טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שתי מנות ב"אהן תאי" הוכיחו: יש כאן פוטנציאל למסעדה תאית קצת אחרת

יש ב"אהן תאי" ידע ויש בה מחויבות ויש בה התלהבות ויש בה אווירה טובה, אך חסרה לה החתירה למצוינות. בינתיים היא עוד מסעדה כמעט טובה

אהן תאי
יעל יצחקי
29תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

לפעמים דווקא המסעדות הכמעט טובות הן אלה ששוברות את הלב. ו"אהן תאי", מסעדת הגריל האיסאנית, היא מסעדה כמעט טובה. חסר לה רק מעט כדי להיות טובה. ובכל זאת, אל תטעו: מסעדה כמעט טובה היא לא מסעדה טובה. כי הכמעט הזה, המעט הזה שחסר, חסר מאוד. יש ב"אהן תאי" ידע ויש בה מחויבות ויש בה התלהבות ויש בה אווירה טובה ואוכל שפה ושם, אבל באמת רק פה ושם, זוהר. ובכל זאת, חסר לה אותו דבר שחסר בכל כך הרבה מהמסעדות האלה שנפתחות יותר בשביל זיכרון מאשר בשביל טעם, חסרה לה החתירה למצוינות.

וזה דבר שקל להבחין בו בשני תחומים. הראשון, חומרי הגלם. אי אפשר לעשות מסעדה תאית מפירות ים קפואים; בורי ודניס מחקלאות ימית; חרוסת עוף; וירך של תרנגולת ציונית. פשוט: אי אפשר. אין בעולם אף אחד שהוא מספיק מוכשר. הנקודה השנייה היא האסתטיקה. קשה לכתוב על אוכל שהוא מכוער, ולכן ננסח זאת קצת אחרת. נאמר שאם לאוכל של "אהן תאי" היו איכויות אסתטיות, הן היו סמויות מעין.

אהן תאי
יעל יצחקי

השירות יעיל, נחמד, לבבי ומבולבל. מילא הגיית המנות (משום מה, במסעדה דבקים באלכוהול יווני, והמלצריות פשוט שחטו את השמות "רצינה" ו"ליקר מסטיכה"), אבל גם חוסר בקיאות מוחלט בהיצע. יש בתפריט מנה של פירות ים, תהיתי אם המנה מותקנת מפירות ים טריים. "בטח", התלהבה המלצרית, "מה זאת אומרת, כל פירות הים שלנו טריים". הערתי שב-78 שקל למנה, זה קצת אופטימי. הביטחון התערער, היא הלכה לבדוק ושבה בפנים נפולות: אכן. אז פירות ים אולי עדיף שלא להזמין.

מנה מסקרנת אחרת היתה שיפוד כבד: "אין". אחרת היתה "נואה יאנג – בקר צלוי מנתח מובחר". המלצרית, בהחלטיות גמורה, הודיעה שהיא לא ממליצה על המנה הזאת. ומה הנתח המובחר? שייטל. בחיים לא ליקקו ככה לישבן של פרה. וכך זה נמשך במין דיאלוג מוזר שבו אנחנו מתלהבים מההיצע, מהריח (יש ריח גריל נפלא במסעדה הזו), והמלצרית מבהירה לנו שתקוותינו תקוות שווא הן. וזה מדכא. כי זו מסעדה חדשה, ופתאום בתוך ענני הריח והחביבות של המלצרית אתה מבין שזה עוד אחד מאותם מקומות שהפכו את הבינוניות לאג'נדה.

המנות הראשונות מיהרו להבהיר שאכן, בינוניות. פתחנו במנה שהמלצרית טרחה לספר שהיא האהובה עליה מכולן: "טאם טנג – טום טאם של מלפפון, עגבנייה, בוטנים, שעועית ורוטב פאלה". סוף סוף הבנתי את השם: אכן, טום טאם מי שמזמין את המנה הזו. מלפפונים קצוצים גס, ברשלנות, שהושלכו על עגבניות חתוכות גס, ברשלנות, לצד שעועית שנחתכה גס, ברשלנות. הבוטנים היו טובים ולא מרושלים. הרוטב היה סתמי וגודל חתיכות הירקות גרם לכך שלא היתה לו שום השפעה של ממש עליהן. לצד הטום טאם התפריט ממליץ להזמין "עור של עוף, פריך, חטיף חובה לטבול בטום טאם". אז טבלנו בטום טאם, לא שיפר אותו. ניסינו את העור הפריך כשלעצמו: אקט אולי קצת טום טאמי, אבל אלה חתיכות עור של תרנגולת. וזה טוב או רע בדיוק כמו דעתכם הכוללת על חתיכות עור של תרנגולת.

מסעדת אהן תאי
יעל יצחקי

המשכנו ל"נואה דט דיו – נתחי בקר מומלחים מיובשים ומטוגנים". בשלב הזה אני מניח שגם אתם כבר יודעים מה מקבל אדם שמזמין בקר במסעדה תל אביבית: כרוב. שיפודי הבקר הזעירים (לא ידעתי שבתאילנד נהוג להשתמש בקיסמי שיניים כשיפודים) נחו על ערימה גסה ומיותרת של כרוב קצוץ. הכרוב לא נועד לאכילה (ואיזה כרוב כן?), הוא רק נועד לגרום לצלחת להיראות פחות ריקה. וכמובן: השיג בדיוק את ההיפך. ערימת הכרוב בסך הכל גימדה עוד יותר את הגושישים השחומים שדבקו לשיפודים המיניאטוריים. מסתבר שהגושישים הליליפוטיים הם הם נתחי הבקר המומלחים, המיובשים והמטוגנים. לזכותם ייאמר שקטנותם לא היתה חיסרון: הם היו כל כך תפלים, שיותר מהם עוד היה עלול להפוך למבחן אופי.

המשכנו ל"סוק לק – טרטר איסאני של נתחי בקר נאים וקצוצים בסלט עשבים עם שאלוט, צ'ילי קאו קואה, ליים, סוכר דקלים ופיש סוס". ומה חסר בתיאור הזה? נכון: כרוב. גם כאן. אותה ערימה. אותה קצוצה. אותה מיותרת. אלא שכאן, בפעם הראשונה, הורגש שיש במסעדה הזאת משהו. הטרטר היה עסיסי, טעמיו מאוזנים והשילוב שלו עם העשבים והשאלוט לא גרר, כמקובל, סלט בתיבול בשר אלא להיפך: בשר בתיבול עשבים. הבעיה היחידה במנה היתה שבסופו של דבר, מאחר שהגוונים היסודיים של התיבול התאילנדי הם כל כך דומיננטיים, המבחן של טרטר שכזה הוא ביכולת לאפשר גם לגוני הביניים להתבטא. וזה לא קרה.

מסעדת אהן תאי
יעל יצחקי

המשכנו ל"קאנום ג'ין – קארי ירוק עם עשבים, קציצות עוף 'לוק צ'ין', ירקות ואטריות 'קאנום ג'ין'". בתור מי שאינו דובר תאית, ובוודאי שלא את הניב האיסאני, אין לי אלא להניח ש"לוק צ'ין" בעגה המקומית משמעו: "מה ששונאי אשכנזים חושבים על הטעם של גפילטע פיש", בעוד ש"קאנום ג'ין", מובנו פשוט "קר ועיסתי". לקארי היו תכונות טובות ורעות. הטובות היו המרק עצמו, שהיה נפלא והיה בו בדיוק מה שחסר בטרטר: כל גוני הביניים ניצנצו דרך הטעמים הדומיננטיים. גם חלק מהירקות היו מעולים, אם כי כמות הפטריות קצת הפתיעה. אבל מה אני יודע? אולי זה מה שאיסאנים אסלים עושים: כשאין פטריות עץ, פותחים קופסת שמפיניון. מה שהיה רע היה קציצות העוף, שהיו תפלות במידה שגרמה למים פושרים להצטייר כמטעם, והאטריות, שהיו קרות, עיסתיות והזכירו מנה חמה ששפכו עליה מים בצהריים ונזכרו בה בערב.

ואז הגיעה מנה אחת שהפכה את כל הערב לכדאי. כן, אותו נתח בקר מובחר שהמלצרית הזהירה מפניו. השייטל נצלה בתנור האיסאני, שהקנה לו בעת ובעונה אחת עסיסיות וניחוח עישון דומיננטי, ולווה ברוטב שהתפריט כינה: "נאם ג'ים ג'או". ברוטב היו פיש סוס, סוכר דקלים, שאטה תאילנדי, והוא הוסמך בעזרת קאו קואה (אורז קלוי טחון) והיה מאוזן, עשיר ותאם את טעמי העישון החזקים להפליא. זו מנה אנינה וזו בדיוק המנה שחשפה כמה גדולים היו הפספוסים הקטנים בכל המנות שקדמו לה.

ואז הגיעה נקניקייה, שוב על אותו כרוב, שוב על אותו קצוץ, שוב עם טעמים שלא מתקדמים לשום מקום, ובכל זאת עם חידוש. הפעם, הרוטב הנלווה – פלפלים קלויים, שום, שאלוט ופיש סוס – לא רק שלא סייע, אלא שמרירותו קראה תיגר על עדינות הנקניקייה ובפעמיים היחידות שבהן התפתינו להניח לו ליטול חלק, מרירותו הצמיתה את האומללה.

חתמנו בבננה לוטי שהיתה טובה מאוד. ברור. כאן הרי כמעט שאין חשיבות לחומרי הגלם, ובבננה לוטי, כידוע, מה שיותר מכוער, יותר טוב.

ובכל זאת, יש ב"אהן תאי" משהו. היא רק חייבת להבין דבר אחד: במסעדנות שלנו, כשאתה מכוון לבינוני, תוך שבועיים אתה בחלש, ותוך חודש בקטסטרופה. וחבל. כי אם לשפוט לפי המרק ב"קאנום ג'ין" ומנת ה"נואה יאנג", יש כאן פוטנציאל למסעדת תאית קצת אחרת. מימוש? נכון לעכשיו? קציצות עוף.

חשבון בבקשה

טאם טאנג 40 שקל

עור פריך 15 שקל

נואה דט דיו 38 שקל

סוק לק טרטר 68 שקל

קאנום ג'ין 74 שקל

נואה יאנג 84 שקל

נקניקייה 62 שקל

בננה לוטי 35 שקל

סודה (X2) 26 שקל

טיפ 58 שקל

סה"כ 500 שקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות