מתברר שקיים קשר עתיק ומתמשך בין היהדות לבין עישון מריחואנה וחשיש

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתברר שקיים קשר עתיק ומתמשך בין היהדות לבין עישון מריחואנה וחשיש

לכתבה
מסמך מגניזת קהיר, המאה ה–12, ובו בקשה לקניית חשיש: "יהי רצון שהקשיש הנכבד אבו אל־חסאן יואיל להשיג עבור השליח, בכסף שיש לו, חיקוי משי סממנודי. תשיג איתם חשיש בשבילי. אנשק את ידיך ואת רגליך — שלום" Alliance Israelite Universelle

או כמו שאומר ההיסטוריון אדי פורטנוי, "עם ישראל high"

59תגובות

44 שנה חלפו מאז שההיסטוריון ד"ר אדי פורטנוי שאף את שאיפת המריחואנה הראשונה שלו. הוא היה אז בקושי בן 15, ובוודאי לא שיער שיום יבוא והוא יהפוך מומחה לדבר. בתקופה שבה לקח את השאיפה ששינתה את חייו, המחצית השנייה של שנות ה–70, אדי הקנביס של ילדי הפרחים נישאו באוויר והמריחואנה כבר לא היתה בגדר טאבו מסוכן. אבל זה לא היה נכון במקרה של פורטנוי, שגדל בדטרויט בבית יהודי שמרני, עם אב עורך דין ואם עיתונאית.

"היה לי ברור שאם ההורים שלי יידעו שאני מעשן מריחואנה אהיה בצרות", הוא אומר בשיחה שאנחנו עורכים לרגל התערוכה החדשה ומעוררת ההדים שלו "עם ישראל היי (High), סיפורם של היהודים והקנביס" שנפתחה החודש במכון למחקר יהודי, ייווא (YIVO), שבדרום מנהטן.

התערוכה מציגה את סיפור הקשר ההיסטורי שבין היהדות לבין עולם המריחואנה, החל באזכורים בספר שמות, דרך ציטוטים משיר השירים וגניזת קהיר וכלה בפעילי מחאה ודמויות בולטות במאבק המודרני ללגליזציה של הסם. בתערוכה מופיעים עשרות מוצגים שממחישים בצורה מקורית והומוריסטית את השילוב המעשי של יהדות ומריחואנה, תורה וקנביס. בין היתר אפשר לראות שם חנוכייה שמעוצבת בצורה של באנג, שופר שיכול לשמש גם כמקטרת לעישון חשיש וצלחת סדר לפסח שבמקום כרפס שמור בה מקום לעלי מריחואנה.

ד"ר אדי פורטנוי. "הקנביס היה נפוץ בטקסים"
YIVO Institute for Jewish Resear

אם לשפוט לפי המחקר של ד"ר פורטנוי, שעומד בבסיס התערוכה, הרתיעה של הוריו ושל יהודים אחרים מהסם היא בגדר עיוות היסטורי. שהרי כבר משה רבנו ידע להעריך את כוחה של שאכטה טובה. פורטנוי למד זאת מספר שמות ל', כ"ג, שם מורה אלוהים למשה: "וְאַתָּה קַח־לְךָ, בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מָר־דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְקִנְּמָן־בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם; וּקְנֵה־בֹשֶׂם, חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם". "חוקרת ושמה שולה בנט היתה הראשונה להצביע על הזיקה בין קנה־בושם לבין קנביס", אומר פורטנוי. אזכורים נוספים למילה "קנה", שרבים רואים בה קיצור של קנביס, אפשר למצוא גם בשיר השירים ד', י"ד ("נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל־עֲצֵי לְבוֹנָה"), בספר ירמיהו ו', כ' ("לָמָּה־זֶּה לִי לְבוֹנָה מִשְּׁבָא תָבוֹא, וְקָנֶה הַטּוֹב מֵאֶרֶץ מֶרְחָק") ובמקומות נוספים בתנ"ך. גם הרמב"ם מתייחס בספר עבודה לצירוף קנה הבשם ומסביר כי "וּקְנֵה בּשֶֹׁם הֵם הַקָּנִים הַדַּקִּים כְּתֶבֶן הָאֲדֻמִּים הַבָּאִים מֵאִיֵּי הֹדּוּ וְרֵיחָן טוֹב וְהֵם מִמִּינֵי הַבְּשָׂמִים שֶׁנּוֹתְנִין אוֹתָם הָרוֹפְאִים בְּצֹרִי".

פורטנוי מדגיש כי הציון של הודו רחוק מלהיות מקרי. "הרמב"ם הרי טוען באופן ברור כי מדובר בסוג של צמח שמקורו בהודו, ואנחנו יודעים בוודאות שבמשך אלפי שנים הודו היתה אחת מספקיות הקנביס המרכזיות בעולם".

גם בדיקות מעבדה מתקדמות מחזקות את התחושה שלא מדובר פה במקרה נדיר של צירוף מקרים לשוני. "באתר החפירות הארכיאולוגי תל ערד נמצאו שרידים של בית כנסת עתיק מהמאה השלישית לפני הספירה ובו שני מזבחים שונים", מספר פורטנוי. "בדיקות מעבדה כימיות מיוחדות שנערכו לזיהוי החומרים השרופים שנמצאו על המזבחים הוכיחו כי באחד מהם מדובר בשאריות של קנביס". מבחינתו של פורטנוי, מדובר בעדות נוספת לכך ש"בני ישראל השתמשו בקנביס בטקסים הדתיים שלהם כדבר שבשגרה".

מה עישן כבוד הרב

פורטנוי, בן ה–59, נע בין אנגלית לעברית כמעט נטולת מבטא, כזו שרכש לא רק מתוקף עבודתו כחוקר יהדות אלא גם כתוצאה מנישואיו למירה, צלמת ישראלית בת קיבוץ משמר הנגב. הוא מספר כי לנושא המחקר האחרון שלו הגיע לגמרי במקרה. הוא חיפש ברשת חנוכייה חדשה, ונתקל בבאנג וחנוכייה השלובים זה בזה עם שמונה קנים ומבחנה על תקן שמש. "החנוכייה הזאת היוותה מבחינתי דוגמה מדהימה לתרבות היהודית העכשווית מהסוג שראוי לשמר במכון", הוא נזכר. כשקיבל את החנוכייה במשלוח מיוחד כבר הבין שיש לו ביד פתח למחקר היסטורי בשאלת הקשר בין היהדות לבין המריחואנה.

מזבח שנמצא בדרום הארץ ועליו שאריות קנביס. עדות לכך שבני ישראל נהגו להשתמש בחומר בטקסים דתיים
Laura Lachman / Israeli Antiquit

הקשר, כאמור, מתחיל כבר בספר שמות, וממשיך ב–400 אלף מסמכי גניזת קהיר, שבהם מופיעות, לדברי פורטנוי, העדויות המוקדמות ביותר לצריכת מריחואנה בקרב יהודי צפון אפריקה. כך, למשל, מוצג בתערוכה מסמך מהמאה ה–12 שבו פונה אחת הנשים בבקשה מאדם קרוב ושמו "אבו חסן" שירכוש עבורה חשיש. במסמך אחר פונה אישה מירושלים לאחיה שבמצרים ומתלוננת בפניו על חיי החברה הבעייתיים של גיסתה, שמתרועעת, לדבריה, עם אנשים מפוקפקים. כולל, כפי שהוא כותבת, עם "אותה אישה שנהגה למכור חשיש".

דוגמה נוספת שמופיעה בתערוכה היא זו של נסיר, סופר ומשורר יהודי בן המאה ה–14, שמכנה את עצמו בגאווה "איש הספר העברי". נסיר מקדיש את אחד משיריו לחיבתו הגדולה ליין כשעל הדרך משמיץ את אלה הצורכים חשיש, שגורם לראש שלך להסתובב ולך להיות עייף בעבודה". בשורות אחרות הוא מתאר את תיאבונם הבלתי־נשלט של אלה שמצויים תחת השפעת הקנביס. פורטנוי קורא את השיר ומחייך בסיפוק. "מדובר פה אולי בעדות הכתובה הקדומה ביותר לתופעה שמוכרת לנו היום כמאנצ'יז", הוא אומר. "למעשה הוא משתמש במילה המפורשת 'מסטולים' כדי לתאר את ההשפעה שהיתה למריחואנה על אנשים. השיר הזה מספק עדות נוספת לכך שצריכת החשיש היתה חלק בלתי־נפרד מאורח החיים של יהודי המזרח התיכון וצפון אפריקה עוד מאותה תקופה".

עד כמה מדובר היה בתופעה שכיחה? "יש לנו עדות מהמאה ה–16 של הרדב"ז (רבי דוד בן שלמה אבן זמרא, פוסק הלכה ומנהיגה של יהדות במצרים — צ"י) שכתב כי 'עלי קנה־בושם מסבים לאדם שמחה'", אומר פורטנוי. רבי שאול ישועה אביטבול, בן המאה ה–18, כתב על המסים שנדרשו לשלם יהודי מרוקו שקיבלו את היתר המלך לסחור בחשיש, מה שלדברי פורטנוי "משמש עדות ברורה לכך שליהודים היה תפקיד פעיל בסחר המקומי בחשיש".

גם הרב יהושע בירדוגו, רבה הראשי של העיר מקנס שבמרוקו ואחד מפוסקי ההלכה החשובים ביותר של הקהילה היהודית, מתייחס בכתביו מאותה תקופה לסוגיה רגישה שמובאת בפניו בנוגע להתנהלותו של סוחר חשיש יהודי. "וזה עוד לפני שמדברים על המנהג שהיה מקובל אז בקרב יהודי מרוקו לתבל את הקוסקוס שלהם בחשיש", אומר פורטנוי.

פורטנוי מרבה לדבר על יהדות צפון אפריקה והמזרח התיכון, אזורים שבהם נהנה החשיש מפריחה מוקדמת בהרבה בהשוואה למעמדו השולי בקרב יהדות מזרח אירופה. אבל גם יהודי אירופה לא טמנו ידם בצלחת, כולל אחד מפורסם במיוחד — זאב ז'בוטינסקי. כמו במקרה של נסיר במרוקו, גם אצל ז'בוטינסקי הלך הקנביס יד ביד עם השירה. וכך כתב ז'בוטינסקי בימיו כסטודנט למשפטים באוניברסיטת רומא בשלהי המאה ה–19 בשיר בעל השם המפורש "חשיש": "ביסורי חמדה גלמדת/ ארחף בין מוות לתחייה./ גלי נחושת מהדהדת/ זורמים ממרום הכנסייה./ רוחי דועך, בגוף שום עוז אין,/ מוחי שוקע, נים־לא־נים;/ וכגזר־דין ירעם באוזן/ אותו צלצול פעמונים".

המשורר והקיסר

ומה שהיה נכון לקהיר, מרוקו, רומא ובית הכנסת העתיק בתל־ערד היה נכון שבעתיים לארצות הברית של המאה ה–20, שבה שיחקו היהודים תפקיד מרכזי במהפכת הקנביס. כדי להבין טוב יותר על מה פורטנוי מדבר צריך לחזור אחורה כמעט מאה שנה, לימי סצנת הג'אז העליזים בהארלם, ניו יורק. "בעקבות התפשטות צריכת המריחואנה בקרב אנשי תעשיית הג'אז באותה תקופה, החליט הממשל ב–1937 להוציא את המריחואנה מחוץ לחוק, מה שהוליד עשרות שנים של אכיפה נוקשה ומסע הפחדה נגד צריכת מריחואנה", הוא אומר.

אחת הדמויות הבולטות בסצנת המריחואנה של אותם ימים היתה של נגן הקלרינט והסקסופון היהודי מילטון מייסרו, או כפי שהיה ידוע בקרב אנשי הסצנה של אותה תקופה, מז מזרו. מזרו התרועע, הופיע והפיק מוזיקה לכמה מהשמות המפורסמים ביותר בתעשיית הג'אז באותה תקופה, כולל לואי ארמסטרונג, ג'ו "קינג" אוליבר ולואי בלסון.

ספרו של פריץ למרמאייר, "חשיש", בתרגום ליידיש מ-1911
YIVO Libary

מזרו גם היה ידוע באותן שנים כספק המריחואנה העיקרי של כל אלה שראו בקנביס חלק בלתי־נפרד מהיצירה שלהם, בכלל זה לואי ארמסטרונג. "מז היה האיש החשוב ביותר בהיסטוריה של המריחואנה בארצות הברית", תיאר אותו כתב התרבות והביוגרף אלברט גולדמן בספרו "מריחואנה בארצות הברית של היום". בהמשך הספר כותב גולדמן כי הזיהוי של מז עם תעשיית המריחואנה היה כה גדול עד שהוא הפך ללא פחות משם נרדף לחומר שנחשב אז למסוכן לא פחות מקוקאין. "זה הגיע למצב שבו חלק מהמוזיקאים קראו לקנביס בכינוי 'מז' ואילו לג'וינטים המגולגלים שהוא מכר כבר העניקו את הכינוי 'Mezzrolls'", כותב גולדמן.

במאמר שפירסם ב–2015 פרופ' לורן גלאס, שכותרתו "מז העוצמתי, מריחואנה ודור הביט", הוא כתב על מזרו כי "היה ספק המריחואנה המקסיקאית העיקרי של הארלם לאורך שנות ה–30". לדברי פרופ' גלאס, מרגע שמז גילה את "עלה הזהב המקסיקאי", שאותו מכר בפינת הרחובות 131 והשדרה השביעית בהארלם, "הוא הפך לא רק לבחור הפופולרי ביותר בהארלם, אלא גם למי שהיה אחראי לפריחתם של שפה ותרבות חדשים לגמרי באזור".

30 שנה לאחר מכן היה זה יהודי אחר מניו יורק ששיחק תפקיד מכריע בגלגולה השני של מהפכת המריחואנה. "צעדת המחאה הראשונה בדרישה ללגליזציה של מריחואנה נערכה בניו יורק ב–1964 בהובלתו של לא אחר מאשר המשורר אלן גינזברג", אומר פורטנוי.

"כבר כמה עשרות שנים שאני צורך מריחואנה לעתים קרובות ומעדיף אותה על פני אלכוהול", כתב גינזברג במאמר שפירסם במגזין "אטלנטיק" ב–1966 בקריאה לביטול האיסור על צריכת הסם. "העברתי לא פחות שעות מסטול (High) מכפי שהעברתי בצפייה בסרטים בקולנוע. לעתים שלוש שעות בשבוע ולעתים 12, 20 או יותר", הוסיף באותו מאמר.

"גינזברג היה מהמייסדים של ארגון LEMAR, אחד הארגונים הראשונים ללגליזציה של המריחואנה", אומר פורטנוי. "העובדה שמשורר מפורסם כמוהו הטיף לצריכת מריחואנה הפתיעה לא מעט אנשים, כי באותה תקופה הממשל ראה במריחואנה חומר מסוכן שגורם להתקפי פסיכוזה אלימים. המטרה שלהם היתה להראות שאלה שצורכים אותה הופכים למשוגעים".

יהודי נוסף שתרם היה ג'ק הרר, רפובליקאי שמרן שב–1969 לקח בפעם הראשונה שאיפה עמוקה לריאות וראה את האור, או כפי שהוא תיאר זאת בלשונו הציורית "ראיתי דברים בסטריאו ושמעתי דברים בצבע". 11 שנה לאחר אותה התנסות כבר פירסם את הספר "הקיסר לא לובש בגדים: קנביס והקונספירציה נגד מריחואנה", שיצא עד היום בלא פחות מ–14 מהדורות. עדות למעמדו האגדי של הרר במאבק לאישור השימוש במריחואנה, כפי שתואר על ידי עיתון הניו יורק טיימס בכתבה מ–2020, אפשר לראות בכך שעד היום אחד מזני הקנביס קרוי על שמו.

מה גרם דווקא ליהודי ארצות הברית להיות חלוצי המאבק ללגליזציה של הסם? "צריך להבין שבמשך מאות שנים יהודי אירופה היו מנועים מלעסוק בעבודות שונות", משיב פורטנוי. "הם לא הורשו להצטרף לוועדי עובדים, בחלק מהמקומות נאסר עליהם להחזיק אדמות פרטיות, ולכן, בניסיון לשרוד ולהרוויח כסף יהודים רבים בחרו באפשרויות הכנסה מסוכנות כמו למשל מסחר בשוק השחור. בעקבות כך, במשך מאות שנים הם רכשו ידע מעשי על איך לתפקד מבחינה כלכלית בשולי החברה, לעתים קרובות תוך כדי נטילת סיכונים גדולים. כל זה יכול להסביר את המעורבות הגדולה של היהודים בתעשיית הקנביס".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות