בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההיסטוריה מוכיחה כמה מהר הופכת קידמה לקללה

אנו עומדים בפתחן של כמה מהפכות שעשויות לשנות את פני החברה מקצה לקצה. גם מנגנוני הדיכוי וההרס ירוויחו מכך, והרבה

23תגובות
מצלמות מעקב בבייג'ין
Louis Constant / Shutterstock

לא היינו זקוקים להצהרתו המטופשת של שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, כדי להיווכח שוב כיצד ניתן לעוות את זיכרון השואה לצרכים פוליטיים וכיצד מגויסת הטראומה ההיסטורית למאבק על הנרטיב והזיכרון הקולקטיבי. אבל דווקא הפוליטיזציה הגוברת של השואה והשימוש הציני שעושים בה גורמים אינטרסנטיים מחייבים אותנו להרחיב את נקודת המבט שלנו ולבחון את ההיסטוריה לא רק מהזווית היהודית הייחודית אלא גם מהזווית האוניברסלית. את האסון הקטסטרופלי הזה אפשר כמובן לפרש בתוך המסגרת הצרה של ההיסטוריה היהודית, ולראותו כאירוע ייחודי בעל משמעויות לאומיות ותיאולוגיות, אבל בד בבד צריך לראות בו אירוע אוניברסלי מכונן, המערער מוסכמות הקשורות בטבע האדם, ברציונליות שלו ובעולמו המוסרי; אירוע שיש בו כדי לעורר מחדש שאלות יסוד הקשורות במודרניות, במדינה הביורוקרטית ובטכנולוגיה. אושוויץ, כתב הסוציולוג והפילוסוף הגרמני יורגן הברמאס, היה אירוע ששינה "את הבסיס להמשכיות תנאי החיים בתוך ההיסטוריה". ואמנם, העולם שלאחר אושוויץ נאלץ להתמודד לא רק עם ההרס והחורבן שהותירו אחריהם חילותיו הנסוגים של היטלר, אלא גם עם תמונת הראי שהציב בפניו הנאציזם, תמונה שאילצה אותו לבחון מחדש את ערכיו הבסיסיים ביותר.

העולם המערבי עשה מאז כברת דרך בניסיון להפנים את לקחי ההיסטוריה ולפתח מנגנוני הגנה בפני הסכנות הטמונות בלאומנות, גזענות, אתנוצנטריות, הסתה, פופוליזם דמגוגי וחתירה תחת יסודות החברה הפתוחה. למרות משברי הדמוקרטיה הליברלית בתקופתנו וערעור השלום העולמי בעת האחרונה, לקחי העבר עדיין מהדהדים בתודעה הקולקטיבית. אבל בנוסף לסכנות האורבות לדמוקרטיה ולשלום העולמי, המאה ה–21 מציבה לפתחנו שורה של אתגרים גלובליים שחומרתם אינה תמיד מוחשית וגלויה לעין, ואלה קשורים בטבורם לאופייה ההיפר־קפיטליסטי וההיפר־טכנולוגי של החברה. מלבד משבר האקלים והשלכותיו אנו עומדים על סִפן של מהפכות טכנולוגיות שעשויות לשנות את פני החברה מקצה לקצה, לחלחל לכל היבט של חיינו ולהגביר את שליטתם של המדינה וגופים כלכליים על חיינו ותודעתנו. תהליכים אלה מאיימים לחולל תמורות עמוקות ביחסים שבין אדם לאדם ובין אדם לסביבה, לרומם את האנושות לפסגות חדשות של חירות ושליטה בטבע אך בה בעת להעצים את פוטנציאל ההרס שבידיה ולשכלל את מנגנוני הדיכוי שעומדים לרשותה. והנה, דווקא לנוכח מסע הניצחון של הטכנולוגיה בחיינו יש לשנן לקח היסטורי נוסף: קידמה טכנולוגית אינה קידמה מוסרית, וטכניקה ללא אתיקה עלולה להפוך מברכה לקללה. השואה, יש להזכיר, היתה אירוע מודרני שהתאפשר הודות לטכנולוגיה ולכלכלה קפיטליסטית מתועשת, מינהל ביורוקרטי ומדינה ריכוזית, מדע מתקדם, תחבורה מודרנית ותקשורת המונים. לא ניתן לחשוב על רעיון כדוגמת "הפתרון הסופי" שלא בהקשריו המודרניים; אין להעלות על הדעת את יישומו ללא תשתית טכנולוגית, תעשייתית וביורוקרטית מתקדמת.

היסטוריונים כדוגמת ראול הילברג וסוציולוגים כדוגמת זיגמונט באומן העשירו את הבנתנו באשר להיבטים הרציונליים־טכנולוגיים־מודרניים של השואה וליסודות האנטי־הומניים הטבועים בעצם המבנה הביורוקרטי של המדינה המודרנית. באומן, למשל, טען כי המדינה הנאצית הביאה לידי מימוש קטסטרופלי את פוטנציאל ההרס הטמון ברציונליות הביורוקרטית והטכנולוגית שהיא מסימני ההיכר של המדינה המודרנית. הביורוקרטיה המודרנית, בהיותה מונעת על ידי רציונליות אינסטרומנטלית הכופפת הכל לשיקולי יעילות ותועלת, הינה עיוורת מבחינה אתית; בצמצמה את העולם האנושי לשיקולים חומרניים ותועלתניים היא מרוקנת אותו מכל ממד של מוסריות ואחריות כלפי הזולת. גם חלוקת העבודה שמאפיינת מערכות ביורוקרטיות מאפשרת לחולל פשעים בקנה מידה חסר תקדים בלי שאיש יחוש אחראי או אשם בגינם. "הבנאליות של הרוע", כהגדרתה של חנה ארנדט, נעוצה בעצם ניכורו של הרוצח מקורבנו, ניכור הנובע מטיבה הביורוקרטי של מלאכת ההשמדה, המעניקה למעשה הרצח אופי של עבודה משרדית, נעדרת כל ממד אישי או רגשי.

אין חולק כי המודרניות העניקה לנאציזם את האמצעים הטכנולוגיים למימוש חזונו הפוליטי בקנה מידה חסר תקדים. לא ניתן גם לפקפק בתרומתם של התרבות הביורוקרטית ועולם המושגים היצרני־תועלתני לכלכלת ההרג הנאצית. ההסבר הסוציולוגי שהציע באומן עשוי להבהיר את התהליכים והמנגנונים שאיפשרו את השואה, אך אין בו כדי להסביר מדוע היא התחוללה. מערכות ביורוקרטיות הרי התקיימו גם במדינות אחרות שלא חוללו רצח עם.

מפעל לייצור מפציצים גרמניים  במלחמת העולם השנייה. הנצאיזם לא היה מצליח ללא תשתית טכנולוגית מתקדמת
Sputnik / AFP

כדי להבין מדוע דווקא הביורוקרטיה הנאצית ניחנה באופי ג'נוסיידי נדרש ניתוח היסטורי־תרבותי המסביר את עולמות המשמעות ומערכות האמונה של מחוללי השואה; יש צורך בבחינה של המצע התרבותי והסימבולי, שאיפשר לאליטה הביורוקרטית והטכנולוגית ברייך השלישי לדמיין עולם ללא יהודים ולפעול למען הגשמתו. קצרה היריעה מלמנות כאן אפילו מקצת הפרשנויות והמחלוקות הרבות שנסובו על סוגיית המודרניות של הנאציזם ועל תפקידם של המדע והטכנולוגיה בשואה. הדיסוננס המטריד בין הברבריות של המטרות לבין הרציונליות של האמצעים, והקושי הבסיסי להסביר את צמיחתה של אידיאולוגיה אנטי־הומניסטית וג'נוסיידית בלב־לבה של אירופה, ערש הנאורות והקידמה, אילצו היסטוריונים לנקוט פעמים רבות עמדות סכמטיות, שתיארו את הנאציזם במושגים בינאריים כדוגמת מודרני מול ריאקציוני, רציונלי מול א־רציונלי, מדעי מול מיתי, ולהעמיד את זיקתו למורשת המערב על שני קטבים מנוגדים: רצף והמשכיות מכאן, שבר וסטייה מכאן. עמדה זו לא רק שגויה, אלא אף מסוכנת, שכן היא מניחה כי קיימת צורה קבועה ומהותנית של מודרניות, העולה בקנה אחד עם האתוס הליברלי של הנאורות, ולפיכך מזהה בנאציזם סטייה מן הדגם הנתון.

הנאציזם היה אפוא בשר מבשרה של המודרניות, אך היתה זו מודרניות שכפרה במוצהר במורשת הנאורות וההומניזם שעיצבו את תרבות המערב משלהי המאה ה–18; היא נוסחה במושגים אנטי־ליברליים ואנטי־הומניסטיים, והציבה חזון חברתי שהיה בעת ובעונה אחת טכנולוגי ואי־רציונלי, פרוגרסיבי מבחינת האמצעים וריאקציוני מבחינת המטרות. "המודרניות הריאקציונית", כפי שהגדירהּ ההיסטוריון האמריקאי ג'פרי הרף, צמחה בגרמניה על רקע של היעדר מסורת פוליטית־ליברלית והתפתחות תעשייתית מואצת, וכוונה לגשר בין הנטיות הרומנטיות והאנטי־מודרניות של חוגי הימין השמרני והפולקיסטי בגרמניה לבין הטכנולוגיה המודרנית והמדינה המתועשת. סוכניה של מודרניות זו ראו עצמם כמהפכני תרבות וביקשו לעצב תרבות אוונגרד טכנולוגית שמבוססת על ערכים אסתטיים; הם דחו את התבונה לטובת המיתוס, את האתיקה לטובת חוויית החיים האסתטית, וביקשו להחליף את עולם הערכים הבורגני בפילוסופיית חיים רומנטיציסטית שמקדשת רצון, דינמיזם ו–וולונטריזם כביטוי של אותנטיות. האידיאולוגיה הנאצית היתה שילוב של פוליטיקה אי־רציונלית ופרוגרסיביזם טכנולוגי, וגישה זו עיצבה את המדיניות הנאצית מראשיתה ועד סופה.

תובנה זו חשובה מכיוון שהיא מעידה על הסכנה הכרוכה בתרבות טכנולוגית שאינה מרוסנת, או לכל הפחות מבוקרת, על ידי מערכת ערכים הומניסטית ואוניברסלית, המקדמת ראייה של האדם כתכלית, ובוחנת את השלכותיה של הטכנולוגיה מהפרספקטיבה האנושית־אתית ולא רק היישומית־תועלתנית. די אם ניזכר בכמה המצאות גדולות ששינו את פני האנושות: המצאת הדינמיט, הדשן הכימי וביקוע האטום — כל אלה פותחו מתוך שאיפה להיטיב את חיי האדם אך הפכו במהרה לכלי משחית הזורע הרס ומוות. טכנולוגיה כשלעצמה אינה טובה או רעה — היא כלי שרת בידי האדם ועשויה לשמש בידיו לבנייה או להרס, להקמת כורים לאנרגיה מתחדשת או לייצור פצצות גרעין. אבל כדי שיוכל האדם להפיק את הטוב מהטכנולוגיה, ולהימנע ככל האפשר מהשלכותיה ההרסניות, עליו לטפח כוח עמידה מוסרי; עליו ליצור תרבות שמקדשת שיח של ערכים ולא רק שיח של תועלת, תרבות שמעודדת חשיבה ביקורתית, מבט רפלקטיבי, אחריות סביבתית ורגישות מוסרית, ולא רק ידע טכני יישומי או היגיון קר של "שורת רווח".

דילמות אלה מתחדדות לנוכח המהפכות הטכנולוגיות בתקופתנו. אין הכוונה כאן רק לפיתוחים טכנולוגיים צבאיים או לפיתוחים אזרחיים בתחום הבינה המלאכותית או ההנדסה הגנטית, שהדילמות המוסריות שהם מעוררים ברורות למדי, אלא אף לחידושים מהפכניים בתחום מאגרי המידע, הקומוניקציה והמדיה, שהשפעותיהם על מרקם היחסים החברתיים, הקוגניציה האנושית וחירויות הפרט הרבה פחות מוחשיות ונתונות במחלוקת. הוא הדין לגבי טכנולוגיות חדישות שמשמשות למעקב ולניטור (פגסוס, המאגר הביומטרי, כטב"מים) ועשויות לסייע בשמירה על הסדר החברתי ועל ביטחון הכלל, אבל בה בעת נותנות בידי המחזיקים בהן כלי שליטה ופיקוח רבי עוצמה, שיש בהם כדי לפגוע פגיעה ממשית בזכויות הפרט ובכבוד האדם. בחיבורם "הדיאלקטיקה של הנאורות", שנכתב בשלהי מלחמת העולם השנייה ופורסם כשנתיים לאחר סיומה, הצביעו הפילוסופים תיאודור אדורנו ומקס הורקהיימר על יסודותיה האנטי־הומניים והא־רציונליים של החברה הבורגנית המתועשת, והתריעו על הסכנות שכרוכות ב"נטייה להמיר את האמת בכוח", כלומר בהעדפת "מדע של כוח" — הרואה בטכנולוגיה ובתכלית השליטה בטבע את מהות הידע — על פני מדע של אמת, המבוסס על תבונה מהותית ועל פעולה פרשנית וביקורתית שכפופה לאופק ההבנה האנושית. בדרך זו, קבעו, הפכה הנאורות ל"הונאת המונים", קידמה הפכה לרגרסיה.

על ההיסטוריה של מפעל המוות הנאצי ללמדנו שיעור גם כאן, שמא נמצא עצמנו חיים בחברה טכנוקרטית חסרת נשמה ומנוהלת על ידי רובוטים צייתנים ויעילים, חפים מכל רגישות מוסרית ורואים בכל הדברים, ובכלל זה בבני אדם, אובייקטים הנתונים לשימוש תועלתני; שמא נהפוך גם אנו לברברים מנטליים האוחזים בטכנולוגיה להשמדה המונית וניצור במו ידינו את הגולם שיקום לכלותנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו