במעמקים, בלי חמצן, עם האנשים שמותחים את גבולות היכולת האנושית בתי ספר נפתחים, תחרויות מתארגנות, קבוצות פייסבוק קמות. פתאום כולם רוצים לצלול למעמקים בלי בלונים, לעתים עד עילפון. מה הם מוצאים בזה?
"ניסינו להעפיל לאחת הפסגות הגבוהות בעולם בלי חמצן ובלי עזרה. זו האתיקה שלנו" דנה פרנקצילום: תומר אפלבאום
"יש לנו חברים שגדלו במשפחות שקשורות למאפיה. הם לא יכולים לעזוב" דנה פרנקצילום: תומר אפלבאום 21 תגובות.21
"פעם הלכתי ברגל 40 יום. בדרך נגמר לי האוכל. מבחינתי, זו משמעות החיים" דנה פרנקצילום: תומר אפלבאום 48 תגובות.48
"יכולים לצעוק עלינו ולקלל אותנו. אבל בשנייה שאנחנו מתחילים לנגן, משהו משתנה" דנה פרנקצילום: תומר אפלבאום 38 תגובות.38
"אפשר יהיה להזמין ארוחת מישלן לכל מקום בעולם. גם מפריז לתל אביב" דנה פרנקצילום: תומר אפלבאום 48 תגובות.48
טיסות נכנסות/טיסות יוצאות"אני רואה בארה"ב מחלות שלא רואים בארץ. אני חשופה לקטסטרופה שלמה" דנה פרנקצילום: תומר אפלבאום 190 תגובות.190
"רוב המטופלים שלי לא יודעים איפה אני חי. אבל המואזין תמיד חשף אותי" דנה פרנקצילום: תומר אפלבאום 35 תגובות.35
"כל הלקוחות שלנו משוגעים. מוציאים אלף דולר על חתיכת נייר שלעולם לא ישתמשו בה" דנה פרנקצילום: תומר אפלבאום 34 תגובות.34
"יש לי עבודה נהדרת. אני גם מציל חיים וגם רואה את הארץ מלמעלה" דנה פרנקצילום: תומר אפלבאום 27 תגובות.27
"אתה יודע מה זה לעשות עשרת אלפים דולר בקליק? העיניים שלך יוצאות מהמקום" דנה פרנקצילום: תומר אפלבאום 112 תגובות.112
"באוקראינה ובווינה השחיתו עבודות שלי. קרעו פנים של ניצולים מהתמונות" דנה פרנקצילום: תומר אפלבאום 42 תגובות.42
"ראינו ערים שלמות שנמחקו מהמפה. בכל בית פגשנו אנשים שאיכשהו שרדו" דנה פרנקצילום: תומר אפלבאום 28 תגובות.28
"אני אחיה בגרמניה עד הסוף. אין לי שום רגש לכאן. זה כבר מת" שיר ראובןצילום: תומר אפלבאום 399 תגובות.399
"ישראלים רוקדים מגעיל קצת, באופן חיובי. לא אכפת להם איך זה נראה" שיר ראובןצילום: תומר אפלבאום 81 תגובות.81
"כנראה שלא נחשפתם לסבל אנושי חזק. לא נתקלתם באדם שמתחנן למות" שיר ראובןצילום: תומר אפלבאום 29 תגובות.29
"התרבות הישראלית סיקרנה אותי, אז כתבתי תזה על הגבר הישראלי החדש" שיר ראובןצילום: תומר אפלבאום 34 תגובות.34
"כשהבת שלי היתה בת שלוש, היא חיה בגלגול אחר" שיר ראובןצילום: תומר אפלבאום כתבה זאת מכילה וידיאו41 תגובות.41
"בהתחלה היו צוחקים על המבטא שלי. אחר כך באו הטלנובלות ונקמתי בכולם" שיר ראובןצילום: תומר אפלבאום 17 תגובות.17
"כשהעיתון היה בידי גברים היו שם כל מיני דברים טיפשיים, כמו עמוד הציצים" שיר ראובןצילום: תומר אפלבאום 45 תגובות.45
"יותר בנות הולכות לקרבי כי הצבא מעלה על זה סרטונים באינסטגרם" שיר ראובןצילום: תומר אפלבאום 79 תגובות.79
"במשך שנים רדפתי כל פעם אחרי התפקיד הבא. הבנתי שזה לא שווה את זה" שיר ראובןצילום: תומר אפלבאום 7 תגובות.7
"פעם הבת שלי התביישה שאבא שלה עושה דברים מוזרים. היום היא ממש גאה" שיר ראובןצילום: תומר אפלבאום 51 תגובות.51
"האמריקאים מלחיצים, אתה לא יודע על מי תיפול ואיזה רובה יהיה לו" שיר ראובןצילומים: תומר אפלבאום 18 תגובות.18
"אם היתה לי אחות קטנה, לא הייתי נותנת לה להשתעמם" שיר ראובןצילום: תומר אפלבאום והדס פרוש 20 תגובות.20
"הייתי מבקרת באוניברסיטה העברית, ואז חוזרת הביתה ללוד ובוכה בלי סוף" שיר ראובןצילום: הדס פרוש 51 תגובות.51
"גילינו שכשאישה בהריון נפצעת, העובר שלה עוזר לה להחלים. זה מטורף" שיר ראובןצילום: תומר אפלבאום 14 תגובות.14
"הייתי אמא כבר בגיל 19. כשאני חושבת על זה היום, הייתי מטורפת" שיר ראובןצילום: תומר אפלבאום 24 תגובות.24
"חשבו שאני משוגעת. גם תימני, גם גדול ממני ב–14 שנה, גם חזרתי בתשובה" שיר ראובןצילום: תומר אפלבאום 49 תגובות.49
"זה גן עדן. עושים יוגה, שותים שייק ועוברים סדנאות להטלת גרזנים" שיר ראובןצילום: תומר אפלבאום 11 תגובות.11
"אפשר להיות גיי ברוסיה, אבל לא בגלוי. אני מכיר זוגות עם ילדים שחיים בסוד" יעל בניהצילום: תומר אפלבאום כתבה זאת מכילה וידיאו11 תגובות.11
"היינו להקה משפחתית. הופענו בכל ארה"ב, הגענו לשיא — ואז הפכנו להומלסים" יעל בניהצילום: תומר אפלבאום כתבה זאת מכילה וידיאו120 תגובות.120
