בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניסיתי לחפש משמעות חדשה לחיי. ואז הגיע הבלאק פריידי

פרופ' יורם יובל פקד עליי להיגמל מסיפוקים מיידיים. אז איך קרה שבסיבוב קצר ברחוב קניתי פתאום פסנתר?

30תגובות
איור: איתן אלוא

לפני 15 שנים כתבתי ספר על התמכרות לקניות. סברתי אז שבעצם כתיבתו נגמלתי מההתמכרות ההיא, אלא שדי מהר הבנתי שבזמן הכתיבה האינטנסיבית פשוט לא היה לי זמן לצאת לקניות. מההתמכרות, שהיא בעצם ההתנהגות הצרכנית הרצויה בעיני מי שמנהלים את המשק, הבנקים ומשרדי הפרסום, אי אפשר באמת להיגמל. אי אפשר להחליט שלא לקנות כלום — כל אחד חייב לקנות אוכל, טואלטיקה, חשמל ומים. לכל היותר אפשר לפתח יותר מודעות לגבי עצם ההתמכרות. כמו בעוד תחומים, המודעות מנטרלת במידה ידועה את ההנאה הרגעית שבמימושה של ההתמכרות, וכך או אחרת גיליתי בשנים האחרונות שאני מסוגלת לנסוע לחו"ל בלי לקנות כלום (חוץ מכל מיני דברים שאי־אפשר שלא לקנות משום שהם זולים שם כל כך). גיליתי גם שהבילוי בחנויות הופך למשעמם, ושיש לי ממילא יותר מדי בגדים בארון, חלקם כאלה שלא נלבשו אף פעם וחלקם כנראה גם לא יילבשו. גיליתי שגם אם אני לוקחת לנסיעה של עשרה ימים רק מזוודה קטנה למטוס, עדיין יתברר בסוף הטיול שלקחתי איתי יותר מדי בגדים. אבל מה שלא היה מוכר לי אז, לפני 15 שנים, הוא עניין ה–fear of missing out, או FOMO, הפחד מלהחמיץ. זו אחת המוטיבציות השכיחות להחלטות בלתי־תבוניות בעליל, למין אכול ושתֹה כי מחר נמות בולמוסי. עכשיו, כשכדור הארץ עומד לכלות את עצמו, ועוד קודם לכן אנחנו עלולים להתכלות במלחמה מיותרת שיכריז עליה הנאשם מבלפור כדי להציל את עצמו, היש זמן נכון יותר לחוש בו fomo? ברור שאין. העבר כבר התרחש, העתיד מפחיד מאוד ואין לנו אלא לחגוג את ההווה על ידי אורגיה של סיפוק תאוות קטנות כגדולות.

לאחרונה צפיתי בשלושת הפרקים הראשונים של הסדרה של פרופ' יורם יובל על המוח. היא מאוד השפיעה עליי, במיוחד החלק העוסק בהזדקנות המוח ובדרכים למניעתה. החלטתי להתעלם מההמלצות להפסיק לצרוך קמח או סוכר כמו גם מההמלצות לעסוק בפעילות אירובית נמרצת (אם כי חזרתי לעשות פילטיס, ושיכנעתי את המורה לומר לי שפילטיס זו התעמלות אירובית). רושם גדול עשו עליי ההמלצות שלו להפסיק להיות מכורים לסיפוקים מיידיים, להחליף התמכרות להנאות רגעיות בחיפוש אחר משמעות, ולנסות לבנות קישוריות חדשות בין תאי המוח על ידי פעילות מנטלית מאתגרת. "תלמדו שפה חדשה או לנגן בצ'לו", המליץ. מיד התחלתי לדון ביני ובין עצמי, וגם עם חברותיי, בשאלה לאיזה קורס ולאיזו שפה כדאי לי להירשם רק כדי לא ללכת אליו — ערבית מדוברת שהתחלתי פעם ללמוד, איטלקית שאני כל כך אוהבת, או גרמנית שממילא אין סיכוי שאצליח אי פעם להתגבר על התחביר שלה. "הכי מתאים לך ללמוד איטלקית", אמרה כלתי הגאונה, שלומדת שפה בערך בשבועיים ("את כל כך אוהבת את איטליה ואת השפה שלה"). ואילו אירית אמרה שתצטרף אליי ללימודי ערבית מדוברת, בתנאי שמקום הקורס יהיה ממש קרוב לביתה.

גם ענתל'ה חברתי מחפשת משמעות, וכך קרה שהחלטנו שתינו לעבוד על פרויקט משותף. קבענו להיפגש בבית קפה. אלא שמכל עבר תקף אותנו ה–fomo בדמות הבלאק פריידי, שאמנם אמור להתרחש ביום שישי האחרון של נובמבר אלא שהוא נמשך במקומות מסוימים כל החודש, ומעניק הנחות נכבדות בכל החנויות המשמשות נשים שטחיות כמוני לסיפוק צורכיהן הטיפשיים. יש, אמרתי לענתל'ה, הנחות ממש גדולות על נעליים של "טריפן", שזהו, אם לא ידעתם, מותג של נעליים משובחות ויקרות להפליא שיתרונן בכך שלא רק שהן נוחות מאוד אלא גם שורדות לנצח, אם כי בינינו קצת אופטימי מדי לדבר עכשיו, כשוונציה מוצפת, יערות הגשם נשרפים והקרחונים נמסים, על נצח. "טוב, נציץ", אמרה ענתל'ה, שגם לה כמוני יש אוסף לא קטן של הנעליים האלו. ההצצה שלנו נמשכה קצת פחות משעה וחצי, ובסופה הצלחנו איכשהו להיחלץ מהחנות בלי לקנות. ענתל'ה, משום שאמרה שהיא חייבת להרגיש ש"הנעליים קוראות" לה; ואני, שהנעליים קראו לי כבר מזמן, משום שנזכרתי לפתע שהחלטתי להיגמל מהנאות שטחיות. מה גם שבלאו הכי אני מתעתדת לנסוע בקרוב לברלין, ואילו היא תשים פעמיה למינכן, ובכלל דחוף הרבה יותר לקנות את קרם הפנים עם ריח התפוזים המשכר של המותג שבו יש לענתל'ה הנחה גדולה מפני שהיא שחקנית והוא נמצא בקניון המרוחק שני קילומטרים בלבד מחנות הנעליים. "בואי נלך ברגל", אמרה, "זו פעילות אירובית כמו שיורם יובל ממליץ".

חסכניות ומלאות תודעת בריאות הגוף והנפש יצאנו לדרכנו בצעדים נמרצים, מתעלמות בשאט נפש מחלונות הראווה הגדושים במודעות על הנחות, אלא שאז, מקץ 300 מטר לערך, שבה את עיני חלון הראווה של כלי זמר, חנות כלי הנגינה המקסימה ביקום (חוץ מזאת שבמוריצפלאץ בברלין). "הוא אמר", אמרתי לענתל'ה, "שבמקום שפה אפשר ללמוד לנגן. הוא דיבר על צ'לו, את חושבת שאפשר גם פסנתר?" ענתל'ה אמרה שבטוח אפשר, ואיזה יופי יהיה אם אחזור לנגן. כך קרה שקניתי לעצמי בבלאק פריידי פסנתר חדש (לא, הוא לא היה בהנחה, אבל הוא של ימאהה) וגם כיסא (כנ"ל). הוא עלה פי כמה וכמה מהמגפיים של טריפן, אבל היי, עשיתי בדיוק מה שפרופ' יובל אמר: החלפתי סיפוק הנאות חולפות בפיתוח קישוריות חדשות במוח. כשתהיה לי טכניקה ממש טובה (זה יצריך כנראה כמה שנים), אפשר יהיה להתייחס לנגינה בפסנתר גם כאל פעילות אירובית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו