25 המילים הכי טובות שנאמרו על הכיבוש

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

25 המילים הכי טובות שנאמרו על הכיבוש

לכתבה
אבישג שאר-ישוב

תגובות

••• התשובה האחרונה בראיון הזה היתה כל כך טובה, שבעולם שבו ניתן לשתף בהתפעלות בלי להסביר דבר, הטור הזה היה מסתיים עכשיו. מה שמצוין בתשובה האחרונה הזאת זה שהיא מצליחה להמחיש — לא להסביר, לא לנתח, לא לפרש — את האופן שבו הישראלי תופס את הדבר הזה שנקרא "כיבוש" בעזרת 25 מילים בלבד. לא צריך יותר.

זו התשובה: "תן לי לחשוב על זה רגע. לא יודעת. מצד שני, לא עסקנו בהמון נושאים. אני חושבת שכן התעסקנו בזה. אופירה וברקו מדברים על זה המון".

אבל לפני התשובה, אולי כמה מילים לגבי השאלה. המראיין — איתי שטרן מ"גלריה" — עשה את חובתו כ"עיתונאי בהארץ" (כלומר: כשמאלני), ואחרי שלל שאלות לגבי אי־אלו סוגיות בוערות שקשורות במפעלות קשת — מההתפארות ממידה 44 לנשים ב"חתונמי", דרך מלחמת ההתקרבנויות אגב "המתעשרים החדשים" של שי־לי שינדלר ועד שאלת הלגיטימציה של אייל גולן ככוכב קבוע ב"גיא פינס" — קינח בשאלה שבלעדיה לא ניתן להחתים בסוף היום את כרטיס העובד ב"הארץ": "את יודעת מה אתם לא עושים אף פעם? תכנים שעוסקים בבעיה הכי אקוטית של ישראל: הכיבוש. פשוט מחקתם אותו מסדר היום".

המרואיינת היא עדי גרתי, "ראש מחלקת תעודה, אקטואליה ודוקו־ריאליטי בקשת 12". העובדה שבקשת יש מחלקה משותפת לתעודה, אקטואליה ודוקו־ריאליטי כבר מדברת בעד עצמה: הנה מקום שבו המציאות (תעודה, אקטואליה) והינדוס המציאות (דוקו־ריאליטי) דרים בכפיפה אחת.

בכל מקרה, "תן לי לחשוב על זה רגע. לא יודעת. מצד שני, לא עסקנו בהמון נושאים. אני חושבת שכן התעסקנו בזה. אופירה וברקו מדברים על זה המון".

ומה שכל כך טוב בתשובה הזאת זה שלא מדובר בתשובה סטטית, מקובעת, שהוכנה מראש. ניכר שגרתי עוברת תהליך תוך כדי שהיא מנסה לענות על מה שנשאלה. זו תשובה שמתפתחת תוך כדי השמעתה.

היא מתחילה ב"תן לי לחשוב על זה רגע". כלומר, גרתי לא חשבה על העניין מבעוד מועד. הפתיעו אותה. "כיבוש"? בקשת? אשכרה יש אופציה כזאת? היא צריכה לחשוב על זה רגע.

אחרי שהיא חושבת על זה רגע, היא מודה: "לא יודעת". אבל מה בעצם היא "לא יודעת": האם היא לא יודעת אם זה נכון ש"אתם לא עושים אף פעם" תוכניות על הכיבוש? או שהיא לא יודעת אם הכיבוש זו הבעיה הכי אקוטית של ישראל?

רמז לתשובה אפשר למצוא על פי המשך התשובה: "מצד שני, לא עסקנו בהמון נושאים". והרי אם יש "מצד שני", זה אומר שמצד ראשון היא התכוונה לעובדה שקשת לא עוסקת בכיבוש (אפשר להתעודד כי המסקנה היא שהיא לא מתנגדת לקביעה שהכיבוש הוא הבעיה הכי אקוטית של ישראל).

אם כן, ניתוח מצב ביניים: בהתחלה גרתי צריכה זמן לחשוב אם קשת עוסקת בכיבוש; בהמשך היא מודה שהיא לא יודעת אם קשת עוסקת בכיבוש; ואילו כעת היא בשלב שבו היא מודה שקשת לא עוסקת בכיבוש, אבל מסבירה שלא מדובר בתופעה ייחודית, שכן "לא עסקנו בהמון נושאים".

וזה נכון, היא צודקת: ערוץ טלוויזיה, בוודאי מסחרי, לא יכול להקיף את כל הנושאים שקיימים בעולם. אני בטוח שרבים שואלים את עצמם מדוע קשת לא מקדישה תוכניות תעודה לנזקים של נמלי אש (בעיקר בקיץ!) או לשאלה מדוע מסעדות מוכרות קוסקוס רק בימי שלישי (אגב, ספרים עדיין לא עובדים בימי שני אחר הצהריים?). כך שהכיבוש לא לבד, יש גם נמלי אש וקוסקוס.

אבל רגע, בעצם לא. כעת מתברר ש"אני חושבת שכן התעסקנו בזה". וזה קורה, באמת שזה קורה. ראיון, לחץ, צריך להגיב מהר, בלאק אאוט, מנסים להיזכר במשהו, לא מצליחים, ופתאום — אאוריקה: "אופירה וברקו מדברים על זה המון". על הכיבוש, כן?

אם כן, תרשמו: אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' הם נציגי הכיבוש בקשת. מתברר שהמנכ"ל אבי ניר, יחד עם ראש מחלקת תעודה, אקטואליה ודוקו־ריאליטי עדי גרתי, קראו לשניהם והטילו עליהם לעסוק בבעיה הכי אקוטית של ישראל. הם ביקשו מהם להעלות את הסוגיה הכאובה על סדר היום בכל שבוע ובכל הזדמנות. נקבע שאסייג תייצג את הקול הפלסטיני המדוכא, ואילו ברקוביץ' את הקול היהודי הכובש.

ואמנם, בכל שבוע, בימי שישי, נערכים בערוץ 12 דיונים סוערים על הכיבוש עם שלל מרואיינים מכל גוני הקשת הפוליטית בישראל. והשבוע: סמי אבו שחאדה והיבא יזבק, על זכויות העצירים הפלסטינים במחנה עופר (אסייג: "די, אי־אפשר עם הפגיעה המתמשכת הזאת בזכויות אדם").



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות