כפרים ציוריים, בריכות מים בקניונים ומבנים מימי הביניים. להתאהב באוקסיטן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כפרים ציוריים, בריכות מים בקניונים ומבנים מימי הביניים. להתאהב באוקסיטן

לכתבה
וילפראנש דה קונפלן trabantos / Shutterstock.com

דרום צרפת זה לא רק פרובאנס והריבייריה. שעתיים נסיעה מברצלונה שוכן אוקסיטן, אזור מרהיב ביופיו שכמעט ואינו מוכר לתיירים, גם לא לצרפתים

37תגובות

אזור דרום צרפת הפך לבית השני שלי בשנים האחרונות. כמי שמתגורר בברצלונה ומדי פעם תוקף אותו צורך לברוח לחו"ל, כל שעלי לעשות הוא להיכנס לאוטו ובתוך שעתיים אני עובר ממציאות אחת לאחרת.

אין לי בעיה להודות: אני מכור לצרפת. ההתמכרות הזאת קשורה כנראה לרגשי הנחיתות המוטמעים עמוק בנפש שלנו, הספרדים, כלפי השכנים מלמעלה (הצרפתים נוהגים לומר בהתנשאות שערורייתית, שאירופה מתחילה בפירנאים).

כאשר מדברים על דרום צרפת מתכוונים, בדרך כלל, לפרובאנס ולריביירה הצרפתית, על שלל הכפרים ועיירות החוף שלהם. אבל אני רוצה להמליץ על אזור לא מתויר יחסית, אך מרהיב ביופיו, שבינו לבין ברצלונה מפרידות רק שעתיים נסיעה – מחוז אוקסיטן. המחוז, שבירתו היא טולוז, היה בחסות שליט ברצלונה בימי הביניים ותושביו דיברו בשפה ייחודית, לאנג ד'אוק (או אוקסיטנית), שבינה לבין הקטלאנית של היום יש קרבה רבה מאוד. לדוגמה, באוקסיטנית "קצבייה" או "שוק בשר" הם בוקרייה, בדיוק כשמו של השוק המפורסם בברצלונה בימינו. ההשפעה התרבותית בין שני צדי הפירנאים נמשכת עד היום – צרפתים רבים ממחוז אוקסיטן מרגישים קטלאנים ודוברים את השפה, ומהצד הקטלאני האוקסיטנית היא השפה הרשמית של עמק ארן בקטלוניה.

את המסלול התחלנו בנסיעה מברצלונה לכיוון הפירנאים המזרחיים שמעבר לגבול. מכיוון שמחצית מהמשפחה היא ישראלית, אנחנו תמיד דואגים שיהיה לפחות מקור מים אחד באזור שבו מטיילים – נחל, מעיין, מפלים, אגם. לא משנה מה, העיקר שיהיה רטוב. לכן התחלנו את הטיול בכפרים שלגדות נהר טט (Têt), נהר בעל מים צלולים שבהם צוללים דגי טרוטה צבעוניים.

Villefranche de Conflent
Mike Workman / Shutterstock.com

 Villefranche de Conflent

וילפראנש דה קונפלן הוא כפר קטן, שהוכרז אתר מורשת עולמי של אונסק"ו. הכפר, שנוסד ב-1090, היה במשך מאות שנים תחת שליטת הצד הקטלאני, אך תמיד היה במוקד סכסוכים בין קטלוניה לצרפת. במאה ה-17 חוו תושביו תקופה סוערת במיוחד. הכפר היה נתון תחת מצור ארוך של הצרפתים ובהמשך עבר לשליטתם. כמה משפחות מהכפר ניסו לבצע הפיכה אלימה וטבחו את כל חיילי המשמר הצרפתי בתוך שעות ספורות, אך כוחות חדשים שנשלחו לכפר השתלטו עליו והוציאו להורג את כל המורדים. הביצורים והמנהרות שבתוך החומות השתמרו עד היום ואפשר לסייר בהם וללמוד על ההיסטוריה העקובה מדם של הכפר הפסטורלי. באופן כמעט פרדוקסלי הכפר הזעיר, שבו שני רחובות בלבד, מככב ברשימת "הכפרים היפים בצרפת". תושבי הכפר דאגו לשמר את המבנים העתיקים וכל מי שמבקר באזור חש חובה לבקר בווילפראנש דה קונפלן. החוקים המחמירים של התאגדות הכפרים העתיקים אוסרים לחלוטין על כל שינוי במבנה פרטי או ציבורי בכפר. אם מחליטים לשפץ מבנה ישן, חייבים לשמר את המראה העתיק של המבנים. כשמחליפים אדן חלון שנרקב, לדוגמה, אדן החלון החדש צריך להיראות ישן בדיוק באותה מידה.

וילפראנש דה קונפלן
דוד קובוס

אפשר לבקר במצודת ליבריה שחולשת על הכפר ואפשר להסתפק בהנאה מהיישוב הציורי. במרחק הליכה מהכפר יש מערת נטיפים מרשימה עם בריכות תת קרקעיות בשם Grotte des Grandes Canalettes.

מצודת ליבריה
trabantos / Shutterstock.com
Grotte des Grandes Canalettes
Damsea / Shutterstock.com

Eus

גם Eus נכלל ברשימת הכפרים היפים בצרפת. אולי תחשבו שמחלקים את התואר הזה לכל יישוב באוקסיטן, מה גם שבינו לבין וילפראנש דה קונפלן מפרידים 12 ק"מ בלבד, אבל Eus נכנס לרשימה היוקרתית הזו בצדק. ברחובותיו תמצאו את כל מה שנעים בכפר צרפתי קטן שלא מחזיק מעצמו – בתים תקופתיים שבחלונות שלהם אדניות עם פרחים, סמטאות שנפתחות לכיכרות רחבות, בולנז'רי ותיק, סנדלר ובית קפה עם גישה אגבית לתיירים. תוכלו לטפס במעלה הרחובות לכנסייה הרומנסקית שבראש הכפר ולצפות מהמרפסות שלה על הר קניגו.

Eus
Iakov Filimonov/Shutterstock.com
Eus
Sophie Lenoir / Shutterstock.com

Orgues d'Ille sur Têt

שמורת טבע שנמצאת ליד עיירה קטנה בעלת אותו שם. העיירה לא בולטת ביופיה, אבל השמורה שלידה היא סיפור אחר. זוהי פיסה קטנה של אדמה בגוונים כתומים-אדומים לוהטים, שממנה מתנשאים סלעים שנראים כעמודים מפוסלים. תופעה גיאולוגית זו מכונה "ארובות פיות" (Hoodoos באנגלית). העמודים עשויים אבן חול רכה ובראשם יש שכבה סלעית קשה יותר. גוף העמוד הולך ונשחק בגשם וברוח, בעוד שבקצהו נותר מגן סלעי שמונע ממנו להתמוטט. בתופעה דומה אפשר לצפות בכמה שמורות טבע בארצות הברית ובקנדה וגם באזור קפדוקיה בטורקיה. נחמד לראות נופים שכמו לקוחים מעולם אחר גם במסלול צנוע כמו שלנו.

Orgues d'Ille sur Têt
דוד קובוס

נפרדנו מאזור הפירנאים המזרחיים ועלינו לכיוון אוד (Aude).

Cucugnan

לכפר קוקוניון הגענו בעקבות טחנת רוח ובולנז'רי מיוחד מאוד בשם Les Maitres de Mon Moulin (בתרגום חופשי: המאסטרים של תחנת הרוח שלי). הייחודיות של המקום, בניהולו של הבולונז'ר המפורסם רולאן פוייה, טמונה בסוגי הקמח שבהם נעשה שימוש במקום. פוייה ואנשיו משתמשים בקמח מזני חיטה עתיקים, שלא עברו השבחה או הנדסה גנטית ומקורם באזורים שונים בעולם. חלקם מגיעים מאסיה, חלקם מאירופה ויש אפילו זן אחד מישראל. זרעי החיטה נטחנים במטחנת אבן ומעובדים לבצק עשיר. הבצק מוכנס להתפחה בשידת מגירות ייעודית ומחכה שם להיאפות בתנור עצים. הגענו לכפר בשעת בוקר מוקדמת וריח הלחם הטרי הגיע עד לחניה שבקצה הכפר. בחנות שלמרגלות טחנת הרוח אפשר למצוא לא רק מגוון מיני לחם אלא גם עוגיות חמאה מתובלות עם פירות ואגוזים ומאפי בוקר נהדרים.

 Les Maitres de Mon Moulin
דוד קובוס
Les Maitres de Mon Moulin
דוד קובוס

לא הרחק מקוקוניון נמצא הכפר טאוטבל (Tautavel). ליד הכפר הרדום הזה גילו מערה ובתוכה שרידים של אדם קדום. זהו האדם הפרה-היסטורי הראשון של אירופה, שאף זכה לכינוי האדם מטאוטבל. במחקרים נקבע שהוא התהלך במקום לפני כ-450 אלף שנה. במוזיאון הפרה-היסטורי שהוקם בכפר ניתן לראות שחזור של השרידים ופריטים נוספים שנמצאו במערה, ביניהם כלי ציד. אל המערה עצמה אי אפשר להגיע, שכן החפירות בה עדיין נמשכות, אך אפשר לראות אותה מגדות הגורגס, לשם מגיעים כולם כדי להתרענן.

המוזיאון הפרה הסטורי בטאוטבל. ילדה מביטה בדגם של האדם מטאוטבל
Raphael GAILLARDE / Gamma-Rapho

אז מה זה בעצם גורגס (Gorges)? עדיין לא מצאתי הגדרה מדויקת למקורות המים הללו. ההגדרה הקרובה ביותר היא בריכות מים טבעיות, או ערוצי נחל עם נקיקים של מים. לגורגס יש מאפיינים מאוד מסוימים. הבריכות הקטנות הן תמיד חלק מנהר, ולרוב הן נמצאות באזור קניוני, עם שני מצוקים גבוהים בשתי הגדות. ככל שעולים במעלה הנהר פוחת מספר המתרחצים ופה ושם אפשר ליהנות מבריכות פרטיות לחלוטין. אם אתם מטיילים בצרפת או בספרד חפשו Gorges במפות ותמצאו הרבה אפשרויות רענון שמוכרות רק למקומיים.

Gorges de Galamus

הגורגס של גלמוס הוא רצף של בריכות טבעיות בצבע טורקיז, שמהוות חלק מנהר Agly. כביש צר ומפותל מלווה את הנהר לאורכו. אפשר לרדת לנהר בכמה שבילים לאורך הכביש, אבל אנחנו שמענו שהבריכות היפות ביותר נמצאות במקטע הצפוני של הנהר, דווקא באזור שבו הכביש נעשה צר מאוד. בחודשי הקיץ פועלים במקום כלי רכב ייעודיים של השמורה, שמספקים שירותי הסעה, שכן שתי מכוניות לא יכולות לעבור באותו מקטע. אנחנו, בטיימינג מושלם כמובן, הגענו ביום שלמחרת עונת התיירות, וההסעות כבר לא פעלו. החלטנו שאם כבר הגענו עד לשם, ממשיכים. את כל הדרך לבריכות עשינו בדממה.

הגורגס של גלמוס
Lacombe/Andia/Universal Images G
הגורגס של גלמוס
דוד קובוס

מסלול ההליכה-שחייה בבריכות נפרש לאורך כמה קילומטרים. במקטע הצפוני של המסלול אפשר ללכת בבגד ים ובנעליים מתאימות. החלק הדרומי של הבריכות כבר נחשב פעילות "קניונינג" ובו אי אפשר לטייל בלי חבלים וקסדות. המלצה של יודעי דבר – בואו בשעת צהריים מוקדמת, כאשר השמש גבוהה בשמיים, ואחרי הטבילה אתם יכולים להעלות חזרה את טמפרטורת הגוף. מכיוון שהגורגס נמצאים בין שני צוקים השמש נעלמת במהירות, ואתם נותרים לקפוא על סלע נטול קרני שמש.

עזבנו את הכפרים של אוד והמשכנו בדרכנו לאריאז' (Ariège). אזור אריאז' כמעט ואינו מוכר לתיירים, גם לא לחובבי טיולים ולתיירים צרפתים. האזור אמנם עשה לו שם, מכיוון שמרוץ האופניים טור דה פראנס עובר בו, אבל המוטו התיירותי הקודם שלו – "אריאז' – צריך לאזור אומץ", גרם למשפחות ולמבקרים רבים להדיר את רגליהם מהאזור. אפשר להבין את הכוונה מאחורי משפט המחץ. באריאז' יש שילוב מרגש ממש של עמקים מוריקים, נופים פראיים ויערות אין-סופיים.

איזור אריאז'
דוד קובוס
איזור אריאז'
דוד קובוס

Mirepoix

מירפואה או מירפוייש (תלוי אם הוגים בצרפתית או קטלאנית) היא כנראה העיירה הכי יפה בכל אריאז'. ב-1289 עלה על גדותיו אגם סמוך, העיירה הוצפה מים ונהרסה כליל. כמה שנים מאוחר יותר היא נבנתה מחדש, בצדו השני של הנהר. העיירה הצליחה לשמור עד היום על המבנים המקוריים מימי הביניים, שהורמו באותה תקופה על כלונסאות. מומלץ לבקר בקתדרלה, שבנייתה משלבת את סגנון הרומנסק המאוחר ואת הסגנון הגותי. השילוב מקנה לה מראה פשוט אך דרמטי גם יחדיו.

Mirepoix
mehdi33300 / Shutterstock.com
Mirepoix
Stephane Meurisse / Ariege360
Mirepoix
Stephane Meurisse / Ariege360

Foix

אם התגעגעתם לבקר בכרך גדול וסואן, פואה היא הדבר הקרוב ביותר להגדרה הזאת. בירת אריאז', על 9,000 תושביה, מציעה מוזיאונים, לא מעט מסעדות ובתי קפה ותנועה של אנשים ברחוב אחרי 17:00. בתחומה נמצאת מצודת פואה, שהביקור בה מומלץ בעיקר אם אתם מלווים בילדים. המצודה, שמתוארכת למאה העשירית, עברה הרבה קרבות עד 1569, אז הפך אנרי דה נווארה, מלך נווארה ושליט פואה, למלך צרפת (לימים אנרי הרביעי). המצודה מחולקת לחללי תצוגה שבהם אפשר להתרשם מחדרי שינה, חדר אוכל, תצוגה של שריונות וכלי נשק תקופתיים, שיטות ציד וכדומה. חצר המצודה חיה ונושמת את ימי הביניים. בקתות עץ פזורות ברחבי החצר ובהן בעלי מלאכה ואנשי מקצוע שוקדים על פעולות שמאפיינות את ימי הביניים: סתת מוכשר מסיים תבליט פרחוני באבן, ארבעה צעירים חסונים מטעינים קטפולטה אמיתית ואישה סמוקת לחיים מוציאה מהתנור מוט ברזל לוהט ומכה בו בפטיש. כעבור שעתיים היא מסיימת להכין מערכת של פיגיונות.

Foix
Julian Dewert / Shutterstock.co
Foix
RYSAN / Shutterstock.com

מערת ניאו (Niaux)

מערות פרה-היסטוריות, ובעיקר אלו שהתגלו בהן ציורים, הן תופעה ייחודית לאירופה. רובן התגלו בצרפת ובספרד וחלק נכבד מהן נמצאות בתפר ההררי שבין שתי המדינות. במערת ניאו אפשר לחזות בציורים המקוריים מסוף תקופת האבן בתוך המערה עצמה, לא מצב שכיח. ברוב המערות הכניסה לציבור אסורה, מחשש לפגיעה בציורים. המבקרים באותן מערות רואים למעשה רפליקה, שנבנתה ממש בסמוך למערה המקורית. לא רק הציורים במערת ניאו מרשימים, גם ממדיה של המערה מעוררים השתאות – גובהה כ-50 מטרים ורוחבה כ-50 מטרים. המערה משתרעת על פני שני קילומטרים של שבילים, גלריות ואגמים תת קרקעיים. במערה לא תמצאו פנסי לד צבעוניים או רמקולים עם קולות של פכפוכי מים וכלי הקשה. זה שמור לשואו של מערות הכאילו. בסיור במערה, לאור פנסים, נראים עשרות ציורי קיר של סוסים, איילים וביזונים, חלק ממאות שהתגלו במערה. בחלל אחר נמצאו עקבות של כפות רגליים קטנות, אשר השתמרו במשך למעלה מ-12 אלף שנים. הקרבה הבלתי אמצעית לאנשים ולחיים שהתקיימו ממש באותו מקום לפני אלפי שנים מרגשת באמת.

מערת ניאו (Niaux)
REMY GABALDA / AFP

משם המשכנו לתחנה האחרונה שלנו לפני החזרה לספרד. Ax Les Thermes התגלתה כעיירה הכי “tourist oriente” באזור אריאז', כנראה בגלל הקרבה לאתרי הסקי שבאזור. אפילו קזינו יש בה. 

העיירה קיבלה את שמה בזכות בריכות המים התרמיות הנמצאות בשטחה. מנהג מאוד מקובל של התושבים הוא לשבת על שפת הבריכות, לטבול את הרגליים במים החמים ולשתות סודה. מרכז העיירה הומה ועמוס מבקרים, אבל אחרי כל הכפרים והמערות, הנהרות והעצים די מלהיב להסתובב בין אנשים מקולחים ודוכני קרפ.

טיולים בטבע:

באוקסיטן יש המון מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים. מומלץ לגשת לנקודות מידע לתייר בעיירות השונות ולבקש מפה ומסלולי טיול. כל אחד ואחת ימצאו מסלול שמתאים להם. סיכמנו פה אחד שהאזור הכי יפה בכל הטיול היה אריאז' ובייחוד הפירנאים האריאז'יים, שם תמצאו שילוב של אגמים, נהרות, מפלים ויערות של עצי אשוח עצומי ממדים. אם תגיעו בחודשי הקיץ, סביר שתיתקלו בעדרי סוסים שחורים שאופייניים להרי הפירנאים.

הגעה:

הדרך הכי נוחה ופשוטה היא טיסה ישירה לברצלונה והשכרת רכב. כביש מהיר מגיע מברצלונה לגבול הצרפתי. כשעה וחצי אחרי שנכנסים לצרפת אפשר להתחיל את הטיול עצמו.

______ 

דויד קובוס הוא מדריך סיורים מוסמך בברצלונה. ספרדי בדם אך ישראלי בנפש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות