טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשלוח הזה נדמה כמו התקפת סכרין. אבל אז באה ההפתעה

כל טעימה מהאוכל התאילנדי הצוהל של "נדב ודניאל" היא בדיוק ההיפך מזוועת האגו הוורדרדה שבתוכה הגיע

במטבח הביתי של נדב ודניאל. דרוש אנטי-סכרין
יאיר ולר
101תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

אחד הדברים שחסרו בחודשים האחרונים היה התחושה הייחודית הזו, שמסעדות מסוימות ידעו לתת, של יציאה מהאף עוד לפני שמתיישבים. לפעמים זה היה עיצוב נפוח, לפעמים אירוח מלוקק, לפרקים אקוסטיקה אפוקליפטית ולפעמים סתם, אווירת האפלולית הזו שגרמה לך להרגיש כאילו אתה בתוך הראש של מיקי זוהר.

המשלוח שהגיע מ"נדב ודניאל" שב והזכיר את התחושה הכמעט-נשכחת הזו. זה משלוח שבא לך לחטא באנטי-סכרין לפני שאתה נוגע בו. על הקופסאות שבהן מגיעות המנות יש מדבקות בוורוד בזוקה, שנראות כאילו עוצבו בהשראת הגרפיקה של האפליקציה הישראלית שתחליף את "טיק טוק": "טים-טום". על המדבקות כתוב באותיות מסולסלות: "Nadav & Daniel". כמובן. עברית זה לחלשים. ואם זה לא מספיק - בבקשה, אם יש לכם בבית משהו נגד סכרין, זה הרגע - מופיע למטה גם הכיתוב: Thai Love Story. ואתם יודעים שיש עוד, נכון? תודו: אתם הרי יודעים שיש עוד. בטח שיש: על המדבקות יש גם כוכבים מנצנצים. ורודים. אתם מביטים בזה ומרגישים כאילו קורי צמר גפן מתוק הולכים ומתעבים סביבכם. קשה אפילו לדעת מאיפה להתחיל להתעסק עם מפגן חוסר המודעות הוורדרד הזה. עד שלומדים עובדה חשובה: Nadav & Daniel הם בוגרי ריאליטי. מן הסתם: בוגרים מצטיינים. כי הם הפנימו את המסר: העיקר הוא אתם. לא האוכל. והם כל כך השתכנעו, שהם בטוחים ששמם - הוורדרד - הוא מותג שעולה בחשיבותו על כל קארי או נאם טוק. אז מדאים עד כמה הריאליטי שיבש להם את סדרי העדיפויות, ומאמם לראות עד כמה הם הפנימו, אבל עכשיו - כמו בכל דקה שבכל פרק ריאליטי - התפנית: תגידו, אתם השתגעתם? כי בתוך קופסאות Nadav & Daniel מתחבא אוכל תאי נפלא. זה אוכל צבעוני, מגוון, פיקנטי, עשיר, צוהל ואקזוטי שכל טעימה ממנו היא בדיוק ההיפך מזוועת האגו הוורדרדה שבתוכה הגיע.

המנות בתפריט נחלקות לפי אזורים ויש גם הסברים: מאיסאן שבצפון מגיע אוכל שמושפע מהאוכל הסיני והבורמי; מהמרכז מגיע אוכל עשיר שמושפע מזמינות חומרי הגלם; ומהדרום מגיע אוכל שמושפע מהמטבח ההודי והמלאי. ואת כל ההבדלים האלה, בלי קושי, טועמים במנות הנהדרות.

הלכנו לפי הסדר: מהצפון דרומה, ופתחנו בביף ג'רקי תאילנדי ובחלת דג פריך. ברגע שהקופסאות נפתחו וענן הריח השתחרר, Nadav & Daniel כוכבי הריאליטי נעלמו כבמטה קסם ואת מקומם תפסו נדב ודניאל, טבחים מיומנים. הג'רקי התגלה כנתחים קטנים של פיקניה (הנתח שיש לו אצלנו המון שמות כדי להסתיר מה הוא באמת) מיובשים בשומן בקר, שורש כוסברה ורוטב צדפות. הנתחים מטוגנים בשמן עמוק, מה שהופך אותם בעצם לצ'יפס בקר, ואז משודכים (בבית, הרכיבים מגיעים בנפרד) לסלט שמכיל ריחן תאי, כוסברה, נענע, עגבנייה, בצל, סלרי וצ'ילי תאי. על כל אלה נמסך רוטב צ'ילי תאי מתקתק-חריף שמלכד את הטעמים לחגיגה מרהיבה. לבשר יש טעם מעט מריר ורעננות עשבי התיבול וחמיצות הרוטב מקנות לבת הטעם הזו עומק ונוכחות בלתי מצויים. פשוט מנה יוצאת מהכלל.

לצדה הזמנו (עדיין איסאן) חלת דג מטוגן. השם קצת מטעה. מה שמגיע בפועל הוא פירורים פריכים של דג מטוגן (לא הצלחתי להבחין בדג שבפנים, אבל כנראה זה הטריק) שאותם יש להוסיף לסלט סרטי קולרבי, סלרי, ריחן תאי, צ'ילי אדום וצהוב, עלי חמציץ (שמוסיפים המון, הן מבחינת מרקמם העסיסי והם מבחינת חמיצותם העדינה) וקשיו מטוגנים פריכים. גם כאן יש להוסיף רוטב: הוא מותקן מליים, רוטב דגים וסוכר דקלים ותורם לכל המנה חמיצות מרעננת מאוד ועדינה מאוד. בדומה לקודמתה, גם זו מנה נהדרת של מרקמים משתלבים ושל טעמים חזקים אבל, באופן מפתיע, לא אגרסיביים. בקיצור, מאיסאן תצא תורה.

חלת דג פריך. חמיצות מרעננת ועדינה
תומר אפלבאום

ניקינו יפה את הצלחת ושמנו פעמינו למרכז תאילנד. מכאן הגיע סלט אטריות, שעועית וירוקים שהיה גם הוא טוב ומרענן להפליא. ביסודו עמד אוסף עלי ריחן מסוגים שונים, שהקנו למנה בשומת יוצאת דופן, כשלצד הריחן נכחו גם עלי נענע (כל עלי התיבול, בכל המנות, בהקו מטריות ורעננות כאילו נבחרו בקפידה משיח בחצר), כוסברה, עגבניות, שאלוט ורוטב שהתבסס על רוטב דגים. המנה הזו שלא סומנה בתפריט באף פלפל (הסימון הוא מאחד ועד ארבעה) היתה חריפה מדי. ואיך כבר אמרה כוכבת הריאליטי הכי גדולה שקמה לנו? מה שווה חריף אם אנחנו לא שולטים בו? אבל חוץ מזה: יופי של סלט.

המנה הבאה מאזור המרכז היתה פאד סי יו בשר מפורק. יחסית להתפוצצות הצבעים והטעמים שקדמה לה, זו היתה מנה קצת מאכזבת. עד שתפשתי שמרוב אכזבה אכלתי בלי לשים לב חצי קופסה. הסיבה לא היתה הטעם, אלא המרקם. לאטריות האורז הרחבות יש מרקם גמיש ומלטף שגורם לכך שאתה אומר לעצמך "זה לא נורא טעים" וישר מכניס עוד מזלג לפה. הבשר שנוסף למנה (אונטריב בבישול ארוך) היה קצת שמן מדי והיו בה גם יותר מדי אפונים ירוקים. אבל, בעצם, מגרעתה העיקרית היתה שהיא היתה מנה נטולת בוהק בין זיקוקי די נור.

המשכנו דרומה לאזור הקארי. כאן, במקום שבו תאילנד פוגשת את המטבח המוסלמי של איי התבלין, נוצר המסאמן קארי. המסאמן, שמקורו במטבח המוסלמי (שמו הוא שיבוש המלה מוסולמן), הוא אולי המנה האהובה ביותר מהמטבח התאי. יש אפילו איזו טבלה של CNN שמדרגת אותה ראשונה בין המנות הטעימות בעולם. לכו דעו. אין שני מסאמן קארי זהים והמפגש בין התבלינים היבשים של המטבח המלאי לעשבי התיבול של המטבח התאי יוצרים מחית קארי שמפתיעה בכל פעם מחדש. במקור, במאות הקודמות, הנוזל שליכד הכל היה מיץ חושחש, אבל ככל שהמנה השתקעה ברפרטואר התאי, חלב קוקוס הפך לנוזל המועדף. לנוכח ההיסטוריה המפוארת הזו - יש אפילו פואמה שבה המלך ראמא השני מזכיר את התבשיל - מסאמן כהלכתו הוא אולי המבחן העליון למסעדה תאית. וזה של נדב ודניאל עבר אותו בהצטיינות יתרה. השימוש בתבלינים היה מאוזן, החריפות רוסנה ביד בוטחת, קוביות תפוחי האדמה הקנו לרוטב צוק להיאחז בו ונתחי הבקר הדקים נספגו בטעמים העשירים, השחומים והעל-זמניים של הרוטב המשכר. גרסה נפלאה למנה קאנונית. בקיצור, מסתבר שאין שופטים אוכל תאי על פי מדבקותיו.

ועוד משהו: המיזם נקרא "פופ אפ". שזה, כידוע, עברית ל"ילך? טוב. לא ילך? אז סגרנו כי בחרנו". ומאחר שדברים כאלה אף פעם אינם ברורים, ייתכן שכדאי למהר. אוכל תאילנדי כזה לא פוגשים בכל יום. מצד שני, גם קופסאות שכאלה לא רואים כל יום.

חשבון בבקשה

ביף ג'רקי תאילנדי 64 שקל
חלת דג פריך 58 שקל
סלט אטריות וירוקים 44 שקל
פאד סי יו בשר מפורק 68 שקל
קארי מסאמן 69 שקל
שליחות 16 שקל
טיפ לשליח 20 שקל

סה"כ 339 שקל

 

נדב ודניאל פופ-אפ, ההזמנה נעשתה דרך וולט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות