בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צילום בן 75 שנה הפך אותה לסמל. החודש נפטרה בת 92

ב-1946 צדה מירה פיין את עינו של הצלם הנודע זולטן קלוגר, שתיעד את קיבוץ משמר השרון. "ילדה עם פרחי ציפורן", נכתב בתיאור התמונה, שנכנסה לאוסף התצלומים הלאומי. הנה סיפור חייה

31תגובות
פיין בשדות משמר השרון, 1946
זולטן קלוגר / לע"מ

באוסף התצלומים הלאומי שמור צילום מ–1946, שכותרתו "ילדה עם פרחי ציפורן במשמר השרון". הצלם, זולטן קלוגר, הוא אחד מחשובי המתעדים של השנים המכוננות של התנועה הציונית בארץ. כוכבת הצילום היא מירה רוזנבלט (לימים פיין), שהיתה אז בת 16, ואחת הילדות הראשונות בקיבוץ, שאחד מבניו המפורסמים הוא אהוד ברק.

"מירהל'ה היתה יפה — מבפנים ומבחוץ — ונהפכה לסמל של ההתיישבות העובדת. התמונות שלה הופיעו על גבי שנות טובות ולוחות שנה", אמרה השבוע אורלי עמית מהוצאת "דפי חיים", שראיינה אותה לכתיבת ספר זיכרונותיה.

משמר השרון, 1946
זולטן קלוגר / לע"מ

מירה נולדה ב–1930 בהרצליה, שלוש שנים לפני שהקיבוץ עלה על הקרקע בעמק חפר. הוריה, ישראל וטובה, נפגשו בפרדסים של פתח תקוה באמצע שנות ה–20 של המאה הקודמת. אביה הגיע לשם מאוקראינה. אמה מלודז' בפולין.
ב–1939, כשקיבלה משלוח של שמלות יפות מקרובי משפחתה בפולין, נאלצה לחלוק אותן עם ילדות הקיבוץ, שאסר על החזקת רכוש פרטי. הן נלקחו ממנה והועברו למחסן הבגדים של הילדים. "בערבי שישי או חג ראיתי בעיניים כלות איך הבנות האחרות, שלהן לא היו קרובי משפחה עשירים בפולין, מתהדרות בשמלות שניתנו לי, ואילו אני נאלצתי לא פעם ללבוש שמלה רחבה וגדולה ממידותי. אבל עקרון השוויון נשמר באדיקות", כתבה.

https://www.youtube.com/watch?v=-kGxZZ1hYSs - דלג

בגיל 12 התייתמה מאביה, שנהרג בתאונת דרכים — נהג בריטי פגע בו בדרכו הביתה. במלחמת העצמאות, שאליה גויסה בטרם מלאו לה 18, שירתה כקשרית בחטיבת אלכסנדרוני. "כשהגענו לכפר הס התקבלנו במטח של כדורים", כתבה בזיכרונותיה. בהמשך העמיסו על גבה מכשיר קשר כבד, הסיעו אותה בטנדר לפרדס מול טירה הערבית, הורידו אותה ואמרו לה: "כל מה שאת שומעת, תשדרי".

משמר השרון, 1946
זולטן קלוגר / לע"מ

בזיכרונותיה סיפרה: "נשארתי לבד. נשכבתי על האדמה כשהמכשיר הכבד על גבי. הכדורים שרקו מסביב, ולא היתה שום חפירה או מקום מוגן. איך נשארתי בחיים, אני לא יודעת. אולי משום גילי הצעיר לא ידעתי מה זה פחד. האמנתי באמת ובתמים שאני והמכשיר הכבד שסחבתי מצילים את המדינה". בקיבוץ לא ראו בעין יפה את התגייסותה לצבא, לדבריה. "הם טענו שעלי לטפל באחי הצעיר. היינו היתומים הראשונים בקיבוץ", הסבירה. אבל הדאגה לגורל המדינה גברה על כל שיקול אחר. "מה, אני אברח משדה המערכה?", אמרה.

ב–1949 השתחררה מהצבא ונרשמה ללימודים בסמינר הקיבוצים. אז החלה התקופה התל־אביבית הבוהמיינית שלה. "למדתי שם מחול, כוריאוגרפיה ועריכת חגים", סיפרה. אחת המורות היתה הרקדנית גרטרוד קראוס, חלוצת המחול המודרני בארץ. "התנועה והמחול זרמו אצלה בדם", אמרה.

במוצאי שבת נהגה ללכת לשמוע קונצרטים במוזיאון תל אביב הישן בשדרות רוטשילד. "הסדרנים כבר הכירו את הקיבוצניקים הדלפונים ונתנו לנו להיכנס גם ללא כרטיס", סיפרה. מקום נוסף שאליו התגנבה היה האולם ברחוב בלפור, שם הופיעה התזמורת הסימפונית. "הסדרנים שם היו קשוחים, ולא איפשרו להיכנס ללא כרטיס. אז עמדתי בחוץ וחיכיתי. תמיד הגיע מישהו שרכש כרטיס ומסיבה כלשהי לא התאפשר לו לצפות בהופעה, וכשניסה למכור את כרטיסו ולא הצליח, הייתי זוכה בכרטיס כניסה חינם", סיפרה. 

אחרי שנתיים חזרה לקיבוץ וקיבלה תפקיד חלומי: לערוך הרקדות ולארגן ולהפיק הופעות ואירועים לקראת החגים. בהמשך התמנתה לאחראית על הזמנת אמנים, הצגות והופעות לקיבוצים בכל רחבי הארץ. 

בעלה, רומק, עבד בפיתוח חומרי נפץ בתעשייה הצבאית. ב–1975 נפל אילן, בנו של רומק מנישואיו הראשונים שגדל בביתם מגיל עשר, בתאונת אימונים בצה"ל. לרומק ומירה היו שני בנים משותפים. אחד מהם נולד עם נזק מוחי קל, בעקבות זאת מירה היתה ממייסדי ארגון "ניצן" לילדים ובוגרים עם לקויות למידה וקשיי הסתגלות ותפקוד, ועבדה שם שנים. היא היתה גם ממקימי "כישורית", בית לאנשים בעלי צרכים מיוחדים.

היא נפטרה החודש בגיל 92, והותירה אחריה את בעלה, בן 101, שני ילדים וארבעה נכדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו