עם כל הכבוד לסרטי איכות, איזה כיף לראות ספקטקל מענג בפסטיבל קאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עם כל הכבוד לסרטי איכות, איזה כיף לראות ספקטקל מענג בפסטיבל קאן

לכתבה
אידריס אלבה וטילדה סווינטון, כוכבי "3,000 שנים של כמיהה", בפסטיבל קאן SARAH MEYSSONNIER/רויטרס

מענג את החושים, מפעיל מחשבות וסוחף את הנשמה. "3,000 שנים של כמיהה", סרטו החדש של ג'ורג' מילר שהוקרן בבכורה מחוץ לתחרות, עושה זאת בזכות תצוגת משחק נפלאה של אידריס אלבה וטילדה סווינטון

17תגובות

עם כל הכבוד לסרטי איכות, מה שקוראים ארט האוס, יש משהו בסרטי מיינסטרים עם תקציבי ענק שיוצאים מהליבה של המכונה ההוליוודית ולמרות זאת מצליחים לעשות משהו שהוא הרבה מעבר לסיפור סוחף וספקטקל מרהיב. "3,000 שנים של כמיהה" (תרגום חופשי ל־Three Thousand Years of Longing), סרטו החדש של ג'ורג' מילר שהוקרן בבכורה בפסטיבל קאן מחוץ לתחרות בסוף השבוע, מצליח לעשות בדיוק את זה.

נבהיר כבר מההתחלה, לא שאין פה חוויה חושית מענגת. להיפך. בדיוק כמו בסרט הקודם של מילר "מקס הזועם: כביש הזעם", גם פה מדובר בתצוגה מרשימה של ויזואליה וסאונד, של אפקטים, עיצוב אמנותי ועיצוב קול מופתיים. אבל הסרט הזה לא מסתפק בלענג את החושים, אלא גם מרטיט את הנימים, מקלף התנגדויות, מפעיל מחשבות וסוחף את הנשמה. בדיוק מה שרוב שוברי הקופות ההוליוודיים, סרטי גיבורי העל ומלחמות הכוכבים למיניהם, מנסים מאוד לעשות אבל בדרך כלל לא מצליחים.

"3,000 שנים של כמיהה". מה אנחנו מוכנים לרמוס ולחרב בעבור הכמיהה לאהבה

אליתיאה ביני (טילדה סווינטון) היא אקדמאית, חוקרת אגדות ומיתולוגיה, אישה עצמאית חזקה שחיה חיים מלאים ומספקים. אבל כאשר היא מגיעה לכנס באיסטנבול, דברים משונים מתחילים להתרחש סביבה. חזיונות בהקיץ תוקפים אותה, יצורים פנטסטיים חודרים למציאות שלה, ובסופו של דבר מקפסולת זכוכית ישנה שהיא רוכשת באיזו חנות עתיקות — מתפרץ ג'יני (אידריס אלבה) שמציע לה להגשים שלוש משאלות אם רק תשיב לו את חירותו. ביני לא ממהרת לשתף פעולה, היא מכירה יותר מדי אגדות על משאלות שהרסו חיים וגרמו נזק במקום להביא אושר ושמחה.

בעודם כלואים יחד בחדר המלון שלה, הג'יני מתחיל לספר לה את קורות חייו, החל מימי חירותו המאושרים בארמונה של מלכת שבא, ועד לאלפי השנים שבילה כלוא בתוך כלי צר מידות בלי שום תקווה לקבל את חייו בחזרה. רק אז מסכימה החוקרת לשתף פעולה ולבקש משאלה מאוד לא שגרתית. אלבה וסווינטון בתצוגת משחק נפלאה: הוא משתמש בפיזיות שלו כדי להפגין שילוב של כוח אדיר ושבריריות, והיא סודקת באטיות נהדרת את המראה הקפוא שלה ומחלצת מתוכו פרפורים יפהפיים של רגש.

"3,000 שנים של כמיהה" מקלף מהגיבורים שלו בעדינות שכבה אחר שכבה כדי להגיע לרגש של כל אחד מהם, ועל הדרך עומד על כוחם של סיפורים לשנות לנו את החיים, אם אנחנו רק מסכימים להיעתר להם

"3,000 שנים של כמיהה" מקלף מהגיבורים שלו בעדינות שכבה אחר שכבה כדי להגיע לרגש של כל אחד מהם, ועל הדרך עומד על כוחם של סיפורים לשנות לנו את החיים, אם אנחנו רק מסכימים להיעתר להם. הוא שולח אותנו לחשוב על מה אנחנו מוכנים לרמוס ולחרב בעבור הכמיהה לאהבה, על מה אנחנו מפסידים כשאנחנו נבהלים ומסתגרים מהעולם וממה שיש לו להציע, ומערער על הקביעה שהמציאות אמיתית יותר מכל סיפור. מילר גם גייס את כל הכלים הקולנועיים לצדו כדי להציב את האגדה אל מול המדע, ולטעון שבכלל לא ברור מי מהשניים מסביר טוב יותר את הפלא הזה שקוראים לו חיים.

 ג'יין קמפיון
Jordan Strauss/אי־פי

נגד כל הסיכויים

עוד סרט מוצלח שראיתי בסוף השבוע הוא הדוקו על ג'יין קמפיון שבטח לא ייקח לו הרבה זמן להסתנן לאחד הפסטיבלים בישראל (אחת המפיקות שלו היא יעל פוגל הישראלית־צרפתייה). Jane Campion, la Femme Cinéma יוצא לשרטט את הנתיב שחצבה לעצמה קמפיון נגד כל הסיכויים, בתעשיית הקולנוע הבינלאומית המאצ'ואיסטית והפטריארכלית. קמפיון — האישה הראשונה שזכתה בפרס דקל הזהב של פסטיבל קאן, וגם קיבלה אוסקר השנה לבימוי הטוב ביותר — מתגלה בסרט, דרך שורה של ראיונות שנעשו איתה במשך השנים, ככריזמטית, אסרטיבית, בעלת חוש הומור נהדר, ובכלל אחת שלא מוכנה להקטין את עצמה כדי לרצות אחרים ולא לוותר על מה שהיא מאמינה בו.

היא מספרת על הסרטים שעשתה, חולקת זכרונות מתהליך העבודה עליהם, נזכרת בהתנהלות שסיגלה לעצמה כשאיש סביבה לא האמין שאשה יכולה לעשות סרטים טוב כמו גברים, ומדברת גם על אופן ההתנהלות שלה על הסט, שיטות העבודה שלה עם שחקנים ועוד. הבמאית ז'ולי ברטוצ'לי משבצת באופן מושכל וחכם קטעים מתוך הסרטים של קמפיון בין קטעי הראיונות, וכמצופה ממספרת סיפורים מוכשרת כמו קמפיון הניו זילנדית, תענוג להאזין לה ולתובנות שלה, להבין לאורן את ההתקדמות האטית במיוחד של נשים בתעשיית הקולנוע, ולהקשיב לה מכנה בסיפוק את שורת הפרסים החשובים שנשים גרפו בשנתיים האחרונות כ"נפילת חומת ברלין שלנו, הנשים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות