בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בן 79, עציר מינהלי

בית המשפט צבאי הורה לשחררו, אז הוא הושם במעצר מינהלי. בשיר אל־חיירי הוא זקן העצירים, והחיים בכלא עלולים לסכן את חייו

18תגובות
בית כלא
אמיל סלמן

ביום חמישי הוארך מעצרו המינהלי של בשיר אל־חיירי בשישה חודשים נוספים, עד סוף אוקטובר. זה היה צפוי, בין השאר מפני שהוא מסרב לשתף פעולה עם בית המשפט הצבאי. אל־חיירי הוא בן 79, עורך דין בגמלאות, זקן העצירים המינהליים. אבל לפי "החומר החסוי" שנלחש באוזני השופט, הוא כל כך מסוכן, שאסור שיהיה מחוץ לכלא אף לא ליום ולא לשעה, לא במעצר בית ולא בתנאים מגבילים. היה אפשר לברך את בית המשפט על עמדה לא גילנית, אלמלא נראה שפשוט עובדים שם על אוטומט ולא רואים את האדם שלפניהם.

אל־חיירי נעצר בסוף חודש אוקטובר, שבוע אחרי ששר הביטחון, בני גנץ, הוציא אל מחוץ לחוק שורה של ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים. המעצר בוצע בארבע לפנות בוקר, והחקירות והדיונים הראשוניים נעשו באופן וירטואלי מפני שבעת מעצרו אל־חיירי טרם החלים לגמרי מקורונה.

כתב האישום מייחס לו עבירות של "נשיאת משרה וכן נוכחות באסיפה של התאחדות בלתי מותרת" (ועדות הבריאות של החזית העממית - דבר שהוא מכחיש) משנת 2000 ועד זמן קצר לפני המעצר — חוץ מנשיאת המשרה שהופסקה שנה קודם לכן (כך לפי כתב האישום). במפתיע, בית המשפט לא אישר מעצר עד תום ההליכים, בין היתר מפני שהמעשים שבהם אל־חיירי מואשם "מתפרשׂים על פני 22 שנים, כאשר מדובר באדם מבוגר מאוד אשר ככל הנראה אינו פעיל עוד כפי שהיה פעיל בעבר". בית המשפט החליט לשחררו בערבות. עורך הדין מחמוד חסן, המייצג אותו, הזכיר, שלא סביר כי אדם בגילו, אחרי חודשיים במעצר, שעדיין מתאושש מקורונה, יחליט פתאום לברוח.

למעשה, קורות חייו של אל־חיירי הן העדות הטובה ביותר לכך שהוא לא הולך לשום מקום. הוא בן למשפחה מרמלה, יליד 1943. הוא זוכר את הגירוש מהבית, שכילד בוודאי לא הבין את מלוא משמעותו. היה אפשר לחשוב, שהילד בן החמש שגורש מביתו לבלי שוב יגדל להיות צעיר מלא שנאה. זה לא קרה. ב–1967, זמן קצר אחרי המלחמה, הלך אל־חיירי לבקר את הבית שבו נולד. בעלת הבית הישראלית, דליה אשכנזי־לנדאו, שמשפחתה שוכנה בבית כבר ב–48', פתחה לו את הדלת. בין השניים נוצר קשר אמיץ, וגם בין המשפחות. אל־חיירי ואשכנזי־לנדאו החליטו יחד להקדיש את הבית לפעילות משותפת יהודית־ערבית. תחילה פעל שם גן ילדים, וכיום "הבית הפתוח" ברמלה מוקדש לפעילות לקידום ההבנה בין יהודים לערבים.

אשכנזי־לנדאו אומרת, שמלכתחילה היו ביניהם חילוקי דעות פוליטיים, אך הידידות גברה. כשאל־חיירי ישב בכלא 15 שנים, הוא ניצל את הזמן לכתיבת ספרו "מכתבים לעץ הלימון", שכולו געגוע לבית ילדותו. ב–1988, זמן קצר אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה, הוא גורש ללבנון עם עוד פעילים פלסטינים. אז חברתו הישראלית חידשה קשר אתו. אל־חיירי חזר לרמאללה ב–1996, בעקבות הסכמי אוסלו.

הוא גם מכיר מקרוב את המעצר המינהלי — ב–2002–2003 ישב במעצר כזה, כאז כן עתה בלי משפט ובלי שהוצגו ראיות, רק על סמך הודעה של שב"כ. הפעם נעצר מינהלית דווקא לאחר שבית המשפט הצבאי דחה את הבקשה למעצר עד תום ההליכים. התביעה הצבאית לא הסתירה כי תבקש צו מעצר מינהלי, אם בית המשפט יחליט על שחרור. ביקשה וקיבלה. בצו ההארכה מיום חמישי נכתב, כי "טעמים של ביטחון האזור וביטחון הציבור מחייבים זאת".

עו"ד חסן אומר, שלפני המעצר וגם לקראת חידושו ביום חמישי הוצע לאל־חיירי להודות שהשתתף בפגישה כלשהי של החזית העממית (הארגון שהוא מואשם בחברות ובנשיאת תפקיד בו), בתמורה לשחרורו מן הכלא. על פי ההצעה, הוא יישפט ויורשע, ועונשו יהיה המעצר שכבר ריצה. אל־חיירי מסרב להודות בדברים שלא עשה, וכעת הוא גם מסרב לשתף פעולה עם בית המשפט הצבאי בעניין של מעצרים מינהליים. אבל עצם ההצעה מעלה שאלה גדולה: אם האיש כה מסוכן, עד כדי כך שאסור אפילו לאפשר לו מעצר בית, איך בדיוק תתבטל הסכנה, אם הוא יודה שהשתתף בכנס כלשהו בזמן זה או אחר?

אז התובע הצבאי מתווכח עם השופט הצבאי, והחשבון מוגש לאל־חיירי. הוא חולק תא עם עוד 13 עצורים, כולם צעירים, מדור אחר, כדבריו. לדברי עו"ד חסן, הוא לא מתלונן, אבל ברור שקשה לו. כשחסן שאל על אוכל, אל־חיירי אמר: "כמה אני כבר אוכל? אני משתדל לבשל לעצמי את האוכל שמתאים לי". 23 שעות ביממה הוא נעול בתא, ויוצא רק לשעה ביום. מעבר להשלכות הנפשיות, מעבר לרשעות שבשלילת חירות מאדם בן 79 — חוסר פעילות גופנית בגיל מבוגר גורם לאובדן מאסת שריר במהירות, מה שעלול להוביל לנפילה, ונפילות בגיל הזה הן סכנה אמיתית.

nurit.wurgaft@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו