מתברר שחשיפה לשמש תורמת לנו בדרכים שלא היינו מעלים על הדעת

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתברר שחשיפה לשמש תורמת לנו בדרכים שלא היינו מעלים על הדעת

לכתבה
משתזפים ביום שמשי בפראג. חשיפה לשמש קשורה לירידה בתחלואת לב וסוכרת REUTERS

מדענים יודעים המון על האופן שבו השמש גורמת לסרטן העור, אבל מעט מאוד על הדרכים האחרות שבהן היא משפיעה על הגוף שלנו. המסקנות המפתיעות שעולות ממחקריה של פרופ' כרמית לוי הופכות את התמונה למורכבת הרבה יותר

תגובות

פרופ' כרמית לוי לא תיכננה לשחק בגפרורים הבוערים האלה. כחוקרת מלנומה, סרטן העור המסוכן ביותר, לא אמורה להיות לה סיבה לדבר טובות על קרינה אולטרה סגולה (UV) והשלכותיה על בריאות האדם. אבל יש הפתעות בחיים. כמה מחקרים שערכה לוי ועמיתיה, שפורסמו או עומדים להתפרסם בכתבי עת מובילים, שופכים אור על המנגנונים שעומדים מאחורי השפעות מיטיבות שיש לחשיפה לקרינה הזאת. אלה השפעות סבוכות ומרתקות, שאינן קשורות בהכרח לוויטמין D, שהפקתו נחשבת לתועלת העיקרית של חשיפה לשמש; תועלת שאפשר — לכאורה — להחליף בנטילת כדור.

לוי, חוקרת במחלקה לגנטיקה מולקולרית של האדם וביוכימיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, נזהרת מאוד מגזירת מסקנות. היא חוקרת באוניברסיטה, לא מומחית לבריאות הציבור. מי כמוה יודעת גם כמה מסוכן עלול להיות סרטן העור. אבל הבשורה שיוצאת מהמאמרים שלה, וגם משורה ארוכה מאוד של מחקרים שהתפרסמו בעשור האחרון ברחבי העולם, היא שיש בשמש הרבה יותר ממה שחשבנו עד כה. לאחורי הראש מתגנבת אפילו מחשבת הכפירה: אולי, במקרים מסוימים, בקרב בעלי גוני עור מסוימים, בשעות מסוימות של היום, יש מקום לשנות במקצת את הגישה? או שזו מחשבה מסוכנת, בייחוד במדינה שטופת שמש כמו ישראל? 

שער מוסף הארץ 27.5

באופן מפתיע, הענף הזה במחקר של לוי צמח דווקא מתוך חקר הסרטן. אחרי שהגיעה לכמה תגליות מרשימות על האופן שבו המלנוציט, התא בעור שאחראי על ייצור הפיגמנט שגורם לשיזוף, מפתח גידול סרטני אגרסיבי, היא רצתה לדעת יותר על פעולתו התקינה. התוצאה היתה מאמר שפורסם לפני כשלוש שנים על השער של כתב העת היוקרתי "Molecular Cell". המחקר, שהובילה הגר מלכוב ונעשה בשיתוף פעולה עם פרופ' שי שן־אור ואיילת ג'רבי מהטכניון, תיאר בפירוט כיצד בדיוק מתרחש תהליך השיזוף. "זה היה מאמר נורא יפה", נזכרת לוי, "גילינו שכאשר נחשפים לשמש יום כן–יום לא, משתזפים יותר מאשר בחשיפה מדי יום". 

מתברר שבניגוד לדימוי הפשטני בתשדיר השירות ההוא של האגודה למלחמה בסרטן משנות ה–80, אנחנו לא צ'יפס והשמש היא לא שמן עמוק. לדברי לוי, שיזוף הוא תהליך הגנה מורכב שהגוף מגבש ב–48 השעות אחרי החשיפה לקרינה. הסדר הוא כזה: הקרינה יוצרת נזק לדנ"א, שמדליק בתורו גן שנקרא p53. הגן המפורסם הזה מכונה "שומר הגנום" בגלל תפקידו המכריע בתיקון נזקי דנ"א. אך מתברר שבנוסף, הוא יוצר תגובת שרשרת חלבונית שמסתיימת ביצירת מלנין, הפיגמנט שמכהה את העור ומצמצם את נזקי הדנ"א שייגרמו בחשיפה הבאה. התגובה הזאת משולה לגל, שצריך לאפשר לו להתרחש ולא לקטוע אותו בחשיפה נוספת, קרובה מדי. לוי ממשילה את התהליך הזה לאימון במכון כושר: "אומרים הרי ללכת לאימון יום כן–יום לא, נכון? כי השריר צריך יום ליצור סיבים חזקים, כדי שבפעם הבאה שתתעמל תהיה חזק יותר. גם בשיזוף, אם מפריעים לגוף בחשיפה יומיומית, זה מקשה עליו להגיע לרוויה". 

המחקר ההוא עשה שימוש בתרביות עור אנושיות אבל גם בעכברי מעבדה. אחרי שהוא הסתיים, ניתחו החוקרים את גוויות העכברים, והופתעו מאוד ממה שגילו. "פתאום ראינו ממצאים שלא קשורים לעור", מספרת לוי, "העכברים עברו חשיפה מאוד עדינה, שמקבילה ל–10 דקות של אור השמש בצהריים, אבל זה הספיק כדי לגרום אצלם לשינויים בבלוטות הלימפה, האשכים שלהם היו מוגדלים מאוד, והיו עוד תוצאות שלא ציפינו להן". ברקע פירסמו חוקרים אחרים בשנים האחרונות עוד ממצאים מפתיעים. פרופ' דיוויד פישר, שהיה ראש המעבדה של לוי כשעשתה פוסט־דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, גילה למשל שחשיפה לשמש גורמת לעור להפריש אנדורפינים, שהם האחראים לתחושת ה"היי" שמרגישים לפעמים אחרי שמשתזפים. פתאום לוי הבינה שהמדע יודע מעט מאוד על האופן שבו השמש משפיעה על הפיזיולוגיה שלנו, חוץ מאשר — כמובן — סרטן עור. 

צוות המעבדה התחיל לסקור את הידע הקיים. "מצאנו מחקר גדול מאוד, שנעשה על עשרות אלפי נשים שוודיות. נמצא שם שאלה שהעידו על הימנעות מחשיפה לשמש היו בעלות תוחלת חיים קצרה יותר בכשנתיים", אומרת לוי, "נמצאו קשרים חזקים מאוד להפחתה בתחלואה קרדיו־וסקולרית, ולפחות תמותה ממנה וממחלות אחרות. גילינו שעד שנות ה–30 של המאה הקודמת, טיפול באור שמש היה נפוץ, ואז הוא פחת מאוד בגלל הגילוי שהוא קרצינוגן. אנשים התחילו להימנע מהשמש באופן פטאלי — קרמים, בגדי ים, סככות. יש גל התנהגות אנושי, כלל־עולמי, של הימנעות משמש". כבר אין ספק שצמצום החשיפה לשמש מפחית גם תחלואה בסרטן עור, אבל זה לא אומר שזה לא משפיע גם על תהליכים נוספים בגוף, שהתרגל למנות שמש מסוימות במיליון השנים האחרונות. "אמרנו רגע, מה העניינים? העור הוא הרי הרקמה הכי גדולה בגוף. אנחנו ללא פרווה, החיה היחידה שמשתזפת. בואו נראה מה עוד השמש יודעת לעשות".

***

פרקי הקיץ של סדרת הטלוויזיה האגדית "בוורלי הילס 90210" ציירו תמונה הורמונלית במיוחד של הבילוי במועדון החוף שכוכבי הסדרה נהגו לפקוד במהלך העונה החמה. לכולנו יש תחושה שהשמש מעצימה תשוקה מינית בדרך כלשהי, אבל האופן שבו זה קורה תואר לראשונה במחקר שפירסמה מעבדתה של לוי לפני קצת פחות משנה, שוב על השער, הפעם של כתב העת החשוב "Cell Reports". המחקר הזה עירב, כמו המחקרים האחרים במעבדה, כמה שיטות עבודה. הניסויים שנערכו בעכברים גילו את פרטי המנגנון: מתברר שהפעלת הגן p53 אצלם על ידי קרינת ה–UV גורמת להפרשה מוגברת של הורמוני מין, שגרמו בתורם לממצאים התנהגותיים מובהקים.

"צפינו בשש שעות של פורנו עכברים", מספרת לוי. הצוות, שהובילו החוקרות רומה פריק ואשחר שורק, עקב אחרי כל תנועה — אם הם מרחרחים זה את זה, סורקים את פרוותם, עולים זה על זה, אם יש שפיכה. לוי מציגה תמונה של עכבר, רגע אחרי הרגע המכריע, שרוע מעולף ליד העכברה שספגה קרינת UV. התברר שבכל פרמטר אפשרי, העכברים שעברו חשיפה עדינה היו פעילים ומעוניינים יותר. היה די בלחשוף נקבה לקרינת UV כדי לגרום לעכבר הזכר להימשך אליה, ולא לעכברה שלא נחשפה. "הוא פשוט טס אליה", מעידה לוי. כאשר נערכו אותם ניסויים בעכברים שאין להם את הגן p53, לחשיפה לקרינה לא היה שום אפקט. 

פרופ' לוי. גילתה, בין היתר, איך עובד מנגנון השיזוף
דניאל צ׳צ׳יק

לכולנו יש תחושה שהקיץ איכשהו מעצים את התשוקה המינית, אבל לוי גילתה איך בדיוק זה קורה. "צפינו בשש שעות של פורנו עכברים שנחשפו לקרינת UV, "היא מספרת. הניסוי גילה שלא זאת בלבד שהדחף המיני של הזכרים עלה, הם גם נמשכו יותר לנקבות שנחשפו בעצמן לשמש. לדבריה, "הם פשוט טסו אליהן"

הנתונים האלה הושלמו באמצעות מחקרים בבני אדם. חולים שעברו טיפולי פוטותרפיה (טיפול בקרינת UV למחלות עור) מילאו שאלונים, שמצאו עלייה בתשוקה המינית שלהם לאחר הטיפול. שינוי דומה דווח גם על ידי סטודנטים וסטודנטיות שנשלחו ל–25 דקות מתחת לשמש היוקדת בדשא של הקמפוס; במקביל נמדדה אצל הגברים גם עלייה ברמת הטסטוסטרון, ואצל הנשים עלייה כללית בפעילות ההורמונלית. לוי סבורה שאפשר היה למדוד אצלן גם עלייה ספציפית באסטרוגן, לולא השימוש בגלולות שמקשות על מדידות כאלה. 

הצוות אסף נתונים גם מקופות החולים מכבי וכללית, שגילו עלייה ברמת הטסטוסטרון בקיץ של גברים. נמצא גם הבדל מובהק בין גברים אשכנזים למזרחים: בקיץ לאשכנזים היה יותר טסטוסטרון מאשר למזרחים, ובחורף לא נמצא הבדל כזה. החוקרים סבורים שההבדל נובע מכך ששמש הקיץ משפיעה יותר על הפעילות ההורמונלית של אשכנזים, בגלל עורם הבהיר.

מחקר נוסף, שעומד להתפרסם בקרוב, מצא השפעה דומה של חשיפה לשמש על תפקודים גופניים אחרים, שקשורים לחילוף החומרים. החוקרים סבורים שהפעלת המערכת ההורמונלית היא החוליה החסרה, או אחת החוליות החסרות, שמקשרת בין חשיפה לשמש לשורה של מחלות והפרעות, מתחלואת לב וסוכרת ועד שיבושים בלמידה, הזיכרון ומצב הרוח. עוד מחקר שנמצא בקנה מצא השפעה של חשיפה לשמש על התפקוד התקין של מערכת החיסון, והמעבדה מתכננת לחקור גם השפעה של קרינת UV על לונג־קוביד.

שאלת טיב הקשר בין חשיפה לשמש לבין פחות תחלואה ותמותה היא ה־שאלה שבלב הדיון הזה, והיא בפירוש טרם הוכרעה. בסופו של דבר, אין אפשרות מטעמים אתיים ולוגיסטיים לעשות ניסוי קליני גדול, שבו חושפים אנשים למנות גדולות של קרינת שמש במשך עשרות שנים, אחרים נשלחים למערה, ובסוף רואים מה יצא.

לכן התחמושת של התומכים בחשיפה ל–UV היא תמיד חלקית, וגם אם חלקי הפאזל מתרבים, קשה להרכיב מהם תמונה חותכת. ובכל זאת, מבחינת קבוצה של 15 חוקרים, ביניהם פרופ' פלה ליקוויסט שערך את המחקר השוודי וד"ר ריצ'רד וולר, רופא עור סקוטי שחצה את הקווים, יש כבר מספיק נתונים כדי לקבוע ש"חשיפה לא מספיקה לשמש הפכה לבעיה אמיתית של בריאות הציבור", כלשון הכותרת של מאמר שפירסמה הקבוצה ב–2020. 

אחת הראיות המרכזיות שמחנה השמש מציג הוא מחקר שפורסם ב"ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין" ב–2019, שמצא שבעוד שרמות גבוהות של ויטמין D קשורות לפחות מחלות לב וסרטן, מתן תוסף של הוויטמין לאלפי אנשים במשך חמש שנים לא הגן עליהם הרבה, לעומת קבוצת ביקורת שקיבלה פלצבו; נמצא שיפור מסוים במהלך של מקרי הסרטן, אבל לא בעצם התחלואה. נתונים מאיראן מלמדים גם על זינוק של פי שבעה בתחלואה מטרשת נפוצה לאחר המהפכה, שגרמה לנשים לעבור מהר ללבוש צנוע. גם הממצא הזה קשור כנראה להפסקת האספקה של ויטמין D טבעי שנוצר באור השמש. 

מסיכות להגנה מפני השמש בסין. "חשיפה לא מספיקה לשמש הפכה לבעיה אמיתית של בריאות הציבור", קבעה קבוצת חוקרים בינלאומית
AFP

חלק מהמחקרים שנערכו בתקופת מגפת הקורונה על מתן מנות גדולות של הוויטמין לחולים דווקא כן הראו שיפור בחומרת המחלה. אבל לדברי ד"ר עמיאל דרור, רופא אף אוזן וגרון מהמרכז הרפואי לגליל והפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר־אילן בצפת, האפקטים האלה היו חלשים בהרבה מאשר אלה שהוא ועמיתיו מצאו. הם בדקו את הקשר בין רמות הוויטמין ההיסטוריות אצל חולים לפני האשפוז, לבין תוצאות האשפוז, וגילו שאלה שבדמם היו קודם לכן רמות נמוכות של ויטמין D, היו בעלי סיכון גבוה פי 14 (!) לתחלואה קשה לעומת מי שהיו לו קודם לכן רמות ויטמין גבוהות. עם זאת, לא ידוע כמה מהוויטמין הזה הושג מכדורים או מהתזונה, וכמה מהשמש. 

כך או אחרת, תומכי השמש מציגים שתי עובדות: מצד אחד, מתן ויטמין D כתוסף תזונה משפיע על הבריאות באופן מוגבל בדרך כלל (פרט למחלות עצם, שעליהן הוא כן משפיע). מצד שני, רמות ויטמין D שנמצאות באופן טבעי בדמם של אנשים קשורות להפחתה דרסטית ומובהקת בשורה ארוכה של מחלות, בין היתר מחלות לב וסוגי סרטן מסוימים. השילוב הזה, הם סבורים, עשוי להעיד על כך שוויטמין D הוא בעצם רק סמן לחשיפה לקרינת UV, ושהחשיפה היא המועילה לבריאות יותר מאשר הוויטמין עצמו. איש מהמומחים האלה לא תומך בחשיפה בלתי־מבוקרת לשמש, אלא בחשיפה מתונה, שלא גורמת לכוויות אבל כן לשיזוף קל.

ראיה מרכזית נוספת היא המחקר האפידמיולוגי השוודי הנודע. פרופ' לינקוויסט ממכון קרולינסקה שבסטוקהולם עקב במשך 20 שנה אחרי כ–30 אלף נשים בנות 63-24, שחולקו לשלוש קבוצות של חשיפה לשמש לפי התשובה שלהן על שאלות כמו "האם את נוסעת לדרום כדי להשתזף?" ו"האם את נוהגת לבלות בסולריום?" אחרי שניטרל שורה של משתנים מתערבים, כמו פעילות גופנית, עישון ומשקל גוף, הוא מצא שהנשים שנחשפו הכי הרבה לשמש אמנם חלו יותר במלנומה, אך מצד שני שיעור ההישרדות של אלה שחלו היה גבוה יותר. בסך הכל, לנשים עם הרגלי החשיפה הנמוכים ביותר היה סיכוי גבוה ב–40% למות מסרטן (מכל סוג), לעומת הנשים עם הרגלי החשיפה הגבוהים ביותר. צוות המחקר הגיע למסקנה שלפחות במדגם ההוא, הימנעות מהשמש היתה מסוכנת לבריאות כמו עישון

נתונים שאספו החוקרים מקופות החולים בארץ גילו שבקיץ חלה עלייה ברמת הטסטוסטרון של גברים צעירים, ואף מצאו הבדל עדתי מובהק: בקיץ, לאשכנזים היה יותר טסטוסטרון מאשר למזרחים. החוקרים סבורים שהשמש גורמת לפעילות הורמונלית מוגברת בקרב בעלי עור בהיר

וולר, רופא העור מסקוטלנד, מציג מצדו את המחקר שערך על השמש וחנקן חמצני (NO). הוא מצא שחשיפה לקרינת UVA (המקטע המסוכן פחות של קרינת ה–UV, שלא גורם לכווייה ולא לייצור ויטמין D) גורמת לעור להפריש חנקן חמצני, שגורם ללחץ הדם לרדת. הוא סבור שיש סיבות טובות להניח שחשיפה לשמש היא סיבה מרכזית לירידת לחץ הדם בקיץ, לצד עלייה אזורית בעולם ככל שמצפינים. לדעתו, זו טעות להתמקד רק בחשש מסרטן העור, ולא להביא בחשבון את הסיכון ללחץ דם עודף, שלפי אחת ההערכות נמצא בשורש של כמעט כל מקרה מוות חמישי בעולם

"אני חושב שההבנה שלנו את אור השמש שגויה לגמרי", אומר וולר. לדבריו, סרטן עור הוא בראש ובראשונה בעיה שנגרמת כשאדם חי בתנאים שלא הספיק להסתגל אליהם. "חקר סרטן העור התחיל כשהבריטים נדדו ברחבי האימפריה. כולנו הגענו מאפריקה. המעבר לעור בהיר קרה באירופה לפני 5,000 שנה. וריאנט גנטי דומה התפתח בנפרד בסין לפני כ–10,000 שנה, וכך קרה בזמן אחר אבל בנסיבות דומות לבושמנים בדרום אפריקה. שוב ושוב, כאשר בני אדם עברו לחיות באזורים שבהם הקרינה חלשה יותר, עורם נעשה בהיר יותר, כדי שיוכלו לקבל מהשמש את היתרונות שלה. הבעיה היא שכיום, בני אדם מהגרים בזמנים שאינם אבולוציוניים. אם היית הולך לסקנדינביה ברגל במשך אלפי שנים, היית מסתגל בדרך. אם אתה חי בארץ ההיסטורית של אבותיך, לא אמורות להיות לך בעיות עם השמש". 

אני יליד הארץ וכך גם הוריי, ציינתי, אבל ההורים שלהם הגיעו ממזרח אירופה. האם אני חי בארץ ההיסטורית של אבותיי? וולר גיחך. הוא יודע עד כמה מהר נושא גוון העור מתנגש עם סוגיות פוליטיות רגישות. "אם היית 2,000 שנה בצפון אירופה, כנראה שאתה לא צאצא ישיר של משה ואברהם", אמר באנדרסטייטמנט סקוטי, "השאלה היא כמה אתה מעורב, ובהתאם עד כמה העור שלך לא מתאים לסביבתך". כשהוא נשאל מהן, בסופו של חשבון, ההמלצות שלו, הוא אומר "אל תישרף בשמש, ופרט לזה — אל תדאג יותר מדי".

משתזפים בחוף שרתון בתל אביב, שנות ה–70 .חשיפה לשמש עשויה להיות סיבה מרכזית לירידת לחץ הדם בקיץ
משה מילנר / לעמ

וולר ועמיתיו סבורים שיש בעיה חמורה עם העובדה שאנשים עם כל גוני העור מקבלים רק מסר אחד — להימנע מהשמש. אמנם, ארגון הבריאות העולמי מתיר לצאת לשמש באופן די חופשי, גם לבעלי עור בהיר, כשאינדקס הקרינה (שניתן למצוא באתר השירות המטאורולוגי) הוא 2 או פחות — אתמול זה קרה בערך עד שמונה וחצי בבוקר ומחמש בערב בכל הארץ; אבל ארגוני בריאות מקומיים מחמירים לעתים קרובות יותר. ההמלצה של משרד הבריאות הישראלי, שפורסמה בתחילת הקיץ האחרון, היא להתגונן מהשמש בכל עונות השנה, בצל ומחוצה לו, באמצעות כובע, משקפי שמש וביגוד מתאים ("מקדם ההגנה מהשמש של חולצה רגילה נמוך מ–15"), בשעות המסוכנות בוודאי, אבל לא רק. אמנם מצוין שבהירי עור ועיניים הם בעלי "רגישות יתר", אבל אין שום אזכור של יתרון אפשרי של חשיפה לשמש. ויטמין D מוזכר על דרך השלילה, בתור חומר שעלול להזיק לכליות במצב של חשיפה מוגזמת. 

כשנשאל על המצב בישראל, שהתנאים האקלימיים בה שונים מאוד מבשוודיה, לינקוויסט גרס שצריך בהחלט להישמר כאן מהשמש, אך הוא בכל זאת העריך בזהירות שהעובדה שבאוכלוסיית ישראל יש מחסור משמעותי בוויטמין D — לפי נתוני קופת חולים מכבי ולאומית שהתפרסמו בעשור האחרון, רק 13%–20% מהבדיקות שנעשו למבוטחים עמדו בסף התקין — מלמדת על תת־חשיפה. הוא לא נגד לקיחת ויטמין D כתוסף תזונה; הוא פשוט לא חושב שזה מספיק. "כולנו נהיינו בני־ברקים", מוסיפה ד"ר רותי פרצ'יק, אנדוקרינולוגית ושותפה של לוי בחלק ממחקריה. "סרטן עור זה מסוכן, אבל ההמלצה לגבי חשיפה צריכה להיות מותאמת למטופל. אנשים בהירים, שלא לדבר על ג'ינג'ים, אין ספק שהם צריכים למעט מאוד בחשיפה. הישראלי הממוצע מקבל כנראה המלצות זהירות מדי, כי לא התקבלו הוכחות שהתחליפים מחליפים את כל מה שחסר. אני רופאה כבר 20 שנה, וכל פעם מחדש אני מבינה עד כמה הרמב"ם צדק כשקידם את עקרון המתינות".

רופאי עור מגיבים בחשדנות רבה כשמדברים איתם על ריכוך ההמלצות, ויש להם סיבות טובות לכך. לפי נתונים שפירסם משרד הבריאות בשבוע שעבר, מלנומה הורגת 17 ישראלים מדי חודש. המחלה אמנם נגרמת כנראה בעיקר בגלל כוויות שמש ולא בשל חשיפה מתמשכת וקלה יותר, אבל אין חולק על כך שחשיפה לשמש, גם ברמות שלא גורמות כוויות, עלולה לגרום לסרטני עור מסוגים אחרים ואחראית באופן ברור להזדקנות העור, להופעת כתמים חומים, לבנים ואדומים, נגעים אחרים וקמטים. "השמש מבגרת את העור, כן", אומר וולר, "היא גורמת לך להיראות זקן. אבל ככה אתה תזכה להזדקן".

"זה נכון שסרטנים מסוג BCC ו–SCC (שני סוגי הסרטן הנפוצים שאינם מלנומה, ד"ב) לא הורגים בדרך כלל", מציין ד"ר עופר רייטר הגר, רופא עור מבית החולים בילינסון שמתמחה באבחון מוקדם של סרטן עור ומניעה שלו. "אבל אם צריך לכרות לך חלק מהאף, נכון — אתה תחיה, אבל איכות החיים שלך תיפגע". ד"ר נועה קרמר, גם היא מומחית לרפואת עור שעוסקת באבחון מוקדם של גידולי עור, לא רואה סיבה להיחשף לשמש, שנזקיה ידועים. כשנשאלה מהו האידיאל בעיניה, השיבה שיש לשאוף לחשיפה מועטה ככל הניתן. היא ציינה את עור העכוז כדוגמה לעור הבריא ביותר, שנותר כמו "עור של תינוק" כי לא נחשף לשמש מעולם. אבל לדבריה, שאיפות לחוד ומציאות לחוד, כי אף ישראלי לא מצליח להימנע לחלוטין מחשיפה לשמש גם אם הוא מנסה. "בסקנדינביה, אולי היה טעם לדבר על זה", היא אומרת, "אבל בישראל, גם עם קרם הגנה וכובע, אני חושבת שאנחנו מקבלים מספיק שמש כדי לא להיות בדיכאון". 

מחקר שוודי, שעקב במשך 20 שנה אחרי 30 אלף נשים, מצא כי לאלה שנחשפו הכי מעט לשמש היה סיכוי גבוה ב–40% למות מסרטן (מכל סוג), לעומת הנשים עם הרגלי החשיפה הגבוהים ביותר. צוות המחקר הגיע למסקנה שבמדגם הזה, הימנעות מהשמש היתה מסוכנת כמו עישון

פישר, שבנוסף להיותו חוקר בהרווארד הוא רופא עור בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס, סבור שטענות אוהדי השמש, שלפיהן אין תחליף לחשיפה לקרינת UV, מבוססות על מחקרים חלשים. הוא משבח את מחקריה "המרתקים" של לוי שחושפים עוד טפח מהפיזיולוגיה המופלאה של האדם אבל מסתייג מכל פרשנות שמובילה להתרופפות משמעת השמש, בייחוד במדינות בסיכון גבוה עם קרינה אינטנסיבית ואוכלוסייה בהירה כמו ישראל ואוסטרליה. 

***

לוי הגיעה לחקר הסרטן פחות או יותר במקרה. היא בת 48, נולדה וגדלה בשכונת רמת אשכול בירושלים, אחת מבין חמישה אחים. אחרי תואר ראשון בביולוגיה, היא התעניינה בכלל בצמחי מרפא, והשלימה תואר שני ברוקחות. כשנתקלה במעלית במודעה שחיפשה דוקטורנטים שיחקרו סרטן, החליטה להיענות. היא כתבה דוקטורט על סרטן דם, ודרך פישר הגיעה דווקא למלנומה. "אני מאוד נהנית לחקור", היא אומרת, "צריך שתהיה לך בפנים בעירה ומשמעת. אני חושבת שזה מקצוע מסעיר, דינמי וסיזיפי, שדורש המון התמדה ויכולת להתמודד עם ביקורת". אין ספק שהיא זקוקה ליכולת האחרונה בהתחשב בנושא המסוים הזה שבחרה לחקור.

לפי ארגון הבריאות העולמי, אפשר לצאת לשמש בחופשיות כשאינדקס הקרינה הוא פחות מ-2. אצלנו זה בערך עד שמונה וחצי בבוקר ומחמש בערב
רמי שלוש

"זה נכון שהטריגר לשיזוף הוא נזק לדנ"א", אומרת לוי, "אבל לא תמיד הנזק הזה נשאר. יש לנו מערכות מאוד יעילות לתיקון נזקים בדנ"א, שיעילותן הולכת ויורדת עם הגיל. יש כל הזמן סטרסים שהגוף צריך להתמודד איתם, אלפי נזקים לגנים בכל רגע נתון. לא כל חשיפה לשמש מובילה לסרטן". 

מה גורם בעצם לכוויית שמש, להבדיל משיזוף?

"זה קורה כאשר הנזק גדול מדי. הפקטורים שמתקנים את הדנ"א בעור מגלים שזה גדול עליהם, והם שולחים את התאים למות. ואז יש מוות מסיבי של תאים. וזה לא טוב, כי העור מגן עלינו מכל הפתוגנים שבסביבה. אנחנו לא רוצים שהוא יינזק בצורה כל כך גורפת". 

אם התאים מתים, למה דווקא הכוויות החזקות הן אלה שמובילות למלנומה?

"אולי כמה תאים חומקים מהמערכת הזאת, למרות שהם מאוד ניזוקו, והם נשארים שם, והמוטציות מצטברות. אף שלא כל מוטציה מובילה לסרטן. יש לנו 30 אלף גנים. רק 400 מהם הם דרייבר (גורם מניע) של סרטן".

רוחצים מתמרחים בקרם הגנה בהולנד. משרד הבריאות ממליץ להתגונן בכל עונות השנה
KOEN SUYK/AFP

העבודה על הכתבה הזאת היתה מפחידה, לצערי אין מילה אחרת. על אף שכולם מחפפים פה ושם ביחס שלהם לשמש (מי מורח קרם הגנה בדיוק לפי ההנחיות?), עיסוק גלוי בשאלה, אם אנחנו נזהרים מהשמש יותר מדי, מגרה את קצות העצבים החשופים, את קצות העצבים שלי לפחות. אני רגיל לחשוב על העור שלי, ועוד יותר מזה — על העור של ילדיי, כמו על נעלי סניקרס שזה עתה יצאת איתן מהחנות. רק לא לפגוע. רק לא לקלקל. אני לא חושב שאשנה את מנהגי, בטח לא ביחס לבני הפעוט, הג'ינג'י בעל עור הקטיפה שיכול להישרף גם בירח מלא. אבל בכל זאת אני מסתכל כעת על השמש באור אחר.

רופאי עור מגיבים בחשדנות כשמדברים איתם על ריכוך ההמלצות, ויש להם סיבות טובות לכך: מלנומה הורגת 17 ישראלים בחודש. "בסקנדינביה, אולי היה טעם לדבר על זה", אומרת ד"ר נועה קרמר, מומחית לרפואת עור. "אבל אצלנו, גם עם קרם הגנה וכובע, מקבלים מספיק שמש"

לוי מדגישה שהמחקרים שלה לא משווים מינונים; מנות השמש שהיא מראה את השפעתן על עכברים ובני אדם בניסויים שלה הן מנות מתונות, ואין לה דרך לקבוע אם הישראלי הממוצע מקבל ממילא מנות דומות, עם התמגנות מפני השמש או בלעדיה. ובכל זאת היא שואלת מדוע בפורומים שמחליטים על ההמלצות לציבור בנושא השמש יושבים בעיקר רופאי עור, ולא גם אנדוקרינולוגים וקרדיולוגים. אפשר להמשיל את זה למצב שבו בפורום שעוסק בגיבוש המלצות תזונה, יישבו רק רופאים גסטרואנטרולוגים שישקלו רק את השפעת המזון על בריאות הקיבה, ולא ייערך דיון רחב יותר על ההשפעות על כל מערכות הגוף. "אני חושבת שיש חוסר ידע", אומרת לוי, "וחוסר ידע יוצר ואקום, ואז החלטה גורפת להימנע. אני מזמינה עוד חוקרים, גם כאלו בראשית דרכם, להסתקרן ולחקור עוד את האינטראקציה שלנו עם הסביבה. ידע זה יופי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות