בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה מטוס? זו ציפור? לא, אלה אופניים חשמליים משודרגים בניגוד לחוק

אילתור קליל הופך כל אופניים פשוטים לכלי תחבורה עם פוטנציאל קטלני — ולמדינה בכלל לא אכפת

70תגובות
ET

"אתה מזיין אותי", צעק האב הצעיר מעל ראשה של בתו הפעוטה, לעבר בעל חנות האופניים המבוגר. זו היתה סצנה אופיינית לאזור הזה של העולם: לקוח צועק על מוכר שהוא מפקיע מחירים, המוכר שולח אותו למתחרים ולעזאזל. הריב כאילו הוכרע, אבל אף צד לא רוצה לנתק מגע. להפך: הם כמעט הלכו מכות. "איך 200 שקל על מסך של אופניים חשמליים", האבא לא הרפה, בתו בוהה בינתיים בחלל האוויר בהבעה של "אני אמנם מורכבת על האופניים שלו אבל אנחנו לא באמת מכירים", "איך 200 שקל כשאחרים מבקשים 100?" בעל החנות התחמם: "תראה לי מסך כזה במחיר הזה ואתן לך 1,000 שקל"; "בוא איתי עכשיו לחנות ממול, ותכין כבר את ה–1,000 שקל"; "אז למה אתה לא קונה אצלם?" וכולי.

איכשהו הצלחתי לתפוס את תשומת לבו של המוכר הנוסף בחנות, גבר צעיר ומזוקן שהיה מרותק לריב. הצגתי את עצמי כמי ששוקל לעבור מאופניים רגילים לחשמליים אבל מוטרד ממגבלת המהירות. "אנחנו לא מוכרים אופניים שנוסעים יותר מ–25 קמ"ש", פתח בהצהרה לפרוטוקול, אך הוסיף מיד: "כל אחד יפתח לך (את המגבלה)". כל אחד, חזרתי על דבריו כמהרהר. החלפנו מבטים והוא רכן אלי והבהיר בקול נמוך, "אתה רוצה לנסוע מהר? אני אסדר לך את זה". המסר חזר על עצמו, בצורה כזו או אחרת, כמעט בכל חנויות האופניים שביקרתי בהן. "יש חוט שמגביל את המהירות", אמר לי מוכר שני תוך הרמת גבות רב־משמעית, "מה שתעשה איתו אחרי שתצא מהחנות זה לא ענייני". מוכר שלישי מילמל בטון חולמני, כאילו לעצמו, "ביוטיוב אפשר למצוא היום כל דבר". בחנות רביעית המוכר לא הזכיר בכלל את החוק: "עם סוללה של 48 וולט נוסעים 35–40 קמ"ש בלי בעיה", אמר בפשטות, "לכל האופניים בחנות שלי יש סוללה כזו".

תקן האופניים החשמליים בישראל משול לחתלתול צמרירי, אבל חלק ניכר מהזוגות בשטח מזכיר יותר טיגריס על סטרואידים. התקן, שאומץ מאירופה, קובע שמנוע האופניים הוא "מנוע עזר", שמתנתק כשנוסעים מהר יותר משישה קמ"ש, אלא אם מפדלים. מי שיצא לרחוב בישראל יראה את הרוכבים עושים כל מיני דברים בזמן הרכיבה — פידול הוא בדרך כלל לא אחד מהם. כל זוג כזה הוא בלתי תקני, אבל זו הבעיה הקטנה. הבעיה הגדולה יותר היא שהתקן קובע גם שהמנוע יתנתק במהירות 25 קמ"ש. גם המחסום הזה נפרץ, לא בשכיחות של מגבלת הפידול, אבל בכל זאת לא מעט. אפשר לגלות זאת בקלות אם שוכרים קורקינט שיתופי ונוסעים בו במהירותו המקסימלית (גם 25 קמ"ש). כל רוכב אופניים שעוקף אותך בלי לדווש הוא בבירור עבריין, והיו כאלה כשניסיתי זאת. קורקינטים משודרגים לא עקפו אותי, אבל יש גם כאלה פה ושם.

הפיזיקה, לדברי ד"ר ויקטוריה גיטלמן מהמכון לחקר תחבורה בטכניון, פשוטה ואכזרית: אנרגיית הפגיעה של רוכב ששוקל 100 קילו (כולל האופניים) במהירות 25 קמ"ש היא 2411 ג'אול. ב–40 קמ"ש היא 6143 ג'אול, כלומר עלייה של 60% במהירות פירושה עלייה של 250% באנרגיית הפגיעה. הפער הזה מבהיל במיוחד כי הם רוכבים לעתים קרובות עם הפרדה מינימלית, אם בכלל, מהולכי רגל. נסו להתחמק מתפלץ עב צמיגים כזה כשהוא עושה סלאלומים על המדרכה ברחוב אבן גבירול בתל אביב, בקטעים שבהם שביל האופניים מוצר פתאום לרגל תחנת אוטובוס. בנוסף, השדרוג המאולתר נכפה על האופניים האומללים, שבלמיהם לא תוכננו למהירויות כאלה.

ערן שחורי, רכז "רוכבים לעבודה" בעמותת ישראל בשביל אופניים, חושב שהבעיה אינה רק המהירות, אלא גם הגישה: "זה סטייט אוף מיינד של 'אני ואפסי עוד', וזה מה שגורם לכאוס". במילים אחרות, מי שלוקח קאטר, חותך את הכבל שמגביל את המהירות באופניו החשמליים ויוצא איתם לרחוב, הוא כנראה לא עובד סוציאלי. במקרה הטוב הוא נער מטומטם שאינו מודע למעשיו. בכל מקרה הוא אדם שצריך להתגונן מפניו.

השאלה, כרגיל, היא איפה האכיפה במדינת האין־אכיפה. בסוף 2018 היו כותרות גדולות על קנס של 10,000 שקל למשדרגים, אבל זה נתקע. לדברי משרד התחבורה, המהלך מצריך חקיקה ואין ועדות כנסת שיטפלו בזה מסיבות ידועות. בינתיים העונש האפשרי היחיד הוא 250 שקל קנס, לפי הסעיף החלבי "אופניים לא תקינים". קנס כזה כואב אמנם פחות מפגיעה ישירה של טייס על אופניו המשודרגים־פיראטית במרכז המאסה שלך, אבל זה לפחות משהו. הבעיה היא שהסעיף אינו בשימוש: מתוך 45 אלף דוחות שניתנו לרוכבי אופניים חשמליים בשנים 2014–2018, 0 היו על אי תקינות האופניים.

מילא אכיפה, אפילו נתונים אין. למשל: מתחילת השנה היו 295 תאונות אופניים חשמליים וקורקינטים שהיו חמורות מספיק כדי להגיע לידיעת המשטרה. 12 מתוכן היו קטלניות וב–82 מהן היה לפחות פצוע קשה אחד. כמה מכלי הרכב החשמליים שהיו מעורבים בתאונות האלה היו תקניים? לכמה מהם שופרו הביצועים באמצעות בקר מעלי־אקספרס? אם שיעור גבוה מבין התאונות קורה עם כלי רכב "מטופלים", כדאי שהרשויות יידעו מזה, אבל אין להן מושג. ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים אמרו לי שהם לא יודעים; במשטרת התנועה אמרו שהם בדרך כלל לא בודקים את כלי הרכב החשמליים לאחר תאונות אלא רק "לפי הנסיבות", ובכל מקרה הם לא אוספים על כך נתונים.

אני בעד אופניים וקורקינטים חשמליים. לפי מרכז טאוב, 59% מהישראלים גרים עד 10 ק"מ ממקום העבודה, אך 58% מהאוכלוסייה נוסעים לעבודה במכוניתם הפרטית. שיפור התחבורה הציבורית יעזור, כמובן, אבל זה ייקח שנים רבות, בעוד שכלי הרכב החשמליים כבר כאן, וצריך לפנות להם מקום. זה יהיה נכון עוד יותר אם וכאשר ייגבו אגרות גודש, צעד מבורך שאמור היה להיכנס השבוע למיקרו וברגע האחרון הוחזר לפריזר. אם האגרה תהיה המקל, שבילי אופניים חייבים להיות חלק ניכר מהגזר.

מי שכבר היום מוותר על האוטו ועובר לכלי תחבורה קל שכמעט לא מזהם, אף על פי שאין בישראל כמעט איפה לרכוב עליו, הוא גיבור. מי שמדבר על ה"נגע הטרוריסטי של רוכבי אופניים חשמליים וקורקינטים", כפי שכתבה ג'ודי ניר מוזס שלום בשבוע שעבר ב–ynet, מתעלם מהנזק החמור בהרבה של המכוניות הפרטיות, שבאחת מהן נהגה הכותבת המזדעקת. אבל כל עוד למדינה לא אכפת שמיעוט לא מבוטל מבין הרוכבים דוהר בחוסר התחשבות ובמהירויות פסיכיות, היא תוקעת מקלות בגלגלי המהפכה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו