בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מבני מגורים, אוהלים ודיר כבשים: מסע הרס בהכשר בג"ץ

ימים אחרי החלטת בית המשפט להתיר את גירוש תושביהם של שמונה כפרים בדרום הר חברון, הגיעו כוחות המינהל האזרחי והחלו בהריסת בתים. בשבוע שעבר הם החריבו כ-20 בתים בשלושה כפרים, כולל ביתה של אלמנה בת 68, אם לתשעה

78תגובות
מחמוד נג'אג'רי על הריסות ביתו בכפר אל-מרכז, השבוע. איבד בית עם ארבעה חדרים ודיר בגודל 200 מ"ר
אלכס ליבק

שלושה דובונים מרופטים מתגוללים בהריסות, כל אחד בכפר אחר. שידת מגירות מלאה בכלי עבודה, ושידה אחרת מלאה במחברות ובספרי לימוד, משקל לכבשים, כיור, שיירי מזרן, קרעי מרבד, צינורות קרועים — פיסות חיים קרועות לא פחות, ובעיקר חוסר ישע ואימה מפני הבאות. מכפר לכפר, מחורבן לחורבן, נסענו השבוע בעקבות הכוחות שעלו על הכפרים הללו ביום רביעי שעבר, בחסות בג"ץ, מכשיר כל עוולות הכיבוש ופשעיו. בכל מקום אמרו אנשי המינהל האזרחי ומג"ב לתושבים חסרי הישע: "בג"ץ החליט".

בג"ץ החליט להחריב את אחד ממרקמי החיים העתיקים והמרתקים ביותר בין הירדן לים, קהילות הרועים ואנשי המערות בדרום הר חברון, אתרי מורשת של ממש. גירוש המוני ראשון אירע בשנת 1999, תחת אהוד ברק, איש השלום, כראש ממשלה. 700 פליטים חדשים, 14 כפרים וקהילות רועים הרוסים. 23 שנים חלפו, והפעם זו ממשלת השינוי, בחותם בג"ץ, מגדלור הצדק הכבוי של ישראל. אותו המקום, אותו הרוע.

ילדות במסאפר יטא, השבוע. התושבים נאחזים באדמת הטרשים ללא חשמל וללא מים זורמים
אלכס ליבק

מסאפר יטא הוא סוף העולם. 56 אלף דונמים שוממים בין חברון לערד, רחוק מכל מקום, כמה כפרים, רובם זעירים, נטועים באמצע שומקום, הרחק מעיני כל. רובם הרחק מההתנחלויות והמאחזים הפראיים שלא מפסיקים לצמוח כאן. תושבי הכפרים והקהילות הללו נאחזים באופן מעורר השתאות באדמת הטרשים הצחיחה. ללא חשמל ומים זורמים, ללא כביש גישה וללא תנאים אנושיים מינימליים. במקום להגיש להם סיוע נדיב, הורסים.

בכל הכפרים הללו כמה עצי נוי שתולים נואשים באדמה הצחיחה, כרמי הזיתים וחלקות השעורה הם מופת של חקלאות בעל עתיקה, דלת אמצעים, ובכל זאת פוריה. כאן צריך לסקל כל פיסת אדמה כדי להצמיח משהו, ומראה השתילים המלבלבים לא יכול שלא לגעת ללב. רק ללבה של ישראל הוא לא נוגע. ישראל שחומדת את האזור הזה זה עשרות שנים ופועלת ללא לאות לרוקנו מתושביו כדי לספחו, בדיוק כמו בשטחי הקצה האחרים, שבצפון בקעת הירדן.

כאן התואנה היא שטח אש 918. שטחי אש תמיד — אבל תמיד — נועדים בדרך פלא להחריב אך ורק יישובים פלסטינים, ולעולם לא בקתת מתנחלים אחת, לא חוקית וחדשה הרבה יותר. בני אדם שהורי־הוריהם נולדו כאן, רועי צאן שנולדו וגדלו כאן במערות, הוכרזו בידי בית המשפט הגבוה לצדק של ישראל: "פולשים". וגם זה לא אפרטהייד.

הריסות בכפר תוואני, השבוע. אנשים שהורי הוריהם נולדו כאן הוכרזו על ידי בג"ץ כפולשים
אלכס ליבק

סדר ההריסה בשבוע שעבר היה כזה — הכפר אל־פחית תחילה. כמה קילומטרים מדרום לתוואני, כפר המחוז והיחיד במסאפר יטא עם תכנית מתאר. שתי דרכים מובילות לכפר, דרכי טרשים קשות, האחת קשה למעבר מהשנייה. כל אימת שהתושבים מנסים לשפר במעט את תנאי הכביש, המינהל האזרחי מגיע והורס. שתיל עץ נוי מוגן בצמיגים מקדם את הבאים למתחם המגורים ההרוס של מוחמד אבו סבחא, רועה צאן בן 46, אב לשישה. 200 תושבים באל־פחית, יש גם בית ספר צנוע, כולל כיתות תיכון, לכל ילדי הסביבה. שני מתחמי מגורים נהרסו ביום רביעי בשבוע שעבר. אבו סבחא נולד כאן. בשנות ה–80 הרסו לו מערה ודיר, ב–2002 הרסו לו באר, בדצמבר האחרון הרסו לו ארבעה מבני מגורים, מבנה אירוח, לול, שובך ומחסן תבואה. את הכל בנה מחדש. את הכל הרסו מחדש.

בכובע מצחייה של אמפוריו ארמני, אבו סבחא מספר בנימה עניינית שהקים כמה אוהלים כדי שאם יבואו להרוס שוב, ייוותרו לפחות הם למגורי משפחתו. גם אותם הרסו ביום רביעי. בבוקר הוא שמע שיש דחפורים באזור, וחשש שהם יגיעו אליו. כשמישהו בונה מחדש את ההריסות, אין למינהל האזרחי צורך בצו הריסה חדש כדי להרוס. הם הגיעו ב–10:30, כוחות מג"ב ומנהל יחד עם פועלים. לא אמרו מילה, הורו למשפחתו להתרחק, הרסו והסתלקו.

הפועלים היו מכוסי פנים. הם לא חילצו את כל הרכוש לפני שהרסו. אמו של אבו סבחא, וודחה בת ה–60, מזכירה את ארון הבגדים שנרמס. כשניסתה להציל אותו נדחפה בידי שוטר מג"ב ונפלה. הם הרסו כאן את המטבח, שלושה חדרי מגורים, שובך יונים, דיר ושני אוהלים. הכל בשעה אחת. הטליים התפזרו בעמק והיה צריך לאספם. גם הם נותרו ללא קורת גג.

מוחמד אבו סבחא, על רקע הריסות ביתו, השבוע. הקים אוהלים לשכן את משפחתו, אבל גם אותם הרסו
אלכס ליבק

בו ביום קיבלה המשפחה שני אוהלים גדולים מוועדת ההתנגדות להתנחלויות ולגדר של הרשות הפלסטינית, ובהם הם ישנים עכשיו. את המערכות הסולאריות של עמותת "קומט" המופלאה לא הרסו הפעם, רק קרעו את חוטי החשמל שלהם. עכשיו אבו סבחא מצפה שמישהו יעזור לו לבנות מחדש. את חסכונותיו הוציא על המאבקים המשפטיים שקדמו להריסות, כמו רועים אחרים כאן. תקווה? אין לו, אבל הוא לעולם לא יעזוב.

טנדרים להובלת כבשים שועטים בינתיים בדרך העפר שחוצה את הכפר ועשרות צעירים עומדים בהם במקום הכבשים. אלו הפועלים שמנסים להתגנב מכאן לישראל, ונמלטים מהג'יפים של צה"ל, אותם ראינו שעה קלה אחר כך דולקים אחריהם. הדרך החדשה לטרטר כאן את התושבים היא להאשימם בהסעת או מתן מקלט לשב"חים. כמה תושבים כבר נעצרו באזור, שבו כל תירוץ טוב כדי להתעמר בהם. המינהל האזרחי גם חסם באבנים את הכניסה למערה שמשמשת את משפחת אבו סבחא בחורף. עד בוא החורף הבא אלוהים גדול.

המשכנו יחד עם באסל אל־עדרה, צעיר בן 25 תושב תוואני, אקטיביסט וכתב באתר "שיחה מקומית", לאתר ההרס הבא, מתחם המגורים של משפחתו של נאפז עאמר, עדיין בתחום אל־פחית. 25 נפשות חיות במתחם, משפחותיהם של נאפז ואחיו ראאד, וגם אמם. לנאפז הרסו בפעם הראשונה לפני שש שנים. מכל התושבים שפגשנו, הוא היחיד שלא נולד כאן, אלא עקר מיטא לפני שש שנים, לאחר שמשפחתו עברה לכאן לפני 12 שנה. פולשים.

ספא נג'אר, השבוע. אחרי הריסת ביתה, נותרה לישון תחת כיפת השמיים
אלכס ליבק

ביום רביעי שעבר הרסו לנאפז שני מבנים, ולאחיו שני מבנים ואוהל. הכל מתגולל עכשיו על האדמה החיוורת. למבנים שנהרסו אצל אחיו הוצא לדבריו צו הקפאת הריסה, אבל זה לא עזר בכלום. לכאן ההורסים הגיעו בסביבות 12:00, אחרי שגמרו אצל השכנים. הם הוציאו רק את המקרר וכל השאר נרמס, לדבריו, כולל מכונת הכביסה וכלי המטבח.

שני מסוקים של חיל האוויר עוברים בדיוק ממעל. על הגבעה הרחוקה שממול שוכנת חוות טליה, שידועה גם בשמותיה חוות לוציפר וחוות חוף הנשר. יעקב טליה היה גֵר מדרום אפריקה, ששמו המקורי יעקובס יוהנס. הוא נהרג ב–2015 בתאונת טרקטור. כאן בכפר אומרים שהוא היה מרבה לדבר בשבחי האפרטהייד בדרום אפריקה, בעצם, איך לא.

המשכנו דרומה, לכפר החורבן הבא, אל־מרכז. 20 דקות מערד, על גדר ההפרדה. במסאפר יטא יש 32 אלף דונם שהוכרזו כשטחי אש. באל־מרכז עוד גלי הריסות, והפעם גם נביחות כלבים אומללים שקשורים בשלשלאות. רק מבנה זעיר אחד, קיטון שמשמש כמחסן, נותר על תלו. כאן גרה ספא נג'אר, אלמנה בת 68, אם לתשעה וסבתא למי יודע כמה. שבע משפחות גרות בכפר, לשתיים מהן הרסו את מתחמי המגורים והצאן ביום רביעי שעבר. גם כאן הרסו בדצמבר שעבר, לכן לא היה צורך בצו.

נאפז עאמר, השבוע. המנהל האזרחי מאשים את התושבים במתן מקלט לשב"חים
אלכס ליבק

נג'אר ישנה עכשיו תחת כיפת השמיים, אבל יש לה גם מערה לימות החורף. כרם הזיתים הצעירים בעמק שייך לה ולבניה. שיירת ג'יפים חוצה את העמק — ביקור דיפלומטים ביוזמת האו"ם לראות את ההריסות. כמה מהם אולי יכתבו דו"ח נזעם. השכן של האלמנה, מחמוד נג'אג'רי, בן 66 בגלבייה שחורה, איבד בשבוע שעבר ארבעה חדרי מגורים ודיר בשטח 200 מ"ר. המתחם שלו מטופח במיוחד, עם מדרגות בטון ועצי נוי.

נג'אג'רי נולד כאן במערה שמתחת, פעם שלישית שמחריבים לו. הפעם הראשונה היתה ב–2017. בדצמבר היתה הפעם השנייה, ובשבוע שעבר שוב. הוא אומר שימשיך לטפח את ביתו. הבית האחרון שהרסו היה בתוואני. זה ביתו של מוחמד רבעי, שנעצר יחד עם אחיו לפני שנה ומאז הוא בכלא. הם עומדים למשפט על תקיפה.

היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים לא הגיבה לפניית "הארץ" בבקשת תגובה לכתבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו