עדויות מג'נין: כוח ימ"מ ירה טיל לבית שבו ילדים והשתמש בנערה כמגן אנושי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עדויות מג'נין: כוח ימ"מ ירה טיל לבית שבו ילדים והשתמש בנערה כמגן אנושי

לכתבה
עהד א־דבעי, אחותו של מחמוד א־דבעי שהעידה כי שימשה מגן אנושי בעת פשיטת הימ"מ, בבית משפחתה שהופגז. "כל השמיים היו שחורים" נידאל שתייה

בפשיטה שבה נהרגו לוחם ימ"מ נועם רז ודאוד זביידי נעצר חבר בג'יהאד האיסלאמי. אביו ואחותו בת ה–16 סיפרו ל"הארץ" כי הכוח השתמש בהם כמגן אנושי, בניגוד לחוק הבינלאומי ולפסיקת בג"ץ. המשטרה: הכוח ביצע את המשימה בערכיות ובמקצועיות

תגובות

לוחמי ימ"מ ירו החודש טיל נ"ט על מבנה מגורים בג'נין בזמן שעל פי עדויות, 11 ילדים ושמונה מבוגרים שהו בו. דרי הבית ששוחחו עם "הארץ" תיארו את חמש שעות האימה שבמהלכן הפגיז הכוח את ביתם וירה עליו במטרה להוציא ממנו את בנם, מבוקש החבר בזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי. הם העידו כי הכוח השתמש באביו ובאחותו בת ה–16 של המבוקש כמגן אנושי בזמן חילופי ירי עם חמושים פלסטינים.

דוברות המשטרה סירבה להתייחס לשאלות "הארץ" בנושא ולעדויות, ומסרה כי "בניגוד גמור לאמור", הכוח פעל "בערכיות ובמקצועיות בביצוע המשימה", "תחת אש תופת", והזכירה את איש הימ"מ נועם רז שנהרג בחילופי האש באותה פשיטה בג'נין. דוברות שב"כ סירבה להגיב. בפשיטה נהרג גם איש הפתח דאוד זביידי, מחמושי הארגון במחנה הפליטים.

המבנה בן שתי הקומות שהופגז ב–13 במאי שייך למשפחת א־דבעי, שאחד מבניה — מחמוד, בן 19 — הוא המבוקש. יומיים לפני כן הוא סירב להתייצב לחקירת שב"כ. הוא נעצר בתום המצור על הבית וחילופי האש.

הטיל הראשון, שנורה בעוד בני הבית ישנים, הרס את דירתם של סבו וסבתו של המבוקש. הסב היה מאושפז בבית חולים באותה עת ואשתו ישנה בדירה של אחד מבניה, שבקומה העליונה. לאחר מכן פונו כל בני המשפחה מהבניין מלבד מחמוד, וכוח הימ"מ ירה עוד שישה או שבעה טילי נ"ט שהעלו באש את הקומה השנייה של המבנה.

מוחמד א־דבעי בביתו שהופגז בג'נין, השבוע. "לא הבנו בדיוק איפה היה הפיצוץ, אבל אמרתי לאשתי שנראה שהצבא פה"
נידאל שתייה

לפי עדויות, במשך אותן שעות דרשו אנשי הימ"מ מעהד א־דבעי, אחותו בת ה–16 של מחמוד א-דבעי, לעמוד במשך כשעתיים ליד ג'יפ צבאי בפינת הרחוב — הקרובה יותר למחנה הפליטים ג'נין — בעוד חמושים פלסטינים יורים בסביבתה ולעבר כלי הרכב הצבאיים. לפי העדויות, מדי פעם אביה, ולאחר מכן גם אשתו ואמו, נדרשו לעמוד בקדמת ג'יפ צבאי מול הבניין. לדבריהם, שוטר נעמד מאחורי האב, הניח את רובהו על כתפו ולעתים ירה לעבר הבית הנצור.

סגנון התקיפה על בית א־דבעי תואם את הטקטיקה הצבאית "נוהל סיר לחץ", שהתגבשה לראשונה ברצועת עזה בשנות ה–90: מצור על בית, קריאה למבוקש שבפנים לצאת, ירי ושימוש בטילי נ"ט וגם הרס הבית בדחפור. ואולם, פגיעה מכוונת בטיל בעוד כל המשפחה נמצאת בבית ואינה יודעת שהבית מכותר, אינה אמורה להיות חלק משיטת מעצר זו (שלעתים הסתיימה בהריגת המבוקש). השימוש בבני משפחה או בשכנים כמגנים לחיילים אסור לפי החוק הבינלאומי. גם בג"ץ פסק שכל שימוש באזרחים פלסטינים במסגרת פעילות צבאית — מנוגד לחוק.

"חשבתי לי, לאן נלך כשכל זה ייגמר?"

"באותו בוקר יום שישי, בערך בשעה 6:00, התעוררנו מקול נפץ חזק, רעד בכל הבית וקול זגוגיות מתנפצות", סיפר השבוע ל"הארץ" מוחמד א־דבעי, בן 47. "לא הבנו בדיוק איפה היה הפיצוץ, אבל אמרתי לאשתי שנראה שהצבא פה. ואז, בשקט שהשתרר, שמעתי מרחוק קול: 'מחמוד, תסגיר את עצמך. צא מהבית'". האב סיפר כי יצא מדירתם שבקומה הראשונה, ועמד במבואה המקורה שבין השער החיצוני לדלת הבית. הוא לא ראה אף חייל ברחוב, אף מכונית צבאית, ולא ידע מאיפה נשמעה הקריאה לצאת. הוא אמר שצעק בחזרה "מי אתם?" וגם "מחמוד לא בבית", כפי שביקש ממנו בנו להגיד. ואז הוא שוב שמע קריאה: "תצאו כולכם".

הוא, אשתו מנאל והילדים עהד, פארס בן התשע ועבד בן הארבע יצאו אל הרחוב. "אז לראשונה ראיתי חיילים: שניים יצאו מבית השכן שממול, ואמרו לנו: 'הילדים והאישה לשם (בהמשך הרחוב, מרחק של כ–40–30 מטרים, ע"ה) ואתה תישאר פה'", סיפר מוחמד. הוא אמר כי שוטרי הימ"מ אזקו את ידיו מאחורי גבו וכיסו את עיניו בפלנלית. הוא הספיק לראות שמחוץ לבית השכן ובתוכו, ליד החלונות, יש "המון חיילים": להערכתו – עשרות. הוא גם הספיק לראות את חדר השינה הפרוץ של הוריו, בליל רהיטים שבורים, בגדים מפוזרים וקרועים, בלוקי בטון ופרופילי אלומיניום מעוקמים. בתוך כמה שעות, חדרים אחרים בבית בן שתי הקומות ייראו כך.

עאד ומוחמד א־דבע בג'נין, השבוע. להערכת מוחמד הוא הושאר מול ביתו — אזוק ובעיניים מכוסות — במשך כ–40 דקות
נידאל שתייה

להערכת מוחמד הוא הושאר מול ביתו — אזוק ובעיניים מכוסות — במשך כ–40 דקות. בתחילה אמר לשוטר הימ"מ רעול הפנים שבנו אינו בבית, וזה ענה לו שהוא משקר ואמר: "הייתם יחד בבית החולים" (בביקור אצל הסב המאושפז, ע"ה). בהמשך האב התרצה לקרוא לבנו ולבקש ממנו לצאת — אך הבן לא ענה. האב סיפר שהשוטרים ירו אל הבית, ובנו ירה החוצה. "החיילים ירו הרבה, אבל היו להם משתיקי קול" אמר. "זה היה מפחיד, השבח לאל שנשארנו כולנו בחיים". כעבור זמן הוא שמע כלי רכב נוסעים, והסיק שמדובר בג'יפים צבאיים. בשלב כלשהו שוטר מסר לו טלפון נייד ואמר שזהו קצין שב"כ שרוצה לדבר איתו. לדברי מוחמד, הקצין דחק בו להתאמץ כדי שבנו יסגיר את עצמו, ושאל אותו: "מי הכי דואג לענייניו?" מוחמד סיפר שהשיב: "אני, כולנו, אישתי". כעבור כ–40 דקות הוא הוכנס לבית השכן שעליו השתלטו השוטרים בערך ב–5:00. דרי הבית הוחזקו כל אותן שעות בחדר אחד, אזוקים.

באותה עת, סיפרה הבת עהד ל"הארץ", אנשי הימ"מ — חמושים, מוגנים בקסדות ורעולי פנים — דרשו ממנה, מאימה ומשני אחיה הקטנים לעמוד ליד מחסן נעול בהמשך הרחוב. "החיילים היו לידינו וירו", סיפרה עהד ל"הארץ". "אחיי הקטנים התחילו לבכות. עוד לא היו מכוניות צבא ברחוב. אמא ביקשה מהחיילים שיאפשרו לנו להתרחק, הם סירבו. ואז בא ג'יפ שעצר לידינו והיא ביקשה גם מהחייל שהיה בו שירשו לנו להתרחק. הוא הסכים, התרחקנו עוד קצת וישבנו על המדרגות של בית אבו מאהר (בית של שכן נוסף בהמשך הרחוב) החיילים לא הפסיקו לירות".

בשלב מסוים חמושים פלסטינים פתחו בירי. "האחים הקטנים שלי בכו ורעדו מפחד", סיפרה עהד, "אמי שוב ביקשה מהחיילים שירשו לילדים להיכנס לבית אבו מאהר". השוטרים שוב סירבו, ועהד סיפרה כי האם שבה והפצירה בהם, ולבסוף הם התרצו ואפשרו לילדים בני התשע והארבע להיכנס לבית השכנים, שם הם נרדמו מיד, "מרוב פחד". האם ובתה נשארו עומדות ברחוב, כאשר התקרב אליהן ג'יפ מכיוון הבית, ושוטר הורה לאם לעלות עליו כדי לשכנע את בנה להסגיר עצמו.

עהד, ליד המקום שבו לדבריה היא הוחזקה על ידי החיילים, השבוע. "החיילים היו לידינו וירו, אחיי הקטנים התחילו לבכות", סיפרה ל"הארץ"
נידאל שתייה

עהד נשארה לבדה ליד השוטרים. "הירי של הבחורים (החמושים הפלסטינים, ע"ה) היה עד אז חלש, ועכשיו הוא התחיל להתחזק. אני חושבת שזה היה כבר בסביבות 8:00 בבוקר", סיפרה. "חייל אמר לי 'בואי' ואני חשבתי שהוא מתכוון להניח גם לי להיכנס לבית אבו מאהר, אבל הוא העמיד אותי ליד ג'יפ, ממש צמוד אליו. הייתי לבושה בעבאיה (שמלה ארוכה מסורתית). רק חייל אחד דיבר איתי, את האחרים לא ראיתי. הירי התגבר. הורדתי את הראש והחייל מתוך הג'יפ צעק עליי בערבית: 'אל תורידי את הראש, את מחבלת, תכיני את עצמך להיפרד מאחיך'. כך עמדתי כשעתיים ליד הג'יפ, רועדת ובוכה וצועקת לחיילים שיתנו לי ללכת. הייתי בטוחה שאמות. החיילים לא ירו הרבה, הם נכנסו לג'יפ. היה ירי של הבחורים, אבל גם כן לא כל הזמן".

לדבריה, הג'יפ המשוריין שלידו היא הועמדה נפגע ארבע פעמים מקליעים של החמושים הפלסטינים. אתר החדשות "רמאללה ניוז" דיווח בזמן אמת שמקורות מקומיים בג'נין מדווחים שהצבא משתמש באמו של המבוקש כמגן אנושי (מרחוק, הם התבלבלו בין האם לבת, ע"ה).

מהמקום שבו עמדה ראתה את ביתה מופגז. "שמעתי את הפיצוצים, ראיתי עשן שחור עולה. כל השמיים היו שחורים", סיפרה. "חשבתי לי, לאן נלך כשכל זה ייגמר?" בסביבות 10:00 בבוקר, להערכתה, היא הצליחה להתחמק והתיישבה מתחת לעץ סמוך, שם נשארה עד שהצבא עזב את האזור. "ואז גיליתי שאיני יכולה לקום". דודתה הבחינה בה, הבינה שהיא בהתמוטטות נפשית ופינתה אותה לבית חולים.

"מה תשרוף? האחים שלי בקומה השנייה"

בינתיים הוצא האב מבית השכן והועמד שוב מול ביתו, לצד אשתו — ולפני הג'יפ הצבאי. כשהוצא מהבית, אחד משוטרי הימ"מ הסיט את הפלנלית מעיניו. כשהוכנס בחזרה לבית — שוטר כיסה את עיניו בשנית. "חייל הניח את הרובה שלו על כתפי וכיוון לפתח הבית שלנו. אמרתי לאשתי ללכת לבית כדי לשכנע את מחמוד לצאת. חייל אמר לה שכשהיא חוזרת, שתביא את הרובוט שליד הדלת", הוא סיפר. בג'נין כבר לא משתוממים מהרובוטים שבשימוש הצבא והמשטרה הישראליים. "היה מוצב שם רובוט, מין חפץ משולש ועליו משושים ומצלמות. אשתי קראה למחמוד שיסגיר עצמו והוא לא ענה".

לאחר שגם האם לא הצליחה לשכנע את הבן לצאת, סיפר מוחמד, קצין שב"כ ששוחח איתו מוקדם יותר התקשר אליו שוב באותה דרך. "הוא אמר לי: 'חבל עליך. רוצה שבנך יגמור כמו ג'מאל עמורי (פלסטיני שנהרג בחילופי אש עם ימ"מ בלב ג'נין ביוני 2021)? האם אתה רוצה שאכה (הכוונה להפגיז, ע"ה) את הבית שוב ואשרוף אותו? '"נסער, אמר לו מוחמד: "מה תשרוף? האחים שלי שם בקומה השנייה, יש שם ילדים קטנים". הוא מתקשה לאמוד באיזו שעה זה היה: אולי שמונה וחצי, אולי תשע, אבל הוא משוכנע שרק בעקבות שיחה זו התברר לקצין שב"כ ששתי משפחות אחיו לכודות בקומה העליונה של הבניין, שאליה נכנסים מהרחוב המקביל שבמעלה הגבעה.

בית המשפחה שהופגז, השבוע. לדבריה, הג'יפ המשוריין שלידו היא הועמדה נפגע ארבע פעמים מקליעים של החמושים הפלסטינים
נידאל שתייה

לאחר השיחה אמו ומשפחות שני אחיו הוסעו בג'יפים אל בית השכן. הוא סיפר כי בשלב זה החל הכוח להפגיז את הקומה העליונה בטילים ממערב וממזרח לבית. "עם כל פיצוץ הילדים צעקו מפחד", סיפר, "ואני ספרתי כל פיצוץ גדול. היו שישה או שבעה, עד שראיתי אש עולה מדירות האחים שלי". כשייכנסו אחר כך לקומה הפרוצה, החרוכה, הם יגלו שהחום התיך אריחים וחרסינות. "יש לנו חברה לניקיון בבתי חולים, וחומרי הניקוי הכימיים מוחזקים בבית בכמה מכלים. מזל שהם לא נדלקו", אמר מוחמד. מומחי מנגנון ההגנה האזרחית (כיבוי אש והצלה ברשות הפלסטינית) קבעו מאוחר יותר שאת הקומה העליונה יש להרוס.

עהד מספרת שמאותו יום היא לא יכולה להירדם בלילה. "רק בשש בבוקר, כשכבר יש אור". היא לא חזרה לבית הספר ולא מתייצבת לבחינות סוף השנה

מוחמד מעריך שהשוטרים החזירו אותו במשך אותו בוקר בערך שבע פעמים לתוך בית השכנים או לחצר הבית, ואז שבו והעמידו אותו בקדמת הג'יפ שמול ביתו כשאחד מהשוטרים עומד מאחוריו ומניח על כתפו את הרובה, ולעתים גם יורה. "איך אתה רוצה שבני ייצא כשאתה יורה כך?" אומר מוחמד ששאל פעם אחת את השוטר. וזה ענה לו, לדבריו: "אל תציב לי תנאים".

מוחמד בפתח ביתו השרוף בג'נין, השבוע. לדבריו, הילדים הקטנים במשפחה מרטיבים בשנתם, ושואלים מתי יחזרו הביתה
נידאל שתייה

מוחמד סיפר כי קצין שב"כ דיבר איתו שוב ואמר לו, "את הבית העליתי באש, עכשיו הדחפור (שלפי טקטיקת "נוהל סיר לחץ" אמור להרוס את הבית על מי שמסרב לצאת ממנו) כבר בדרך". הוא הוסיף כי הקצין שוב שאל "מי הכי דואג למחמוד", והפעם מוחמד הציע שתישלח אליו הסבתא חירייה, בת 66. סבתו של מחמוד, מספר אביו, נכנסה לבית והסבירה לו שהם אמנם איבדו את הבית, אבל שהם לא רוצים לאבד אותו, את מחמוד, ושעדיף שיסגיר עצמו. מחמוד השתכנע, אבל התיישב ועישן לפני שיצא.

"אמי יצאה מהבית בידיים מורמות, ראיתי את ראשו של מחמוד מאחוריה, ועל הכתף שלי הרובה המכוון של החייל שמאחוריי", סיפר האב. כשיצא מחמוד מדלת הבית, השוטרים הורו לו לפשוט את חולצתו ולהסתובב. "הוא ביקש לראות קודם את אמא שלו. חייל צעק עליו וקילל אותו בערבית. פחדתי שיירה עליו. קראתי לו ואמרתי שלא יפחד. 'אני לא מפחד, אני רוצה לראות את אמא', הוא ענה לי". האם מנאל התעלפה כשמחמוד יצא מהבית. "ביקשנו לקחת אותה לבית חולים, אבל החיילים התעלמו מאיתנו", אמר מוחמד. אחרי שמחמוד פשט את חולצתו הורו לו השוטרים להתקדם לאט בצמוד לגדר הבית ואז לפשוט את מכנסיו. כשנשאר במכנסי הבוקסר שלו, שלושה שוטרים רצו לעברו ואזקו את ידיו מאחורי גבו.

"העמידו את מחמוד ליד עץ, והוא דיבר עם קצין השב"כ בטלפון", מתאר אביו. "היתה דיבורית אז שמעתי את השיחה: 'אתה בסדר?' שאל אותו קצין השב''כ, ומחמוד ענה 'כן, אבל רוצה להתלבש'. קצין השב"כ אמר לו: 'תתלבש כשתגיע אלינו'. מאז הוא בחקירה בג'למה (בית מעצר קישון), אסרו עליו להיפגש עם עורך דין".

כחצי שעה לפני שהסגיר עצמו מחמוד, מספרים עדים כי כוח ימ"מ ירה ירי מסיבי לעבר הבית הצמוד, שבו גר אחיו הגדול אנאס. אשתו ובתו בת החודש ישנו באותו לילה אצל הוריה במחנה הפליטים. אנאס יצא בידיים מורמות ונאזק גם הוא, אך שוחרר אחר כך. הילדים הקטנים במשפחה מרטיבים עכשיו בשנתם, סיפר מוחמד, ושואלים מתי יחזרו הביתה. הסב, רידאא, שוחרר ביום שלישי השבוע מבית החולים. "הוא עוד לא יודע, אמרנו לו שיש בעיית ביוב בבית ולכן כולם ישנים בבתים אחרים".

עהד מספרת שמאותו יום היא לא יכולה להירדם בלילה. "רק בשש בבוקר, כשכבר יש אור". היא לא חזרה לבית הספר ולא מתייצבת לבחינות סוף השנה. בסוף השיחה עמה, היא סיפרה ששמה לב שהשוטר שדרש ממנה לעמוד ליד הג'יפ פחד. "ראיתי את זה בתנועות גופו", אמרה. את אותו הדבר היא אומרת גם על אחיה, מחמוד. "ראיתי אותו כשיצאנו מהבית. הוא פחד קצת. הוא לא ציפה לזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות