בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

הקואליציה כמעט נחלצה בשלום ממשבר סילמן, ואז באה רינאוי-זועבי

ראשי הקואליציה חששו מעריקה של ח"כ סורר מימינה, מתקווה חדשה או מרע"ם, אבל הצרה התרגשה עליהם ממקום בלתי צפוי ■ הפאשלה של ניצן הורוביץ עשויה לבשר את קץ מפלגתו ■ והאם לעופר עיני יש סיכוי מול הגולם שיצר?

211תגובות
 איור: עמוס בידרמן

לאחר הטלטלה העזה שאחזה בקואליציה בעקבות פרישתה של עידית סילמן, העריכו ראשי המפלגות כי השבועיים הראשונים לכנס הקיץ יכריעו את גורל הממשלה, לחיים או לחידלון. זה נשמע כניתוח סביר של המצב: אם הספינה תתייצב, עריקה נוספת לא תהיה, חוקי האופוזיציה יידחו ואלה הממשלתיים יעברו – נתניהו וחבריו יאבדו את המומנטום, ומנגד, 60 הח"כים הנותרים יפנימו שהשד לא נורא כל כך. שאפשר לשרוד, אם עושים את ההתאמות הנדרשות. למשל, מביאים למליאה רק חוקים "חברתיים".

ובכן, השבועיים הללו כמעט שחלפו. כל הנחות היסוד התממשו. דרכה של הקואליציה נראתה סוגה בשושנים. ראשיה חגגו על ההתכתשות הפנימית בליכוד סביב חוק המלגות לחיילים משוחררים, שאיימה לגלוש אל מעבר לגבולות המפלגה ולערער את לכידות השורות עם החרדים באופוזיציה.

עד אתמול ב–13:16, כשהעיתונאי מוחמד מג'אדלה פרסם את מכתבה של חברת סיעת מרצ, ג'ידא רינאוי־זועבי, שבו היא מודיעה על פרישתה מהקואליציה. לא שלישיית שקד־אורבך־קארה מימינה, לא זאב אלקין או שרן השכל מתקווה חדשה, גם לא מאזן גנאים או וליד טאהא מרע"ם. דווקא רינאוי, שהתבשלה מתחת לרדאר, עשתה לניצן הורוביץ מעשה סילמן לנפתלי בנט. רק ביום שלישי היא נשאה בכנסת נאום עתיר תשבחות לקואליציה, שבו התגאתה בהישגיה. היכן היו אז דאגתה לאל־אקצא? עוגמת נפשה לנוכח מתקפת האלות של שוטרי ישראל נגד נושאי ארונה של שירין אבו עאקלה?

המהלך של רינאוי־זועבי הציל את סיעת הליכוד מצרה צרורה שכמותה לא נקרתה על דרכה מאז חילופי השלטון. נתניהו עמד בפני תבוסה ודאית, אבל תחת רושם ההתפרקות הקרבה של הקואליציה, כל הגיבורים שדרשו לתמוך בחוק "ממדים ללימודים" הפכו בן רגע למורדים דה־לה־שמאטע. ולעזאזל החיילים המשוחררים, לוחמים ברובם.

רינאוי-זועבי בנווה אילן, אתמול. קיטרה שבועות ארוכים על עיכוב מינויה לקונסולית
אוהד צויגנברג

מעניין המכנה המשותף בין שתי הפורשות: שתיהן הגיעו מחוץ לשורות המפלגה. אף אחת מהן לא שחקה את סוליות נעליה בשיטוטי לילה בין הסניפים, החברים, הפעילים; אף אחת מהן אינה מחויבת למנגנון או לאתוס המפלגתיים. חובן היחיד הוא פרסונלי. חוב של נאמנות, קולגיאליות והכרת הטוב למי ששיבץ אותן במקום ריאלי ברשימה. אלא שתכונות אלו, כפי שהתברר אתמול שוב, אינן שוות הרבה בשוק הפוליטי. דווקא הטרמפיסטים כגון עמיחי שיקלי ודומיו הם שמסיבים למיטיביהם את הנזק הגדול ביותר.

לא שהמנהיג משוחרר מאחריות. בנט כשל בתחזוקה של סילמן, והתעלם מאזהרות חוזרות ונשנות שהגיעו מכיוון שותפיו. להורוביץ אולי לא היו סימנים מטרימים, אבל היה עליו לגלות זהירות יתר; רינאוי־זועבי (להלן: ר"ז) מקטרת כבר שבועות ארוכים באוזני מקורבים על הקשיים שעורמת נציבות שירות המדינה בפני מינויה לקונסולית הכללית בשנחאי, מינוי שסידר לה שר החוץ יאיר לפיד כדי לסלק מהכנסת מורדת פוטנציאלית. רק באחרונה גילתה שיהיה עליה לפרוש מהכנסת לאחר אישור הממשלה, ולהמתין בבית להסכמה הסינית. באזור הדמדומים עלולה הכנסת להתפזר, וכך יתבטל גם המינוי שלה.

כפי שלכובע בשיר שלוש פינות, לקואליציה הזו שלושה קצוות: השמאלי, כלומר מרצ; הימני, שבו נמצאת ימינה (תקווה חדשה מגדירה עצמה כמפלגת מרכז־ימין, ומסורה ברובה לאג'נדה ליברלית, בניגוד לאחותה לאגף); והקצה האיסלאמי, זה של רע"ם. שורש הצרה, כל צרה, הסתתר כל העת במתחמים אלה. נחמן שי לא היה מפיל את הממשלה. שרן השכל לא היתה מערערת את הקואליציה. נירה שפק לא הייתה מקימה קבוצת מורדים. אפילו לא מוסי רז או גבי לסקי, הסמנים הקיצוניים במרצ. אם נפשם היתה נוקעת, הם היו מתפטרים מהכנסת, אחרת לא היו יכולים להראות את פרצופם בסביבתם האידיאולוגית, בצוותא חדא בצוותא.

רק לפני שישה שבועות הורוביץ ראה את בנט סופג מכה אנושה. הוא קרא תילי תילים של פרשנויות מלומדות אודות גבהות הלב, השאננות, ה"יהיה פ'סדר" ומחירם. מדוע לא נדלקה אצלו נורת אזהרה ששילחה אותו אל הח"כית בספסלים האחוריים, כדי לבדוק מה שלומה? איזו חובבנות, איזו רשלנות. כמה קשה כבר יכול להיות לעשות את המינימום?

נתניהו בכנסת, השבוע. איזה מזל יש לו, "מזליקו" כונה פעם
אוהד צויגנברג

!You had one job, קוראים מאות ממים פופולריים ברשת, בדיוק על מקרים כמו זה. להורוביץ היה תפקיד אחד, חשוב יותר ממשרד הבריאות (שם יש מנכ"ל מקצועי וסמנכ"לים וגורמים מוסמכים ומנוסים לרוב): לדאוג שבחלקת האלוהים הקטנה שלו לא ינבטו גידולי פרא. זה לא כל כך מסובך. גדעון סער עושה זאת בנחלתו. גם שם זה לא תמיד קל. יו"ר מרצ הראשון זה 20 שנה שזכה לשבת בממשלה חרבן את העסק במו ידיו. אם הברוך לא ייפתר איכשהו, הקדנציה הזו עלולה להיות שירת הברבור של מפלגתו. זה יהיה הקיץ האחרון שלה איתנו. אחרי פאשלת אורלי לוי־אבקסיס, וכעת רינאוי־זועבי, איזו סיבה תהיה למי שעדיין שומר אמונים למותג להותיר אותו בחיים? כל הגעוואלדים שבעולם לא יעזרו.

כאן ראוי לחזור ולהזכיר את נסיבות שיבוצה של רינאוי זועבי ברשימת מרצ, שסופרו כאן לפני כמה שבועות: ערב בחירות 2021 החליט הורוביץ להרחיק את עיסאווי פריג' ממקום ריאלי ברשימה; השכינה אינה שורה ביניהם. היזם ואיש העסקים יוסי קוצ'יק, שניהל מטעמו את המשא ומתן הקואליציוני, המליץ לו על אחת, פעילה חברתית בעלת רקורד מרשים. הורוביץ, שלא שמע עליה מעודו, קפץ על המציאה. גם אישה, גם ערבייה — שתי ציפורים במכה. הוא נסע לביתה בנוף הגליל, שם קיבלו אותו בכבוד רב ופתחו לו שולחן. בבחירות מרצ גרפה במפתיע שישה מנדטים, ופריג' נכנס בזכות עצמו. כמה אירוני שבפעם השנייה שבה יו"ר מרצ הואיל להטריח את עצמו לנוף הגליל, מבוהל ומבויש, ר"ז היתה מנומסת פחות. היא אמרה לו שיבוא מחר.

זוהי אחת הפאשלות הפוליטיות הגדולות בהיסטוריה שלנו, המצטרפת לזו של בנט. זוהי גם פאשלה של השר האחראי על תחזוקת האגף הקואליציוני הזה, לפיד. שני ראשי הממשלה עולים על נתניהו בכל תחום. בממלכתיות, במסירות, בניהול הציבורי הרציני והאחראי. בוודאי במישור הערכי והמוסרי. אבל בפוליטיקה הוא שחקן־על, והחבר'ה האלה הם ליגה ב'. פעם אחר פעם הם משאירים אותו מול שער ריק, ונותרים בצד הלא נכון של המגרש. והוא, איזה מזל יש לו. "מזליקו" היה כינויו פעם, לפני שזה אזל. במשחק הקלפים שהוא הפוליטיקה הישראלית, אחד בוכה ואחד זוכה. ביבי הוא בדרך כלל השני.

אקווריום גועש

אנחנו במצב טוב בוודאי יחסית למה שחזו לנו, אמר לי יו"ר שותפה קואליציונית ביום רביעי, טרם הדרמה, אבל גורל הממשלה יוכרע בתת־קרקע. "יש זרמים נסתרים", אמר, "נתניהו עובד קשה, עובד חזק, לרוחב כל החזית". גם הדובר לא זיהה את החישוק הקטלני שיסגור על הקואליציה משמאל.

עבאס בכנס בתל אביב, בחודש שעבר. הפרישה קלעה אותו למצוקה חריפה מול הפלג במפלגתו ובמועצת השורא שדורש לקום וללכת
מוטי מילרוד

גם אם הפורשת הטרייה, שחגגה אתמול את תשומת הלב שהופנתה אליה, לא תתמוך בפיזור הכנסת — היא צוטטה כאומרת ש"יהיה בסדר" — הקואליציה תיכנס ביום שני למצב קטטוני. מסר ההרגעה ששיגרה ר"ז מציב אותה מראש במקום אחר לגמרי מזה של סילמן. הוא פותח חרך לפתרון בדרכי שלום, בגזרים ולא רק במקלות, כמו במקרה של הפורשת מימינה.

בינתיים, הפיד השמאלי ברשת, ובו גם ערבים ישראלים רבים, עלה באש בתגובות קטלניות כלפי זועבי; תתביישי, גערו בה, את ממיטה עלינו את סמוטריץ' ובן גביר. אמש, בריאיון לחדשות 12, היא נראתה מבולבלת, לא אפויה, לא סגורה על עצמה. היא השמיעה מסרים סותרים, חלקם לא מובנים.

אם ר"ז תעמוד במריה, הקואליציה הזו תקרוס במהרה לתוך עצמה, במקום להתפוגג לאטה בעודה מורדמת ומונשמת. כבר עכשיו הדינמיקה בה היא קטלנית; מצבים כאלה, מטבעם, הם משני מציאות. החבר'ה בימינה יכולים להסיק שהטקס תם ולעשות מעשה; כנ"ל אדם כמו אלקין. שלא לדבר על רע"ם: במניפסט שלה, העמוס בנימוקים אידיאולוגיים ודתיים, קלעה ר"ז את מנסור עבאס למצוקה חריפה מול הפלג במפלגתו ובמועצת השורא שדורש לקום וללכת, מאותן סיבות שבהן נתלית הח"כית ממרצ — בין אם הן באמת בנפשה או שזה אובדן הג'וב הדיפלומטי. וכל זה עוד לפני צעדת הדגלים המתריסה והמסוכנת, שעלולה לנעוץ את המסמר האחרון בשכיב מרע שמוטל לפנינו.

אם הפורשת מתכוונת להציב דרישות בתמורה לנאמנותה לקואליציה, מצפה לה אכזבה. בנט הבהיר אמש שהוא לא במצב לשלם משהו, בטח לא לה. את המסר הזה היא תשמע ביום ראשון גם מלפיד, אם כי בצורה מנומסת. הוא תלוי בה; הצבעה שלה בעד פיזור הכנסת תותיר את בנט בראש ממשלת מעבר.

מאיר, ב-2016. אמרה שאינה יכולה לשהות עוד רגע אחד בסביבת העבודה ה"רעילה"
אייל טואג

הצרות של ראש הממשלה אינן אורבות רק במשכן; גם לשכתו אינה בדיוק גן עדן. הדגים באקווריום המפורסם הפכו פיראניות הטורפות זו את זו. עזיבתה של היועצת המדינית והאסטרטגית, שמרית מאיר, היתה חדה בהרבה מכפי שנראתה תחילה: היא פשוט חתכה. מועד סיום עבודתה נקבע ל–1 ביוני, אבל בשבוע החולף היא לא הגיעה למשרדה, גם לא נכחה בישיבת הקבינט המדיני־ביטחוני. זאת אף שבמכתב ההתפטרות שלה הבטיחה "לסייע ככל שנדרש", כולל בהכנות לביקורו בישראל של ג'ו ביידן.

מאיר אמרה למישהו שאינה יכולה עוד לשהות ולו רגע אחד בסביבת העבודה שהשביעה אותה מרורים. "ניקוי רעלים" הוא הביטוי שמייחסים לה. המרעילים, לדידה, הם ראש המטה טל גן־צבי, איש הימין העמוק, שמלכתחילה לא ראה בעין יפה את קיום הממשלה הזו ועדיין אינו מתפעל ממנה ומהתפנית האידיאולוגית של בנט; ומזכיר הממשלה, שלום שלמה, שבמידה מסוימת מחויב יותר למעסיקו הקודם, לפיד, מאשר לזה הנוכחי.

אגב לפיד ומאיר; ביום ראשון בבוקר הוא הגיע לישיבת הממשלה עולץ ומחויך מאוזן עד אוזן (גם איילת שקד התקשתה להסתיר את קורת רוחה; זו היתה אחת מאותן פעמים נדירות שבהן השמחה משותפת לשניהם). היחסים בין שר החוץ ואנשי צוותו לבין היועצת הדומיננטית עלו על שרטון בשלב די מוקדם לכהונת הממשלה. היא "התערבה" לו, הם תדרכו נגדה, היא תדרכה נגדו, הוא היה שומע מהכתבים המדיניים מה היא אומרת עליו ומתפוצץ. אבל לפיד קיבל החלטה להכיל. כלומר לא להגיש אולטימטום לבנט ולתבוע את סילוקה. לא אתערב לו בצוות, הסביר למי שדחקו בו להפוך שולחן.

לפיד במסיבת עיתונאים, בחודש שעבר. לא הסתיר את קורת רוחו מפרישתה של מאיר
הדס פרוש

גישתו השתנתה בעקבות משבר סילמן. לפי מקורות פוליטיים, בחודש האחרון נפגש לפיד עם בנט והציע לו לשקול להעזיב את מאיר, בטענה שנזקה גובר על תועלתה. בין אם המלצת השותף הבכיר השפיעה על ראש הממשלה ובין אם הגיע בעצמו לאותה מסקנה – התוצאה היא שמאיר בחוץ, ולפיד מבסוט ב(משרד) החוץ.

הבייס העקר

ממחקרי דעת קהל שהזמינו בשבועות האחרונים כמה מפלגות, לקראת בחירות אפשריות, עולה נתון מעניין: לבנט יש בסיס תמיכה לא מבוטל אצל מצביעים המגדירים עצמם כאנשי מרכז ושמאל. בסדרי גודל יותר מאשר בקרב מצביעי ימין. האחרונים מאוכזבים מהרכב הממשלה, מן השותפות עם רע"ם, מהפרת ההבטחות הסיטונאית. הפלח הראשון מכיר לו תודה על סילוקו של נתניהו, על שהעלה את המדינה לפסים של שפיות, ללא נהרות של ארס והסתה, ללא לאומניות ומשיחיות, על תקציב מדינה וממשלה שעובדת למען אזרחיה. כלומר, יש לו בייס ללא תכלית. כזה שמפרגן לו, אבל לא מצביע לו.

המחקרים מעלים עוד ממצא בולט: רוב גורף מבין מצביעי יש עתיד, כחול לבן, העבודה ומרצ תומך בהמשך השותפות בממשלה, ללא תנאים כמעט. רק שההוא לא יחזור כדי לסיים את מלאכת הרס המדינה, כפי שהוא זומם לעשות עם החרדים, סמוטריץ', בן גביר וכל היתר. האם ר"ז כל כך אטומה לתרחיש האימים שהיא עשויה להביא על המדינה במו ידיה? בדיוק את העניין הזה מנסים הקולגות, או האקס־קולגות, לברר כעת.

בינתיים, בצד השני, רשמה השבוע סילמן תקדים נוסף על שמה: היא לא רק יו"ר הקואליציה הראשונה שערקה, תוך כדי מילוי תפקידה, לצד השני. היא גם הח"כית הראשונה שמגורשת מישיבת סיעה (לאחר שסירבה להתחייב לתמוך במינוי המחודש של מתן כהנא לשר לענייני דתות). לבנט נשבר ממנה. הוא רוצה להדיח אותה מתפקידה כיו"ר ועדת הבריאות. מי שמונעת זאת בינתיים היא איילת שקד, הגורסת שאין לתת לסילמן תמריץ להצביע נגד הקואליציה.

סילמן במליאת הכנסת, בשבוע שעבר. אין הסבר רציונלי להופעתה בישיבת הסיעה, כמו ג'ורג' מ"סיינפלד" שחוזר למשרד אחרי שהתפטר
אוהד צויגנברג

להופעתה של סילמן בישיבת הסיעה, כאילו לא קרה דבר, אין הסבר רציונלי. מה עובר עליה איש אינו מבין. מישהו בטוויטר מצא את הדימוי המושלם: הקטע מ"סיינפלד" שבו ג'ורג' קוסטנזה חוזר למשרד ביום שני, שלושה ימים לאחר שהתפטר. סילמן משוטטת בכנסת כלוויין שניתק מחללית האם שלו. מצד אחד מנהלים ומנווטים אותה בצלאל סמוטריץ' ויריב לוין ומצד אחר בעלה, שמוליק מיודענו.

לפי עדויות, מדי יום שולח האיש לח"כים של ימינה עשרות הודעות ווטסאפ בעלות גוון "משיחי", כהגדרת אחד הנמענים. הוא מדרבן אותם לפרוש לאלתר כדי להציל את עם ישראל, את תורת ישראל, את מדינת ישראל ואת עצמם מאסון. אחרי כמעט שנה שבה נהנה לבחוש בקואליציה, סילמן המציא עצמו מחדש כנביא זעם. מי אמר שאנשים לא משתנים.

הסתדרו בחיים

ב–1994, בתום אחד המאבקים היצריים ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית, סיים חיים רמון, אז מבכירי בניה של מפלגת העבודה, 74 שנים של שלטון ללא מצרים. הוא זכה לאמון הבוחרים לאחר שהבטיח "חיים חדשים להסתדרות", כשם הרשימה שבראשה הסתער על קן השחיתות ברחוב ארלוזורוב בתל אביב. המרוץ של העבודה בראשות המזכ"ל חיים הברפלד היה קדימון להתמודדות בבחירות הכלליות מול נתניהו, כשנתיים לאחר מכן. את שניהם אפשר למצות במילה אחת: התאבדות.

רמון, כמו באפיזודות רבות בעברו, לא נשאר במקום. רצח רבין החזיר אותו למפלגת האם, ולמסלול רווי דילוגים, סכסוכים והסתבכויות. הישגו הגדול ביותר אז היה ניתוק קופת החולים הגדולה במדינה מהפוליטיקה ההסתדרותית העבשה. מאז, דה־פקטו, נמצאת ההסתדרות בשליטה חלקית של מפלגת העבודה. כל ראשי הארגון היו מזוהים עמה, אך לא מחויבים אליה. ברצותם כן, ברצותם לא. המודל שייסד רמון — ערב רב של נציגים פוליטיים שמרכיבים קואליציות אד־הוק — ממשיך להתקיים. אולם בניגוד להבטחות, הוא הפך מסואב ואינטרסנטי לא פחות מבתקופת המזכ"לים המפא"יניקים, כנראה יותר. הוועדים הפכו מנכס פוליטי של מפלגה אחת לנכס אישי של פוליטיקאים, יילכו לאן שיילכו. כך עם עמיר פרץ, שדילג בין מפלגות, או עם הליכודניק חיים כץ, שנכנס לראשונה לכנסת ברשימת עובדים של פרץ.

בניין ההסתדרות בתל אביב. הארגון משעמם ודוחה את רוב הישראלים רוב הזמן, ניסיונות למצבו מחדש נכשלו
אלון רון

מי שמתיישב בקומה החמישית בארלוזורוב לא יוזז משם, אפילו לא עם שופל שאלון חסן יביא מנמל אשדוד, או עם הדי–9 מחרב העליון של מוטי יוגב, שהתחרד והפך למפוצץ. השיטה קבועה: מכנסים את כל השחקנים החשובים, מהוועדים ועד נציגי המפלגות. מכבירים עליהם פינוקים וכיבודים וג'ובים עתירי שכר ומפזרים כסף לכל דכפין, כדי להלחים את הישבן לכיסא.

עופר עיני, היו"ר לשעבר שמבקש לחזור לתפקיד שש שנים לאחר פרישתו, אחראי יותר מכל קודמיו לביצור המנגנון ולהפיכתו לחסין כמעט לגמרי מפני קריאת תיגר חיצונית. בשבוע הבא הוא ינסה לגבור על הגולם שיצר.

הבחירות לראשות הארגון, שיתקיימו בעוד חמישה ימים, מתנהלות לפי קוד ההפעלה הזה. רמת העניין הציבורי בתהליך עומדת ביחס הפוך למספר בעלי האינטרסים שבוחשים. ליו"ר ארנון בר־דוד, למשל, יש לא פחות משבעה יועצים אסטרטגיים בעלות אסטרונומית, כפי שדווח השבוע בחדשות 13. עיני, הנחשב ליו"ר מוצלח שהביא לעובדים הישגים, עומד לפי כל ההערכות להפסיד למחליפו החיוור והאנמי. בר־דוד, שהיה בן טיפוחיו, נכנס לקרב הכפשות נמוך ומכוער איתו, שאף כלל תביעת דיבה מצד היו"ר המכהן. משהו בקירות הבניין המיתולוגי והכעור תמיד יוצר מצבים כאלה. עיני מבטיח היום דמוקרטיזציה ורפורמות בארגון. כשזה בא ממנו, זה בערך כמו שנתניהו יעשה קמפיין להשבת הממלכתיות.

בשורה התחתונה, ההסתדרות משעממת ודוחה את רוב הישראלים, רוב הזמן. ניסיונות — כמו של עיני עצמו, בימי המחאה החברתית ב–2011 — למצב את הארגון מחדש, כאורגן שמנהיג קהלים מעבר למשלמי דמי החבר והוועדים הגדולים, נכשלו. הניצחונות מדודים, מתונים. עיקרם יציבות ושמירה על סקטורים שבהם דווקא נדרשת רפורמה דרסטית, כמו השירות הציבורי. לעיני יש קבלות, גם לאבי ניסנקורן שבא אחריו. בר־דוד שימר את הקיים. שכלול הפרקטיקה של קניית שלטון במשרות וסודות המנגנון, אמור להספיק כדי להשאירו שם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו