בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוצם עין אחת | רקוויאם העיר האדישה

רשמים מהתערוכות החדשות של טל אנגלשטיין, "אביב", ודניאל אוקסנברג, "לעבר השקיעה"

תגובות

טל אנגלשטיין, "אביב", אוצר: אבי לובין, המדרשה — הירקון 19, תל אביב

ראשון מכה בך הריח, ריח של בשר חרוך אך מתקתק מעט יותר מריח הבשרים הנזבחים על מנגלים ביום העצמאות. הריח נאחז בבגדים, בעור ובשיער והעשן שורף בעיניים ובאף. אחר־כך נשמעים לרגע צלילי חליליות מפלחים את החלל ונעלמים, ושוב מגיחים תמימים ומרתיעים, נשיפות של ילדים קטנים בכלי נשיפה מעץ כנגד הריח והעשן. ומבחינים בוורדים המלאכותיים החיוורים, שהזמן והאור נטלו את עלומיהם, והם ועליהם וגבעוליהם משתרגים על־פני שמשות החלונות הרחבים הנפתחים אל הרחוב התל אביבי.

ואז נוספת הידיעה המטעינה ומשנה את פני הדברים: מתברר שאנגלשטיין ליקט את הוורדים ממצבות בבית הקברות "פר לשז" בפאריס, והעשן המתאבך מבין עלי הכותרת שעל־סף קמילה נצחית מופק משריפת שומן אדם שנאסף במכונים לשאיבת שומן ושאנגלשטיין הביא מבנגקוק.

במשך כשנה אנגלשטיין עבד על היצירה הזאת, משחזר את הפרחים הפגועים, מחבר כל אחד מהם לצינורית חלולה מוריקה המשמשת כגבעול יניקה. אל פיית המתקן אנגלשטיין החדיר סיגריה אלקטרונית המכילה שומן אדם, והעשן המופק בה וממנה נאסף בגוף ההנקה השקוף שממנו יונקים שורשי גבעולי הוורדים.

טל אנגלשטיין, קטע מהתערוכה "אביב"
עוזי צור

התוצאה היא שהמוות נברא בחושינו, במוחנו ובדמיוננו מהחיבור שבין הוורדים שנלקחו מבית הקברות לבין שומן האדם הנשרף. לפנינו מעין ויטרז' של מוות המורכב מהוורדים והגבעולים, ממתקני ההנקה והסיגריות ומצינוריות שקופות כשל עירוי לגוף המופשט הדועך, מרכיבים המוצמדים במנעד משתנה אל המרחב השקוף. רצועות הסלוטייפ מהוות גם הן מרכיב בוויטרז' הפיסולי הזה הנצרב באור השמש, בעל מראה מאולתר אך מחושב עד תום.

לכך נוסף רובד הסאונד (החליליות) והקשר בינו לבין מקצב היניקה והנשיפה המשתנה בהתאם מוורד לוורד כל העת. הכל נאסף לרקוויאם הזה, המכיל את היניקה הראשונית של הרך הנולד, את נשיפת הילד וריחו של האדם המת. רקוויאם הנשזר ונארג במראות העיר החיה, אדישה, שבחוץ.

זוהי יצירה ייחודית, חד־פעמית, המוהלת טוטליות קיצונית המתריסה ומאתגרת את גבולות המוסר והטעם הטוב יחד עם איזו אינטימיות שברירית ורגישות קיצונית של היוצר הבודד. טוטליות ומחויבות, דמיון ויצירה אלה עוברים לכל אורך יצירתו של האמן הצעיר, מהמיצג בסוף השנה השנייה ב"בצלאל", שבו שיכן קבוצה של פנקיסטים (שגרו בבניין נטוש) על דיונת חול בחלל שנצבע בשחור, ולאחר שנטלו כדורי שינה הם ישנו מכורבלים על החול הלילי כשפנסי כורים דולקים על ראשיהם, והמבקרים עברו בחושך בסמוך. וזכור גם המיצב "גזורה חתיכה" בגלריה גבירול בתל אביב, שבו הניח קטע אספלט מכביש בדרום העיר על עגלת ברזל, ועל קרעי האספלט העבים היו מונחות פגרי חולדה ויונה מחוברים לצינורות נחושת שהזרימו לתוכם גז קר ששימר אותם ואט־אט הם כוסו בשכבת כפור. והיה גם המיצב "הזרעה" ב"ארטיסט אנלימיטד" בגרמניה, שבו הזרים אנגלשטיין את האדים, העשן והריחות ממסעדה סמוכה, דרך צינור שהשתרשר מעל גגות הבתים, אל חלל הגלריה, בו הציב כסאות שפיסל מקרמל ובהם ניקב נקבים במחט חמה שבהם שיכן גלמים של זבוב כחול, והאדים מהמסעדה חיממו את הגלמים שבקעו והיו לזבובים, שבתורם כירסמו את הכיסאות שבהם גדלו.

ביצירתו הנוכחית של אנגלשטין יש פואטיקה מורבידית מהפנטת המעלה בזיכרון את יצירתה של תרזה מרגוליס, אמנית ומנתחת במכון הפתולוגי במקסיקו סיטי שהציגה גופות חבולות שהטביעה בגושי חומר לחים, שאריות של חוט לתפירת גופות שנקשרו זו לזו, מים לטיהור מתים ששימשו לשטיפת מכוניות או לערבוב בטון לבנייה, שומן מתים שמרגוליס אטמה בו סדקים בקיר בית־ספר — כולם מתים שמתו "מוות לא טבעי", כשהידיעה היא המשנה את פני הדברים.

דניאל אוקסנברג, "לעבר השקיעה", אוצרים: יואב וינפלד ועומר שיזף, אופנובנק, תל אביב

כאוצר בלום בכספת זעירה שיש לפרוש בדמיון ולבחון את מכמניו אצורה תערוכתו הנפלאה של דניאל אוקסנברג "לעבר השקיעה". בשפות ומדיומים שונים אוקסנברג בורא עולם שכבר הולך ושוקע בדמדומיו, מאבד את אחיזתו במוכר, במוצק, עולם במצב צבירה צמיגי, סוריאליסטי וסימלי.

שדרת התערוכה היא "לוחם אינטרגלקטי", קסדת אופנוען כשריון אבירים עתידני הרובצת על הרצפה, מגן הפנים שלה בוהק כראש חרק זרחני־מפלצתי ומוסט הצידה, ומתוך גומחת הקסדה מתפרצים אל חלל הגלריה מחוגים ענקים מאלומיניום בוהק שאלכסוניהם חותכים זה את זה וכמו מבשרים את מות הזמן, כשעוניו המותכים של דאלי.

בקיר ממול, בגומחה שחפר לעצמו בצורת דמותו, מוקף הילת אור ארסי הקורנת מתוך הקיר, שוכן "חייזר אמריקאי", פסל אל עשוי חומר צבוע. מין שד בחולצה אדומה פרומה החושפת את גופו הנחשי שכמו יצא מבקבוק, אוחז בכפותיו בראש החייכני, מצחיק ומרתיע כאחד.

בין לבין, על שולחן שאחת מרגליו לכודה בכד עומד דגם מיניאטורי של מגדל בבל המשמש כמבצר לאהבה הנאגרת בו ומתנקזת מבעד לזרבובית, ומין גלגול של החושן של הכוהן הגדול וטפר מפלצתי של עוף טורף אוחז במגילה חתומה בחותמת שעווה, שניהם מפוסלים בחומר צבוע. ו"מלכת השועלים" שגופה המתקמר מתעוות ונלוש אל הפראי, ו"הקוסם (אוסף הנשמות)" שהוא מין אליל אצטקי ברוחה של ביאנקה אשל גרשוני. ובכניסה הצרה ציור נרחב ובו תלוי כנגד "אור כתום" אחיד עורה של יישות ערטילאית שנפשט מעליה, והוא כמו מתמוסס באור הצבע.

דניאל אוקסנברג, מראה חלקי מתערוכתו "לעבר השקיעה "
עוזי צור

במפלס הרחוב, רחוב אלנבי, בשקע שבו שכן הכספומט המיתולוגי שלפניו השתרך תור ארוך בצוהרי כל יום שישי ומקבץ הנדבות התורן היה שכוב למרגלותיו מעיק על מצפונם של מושכי המזומנים לשבת, מתקיימת שלוחה של האופנובנק באוצרותם של וינפלד ושיזף. 24/7 מוצג בה מיצבו היפה של יוסף משיח "טלטקסט", הנגלה מבעד לבוהק הזכוכית באפלולית הגומחה.

זו יצירה שהיא כשדר דוד אבידני מעבר שהוא עתיד שהוא עבר. בשפה גרפית של אמצעי תקשורת שעברו מהעולם משיח מפתה את העוברים והשבים אל הקסם הפשוט והמורכב שברא.

לפנינו דגם מיניאטורי של עיר לילית כפי שהיא מרצדת בדמיון הקולקטיבי שהופשט אל נוסחאות גיאומטריות, מתחלפות, מונפשות, הנוצרות שוב ושוב באורות הזעירים הסדורים שורות־שורות על־פני מלבנים קטנים התלויים בזוויות שונות בחשיכה, ושדרי הטלטקסט עוברים בהם וביניהם, חידתיים ומסקרנים.

הצפייה האופטימלית במיצב של משיח היא בלילה, כשאורותיו נוהים אל אורות העיר. אך גם ביום יש משהו מרתק באופן שבו גיאומטריית האורות המונפשת נשזרת בהשתקפויות הבניינים וההתרחשיות ברחוב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו