בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא רינאוי זועבי היא שכשלה, אלא מפלגתה המתקרנפת

194תגובות
רינאוי-זועבי ביציאה מפגישתה עם לפיד, אתמול. חיפשה במה באולפנים כדי לספר על עצמה
אורן בן חקון

עכשיו כשחברת הכנסת ג'ידא רינאוי-זועבי חזרה לחיק הקואליציה, וחבר הכנסת איתמר בן גביר לא יהפוך לשר לביטחון פנים בימים הקרובים, אפשר לנשום לרווחה. אפשר גם להסתכל על הפרשה עם קצת פחות פאניקה, ולהכיר בכך שכל מילה שחברת הכנסת אמרה עם פרישתה – אמת. אינני יודעת אם היא טירונית פוליטית שקפצה מעל לפופיק, אופורטוניסטית צינית שמחשבת את המשך דרכה, או סתם "מבולבלת", כפי שפרשנים זריזים מיהרו לכנותה, בסגנון אד-הומינם צהוב טיפוסי (והיא גם אשה; איך אפשר שלא להתנשא עליה במינוחים מקטינים כמו "מבולבלת"?). מה שאני יודעת היטב הוא שזה לא מה שחשוב בפרשה הנדונה. מה שחשוב הוא שהיא צודקת לחלוטין בטענות שהטיחה במפלגתה המתקרנפת. וזה, משום מה, נעלם מן השיח בלהט ההשתלחות במניעים ובכישורים הפוליטיים שיוחסו לה.

בראיון עם נעה שפיגל אמרה רינאוי-זועבי "אני רציתי שהמפלגה תגנה את התנהלות המשטרה בהלוויתה של שירין אבו עאקלה, מכתב כזה לא יצא". היא המשיכה: "מדהים אותי כל פעם מחדש שהשמאל היהודי הישראלי רוצה שאנחנו הערבים נציל אותם מנתניהו, ומצד שני בא אלינו בטענות, אומר לנו 'תעשו מה שנרצה בלי שתהיה לכם זכות דעה'".

במכתב ההתפטרות שלה פירטה עוד: "מתוך שיקולים צרים של פוליטיקה, ראשי הקואליציה העדיפו לשמר ולחזק את הצד הימני שבה. שוב ושוב ראשי הקואליציה העדיפו לנקוט בעמדות ניציות, נוקשות וימניות בסוגיות יסוד חשובות מאין כמותן לכלל החברה הערבית; אל אקצא והר הבית, שייח' ג'ראח, מפעל ההתנחלויות והכיבוש, הרס הבתים והפקעת הקרקעות בישובים הערבים בנגב, וכמובן חוק האזרחות. ... החודש האחרון, חודש רמדאן, היה קשה מנשוא. המראות שהגיעו מהר הבית של שוטרים אלימים מול קהל מתפללים, הלוויתה של העיתונאית הפלסטינית שירין אבו עאקלה... [זוהי] קואליציה שמתנכלת בצורה מחפירה זו כלפי החברה שבאתי ממנה".

מילים כדורבנות. מדויקות וכואבות. למה סירבה מפלגת מרצ, שמקבלת את קולות מצביעותיה ומצביעיה כדי להגן על זכויות האדם, לגנות בכל לשון את ההתנהגות המחפירה של משטרת ישראל בהלוויתה של העיתונאית שירין אבו עאקלה? למה לא יזמה דיון דחוף במחדל הנורא הזה? למה, בעצם, לא דרשה מיד את התפטרותו של השר הממונה, עומר ברלב, שכשל כשל קיצוני, ולא בפעם הראשונה? מה יש למרצ להגיד על כל אלה למצביעיה? ומה יש לשאר מפלגות המרכז להגיד למצביעיהן?

במקום להתמודד עם כישלונן המתמשך בהגנה על זכויות אדם בסיסיות – כולל זו לחיים – ולגרום לאחראיים לתת את הדין, מפלגות הקואליציה מתגוללות על מי שחשפה את ערוותן. לא רינאוי-זועבי היא שכשלה, אלא מפלגתה, ביחד עם מפלגת העבודה, יש עתיד וכחול לבן, שבפחדנותן הפקירו את הזירה, מעלו בחובותיהן, השאירו את רינאוי-זועבי לעשות במקומן את המלאכה, ואז, כמובן, התנפלו עליה והאשימו אותה בקירוב מינויו של בן גביר לתפקיד השר לבטחון פנים. כשזעקה שהמלך עירום – הן נעלבו, נבהלו, ומיהרו לאיים שאם לא תשתוק ותחזור בה יחזור ביבי לשלטון; האיום סותם הפיות שמחליף, זמנית, את צעקות הגעוואלד הקבועות. היא האופורטוניסטית הצינית? באמת?

בן גביר בצעדת הדגלים בירושלים, בחודש שעבר
אוהד צויגנברג

קואליצית האין-ברירה שבשלטון (עדיין, ברגע כתיבת דברים אלה) אינה יכולה לטפל בכיבוש; כמו מרכז רפואי שאינו יכול לטפל במחלתו הממארת של החולה המאושפז. אין מה לעשות, ואחרת, כזכור, יחזור ביבי לשלטון, שזה אכן אסון. אבל חוסר היכולת לטפל במחלה עצמה לא אומר שצריך לטפח את גרורותיה. הכיבוש הוא הסיבה ל"פעולות" שעושה הצבא הישראלי בתוככי אוכלוסייה אזרחית כבושה, כמו בג'נין, והוא הסיבה למותם של אזרחים חפים מפשע כמו שירין אבו עאקלה. הממשלה הנוכחית לא יכולה לסיים את הכיבוש, ניחא; אבל האם זה אומר שהיא צריכה לאפשר ולקבל בשתיקה הרג בלתי פוסק של תושבי השטחים הכבושים, והתנפלות אלימה על הלוויותיהם? וכל זה בשם מניעתו של בן גביר מעשיית זוועות?

מלכתחילה סברתי גם אני שאם רינאוי-זועבי אינה יכולה להשלים עם הקו של מפלגתה, עליה להתפטר מן הכנסת. אך ככל שקראתי את ההטפות המתנשאות הקוראות לה להתפטר, הבנתי שעליה להשאר. יתכן שדווקא היא, היושבת בספסליה האחוריים של המפלגה, היא, שאינה עסקנית ותיקה, מייצגת טוב יותר את ערכיה של המפלגה ממי שעומדים בראשה. דווקא היא יכולה להיות השוט מעל ראשם שיזכיר להם את חובותיהם לערכי המפלגה ולמצביעיה. חובות הכוללות גינוי חריף של המחדל המשטרתי בהלוויתה של שירין אבו עאקלה, והבאה להחלפתו המיידית של השר הממונה.

חשוב ובוער מכל, מרצ, העבודה, יש עתיד וכחול לבן חייבות להביא לביטול ההחלטה המופקרת וחסרת האחריות לאפשר למצעד הדגלים של יום ירושלים להגיע לשער שכם. אין מי שלא מבין שהחלטה זו היא הזמנה להתגרות אלימה בתושבים המקומיים, שתוביל כמעט בוודאות לעימותים, להתפרעויות, ואולי גם לפצועים, להרוגים, ללוויות ולאלימות שוטרים. שתיקה נוכח החלטה זו היא פשע. אם מפלגות הקואליציה לא יתעשתו, אני קוראת לג'ידא רינאוי-זועבי, תקוותנו האחרונה, לאיים בהתפטרות מן הקואליציה ובהפלת הממשלה. עלול להיות שהאנשים האלה מבינים רק כח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו