בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבישי בן-חיים, ישראל השנייה ראויה לספר פחות דמגוגי

68תגובות
אבישי בן-חיים
אמיל סלמן

ב–1978 הוקמה "שלום עכשיו". רוב הישראלים מאמינים שהתנועה נוסדה כדי לקדם החזרת שטחים תמורת שלום, אולם ספרו החדש של ד"ר אבישי בן־חיים, "ישראל השנייה", מציע פרשנות אלטרנטיבית: "מדובר גם בתגובה לאובדן ההגמוניה" של השמאל בעקבות מהפך 77' — התנועה "נוסדת ומשמשת כלי מרכזי במאבק להפלתו של בגין". האקדח המעשן: "אי אפשר להתעלם מתאריך הקמתה...שנה אחרי המהפך...". 

מדובר בעיתוי חשוד, אין ספק, עד שנזכרים בעוד אירוע "מינורי" שהתחולל אז: המו"מ לשלום עם מצרים. התנועה הוקמה כשהמגעים נתקעו, בימין לחצו על בגין להימנע מוויתורים ופעילי השמאל לחצו בכיוון ההפוך. כשבגין הלך לקראת סאדאת והוצג בימין כבוגד, ההגמונים מ"שלום עכשיו" הם שהתייצבו לימינו. אלה עובדות מתועדות. כיצד מתמודד אתן בן־חיים? מתעלם. 

תעלמות מעובדות ואף המצאתן היא פרקטיקה חוזרת בספר. למשל, החוק שאוסר על פוליטיקאים לקבל מתנות מתואר כמהלך של ההגמוניה להחלשת המערכת הפוליטית כתגובה למהפך. שוב, הכרונולוגיה מוצגת כראיית זהב: "הוא הועלה בכנסת ב–1978, ואושר באוקטובר 1979". אלא שאת החוק קידמה ממשלת בגין, ולא "ההגמוניה".

דמגוגיה דומה נוקט המחבר ביחס לפרשת תחנת הרדיו הפיראטית "קול המזרח": לשיטתו, מייסדה נידון למאסר "כשהתברר שדיבור מתוק בחית ועין... 'מסכן מטוסים'". הקורא מתרשם שההגמוניה השליכה כאן אדם לכלא בטיעוני כזב רק בגלל מוצאו. אלא שבן־חיים גם מעוות עובדות (בית המשפט בכלל זיכה את האיש מהאישום בסיכון מטוסים. הוא נענש על עבירות אחרות), וגם מעלים עובדות: בראש הטוענים שהתחנות הפיראטיות סיכנו מטוסים עמד בכלל שר התקשורת אז, אריאל אטיאס — איש ש"ס.

מפלגתו של אריה דרעי מוצגת בספר כחבורת קדושים מעונים. פרשת בר און־חברון, שבה כיכב דרעי לצד קדוש אחר, בנימין נתניהו, היתה "פרשת בלימה באלימות לגלית של ניסיון למנות יועץ משפטי בניגוד לדעת ההגמוניה". מילא העובדות החמורות שנחשפו בפרשה ולא מוזכרות, אבל מה עושים עם העובדה שלמי שחשפה אותן קוראים ׁ(אילה) חסון? מסבירים שהיא "עשתה עבודתה בישרות ובמקצועיות". מפעים: העיתונאית היתה מקצועית כשדיווחה על שחיתות מחרידה, שלא היתה.

בכלל, נראה שטרם נולדה הסתירה שתפריע לתזה: בן־חיים מתאר גם את מחאת "מושחתים נמאסתם" מ–1990 כהגמונית, ולראיה המפגינים דרשו "את שינוי שיטת הממשל שמאפשרת לישראל השנייה שותפות בדמוקרטיה". אלא שהיה עוד מישהו שתמך בהתלהבות בשינוי השיטה, ואף ניצח בעזרתו בבחירות: נתניהו, "אהוב לבה של ישראל השנייה".

בעוד שחקירות נתניהו ודרעי ממוסגרות כהתעמרות במנהיגים זכים, על אביגדור ליברמן הוא קובע שמאז חבירתו להגמוניה, הוא "נהנה מסוג של אתרוג מצד מערכת המשפט" ללא פירוט על מה הטענה מתבססת. למול האתרוג של ליברמן, אביגדור קהלני מוצג כמי שנחקר משום שכהונתו כשר לביטחון פנים סיכנה את ההגמוניה — אף שחקירתו נוהלה לאחר שסיים את הקריירה הפוליטית.

גם מהלכים נגד מינויים פוליטיים מוצגים כהתנכלות לישראל השנייה, בעזרתן האדיבה של עובדות שגויות: בן־חיים כותב נגד "נבחרות דירקטורים שרק מהן מותר לבחור מועמדים" — אף ששרים רשאים למנות לדירקטורים גם אנשים שלא שובצו ב"נבחרת הדירקטורים" של רשות החברות הממשלתיות. הטעויות בספר נעות מנושאים כאלו ועד אזכור משונה של שירים שנכתבו לפני עליית בגין ככאלה ש"נולדו בשנים שאחרי המהפך".

אפליה עדתית וקיפוח הפריפריה הן בעיות אמת קשות וכאובות. ל"ישראל השנייה" מגיע דיון רציני יותר, ובעיקר — מבוסס על עובדות אמת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו