנה רחבת בטון גדולה שמאפשרת ישיבה נוחה, עמדות תצפית וירי שהופכות בקלות לבית שעשועים עבור ילדים ואפילו גישה קלה לדוחפי העגלות. כשמזג האוויר מתחיל להשתנות ומעט להצטנן, כשהרוח נושבת והשמש מטילה את זוהר הזהב שלה על העמק והימה שממול, אפשר לשכוח בקלות מדגל מג"ב שמעל, מעול הבדיקות והבידודים, ולהתמסר ולו לרגע פסטורלי קט - ליופייה של הארץ הזו. שם כבר מרגישים את זרעי הסתיו שבאים בנחיריים ואולי אפילו רומזים לנו איזה חורף הולך להיות.