היא לא הצליחה למצוא ירקות ראויים לסלט, אז היא החליטה לגדל אותם בדירה

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היא לא הצליחה למצוא ירקות ראויים לסלט, אז היא החליטה לגדל אותם בדירה

לכתבה
דור קדמי

נטע פלקוביץ' נסעה להולנד כדי להתמחות בדיני חלל ולוויינים, אבל התקשתה למצוא שם דבר ארצי למדי: מלפפון נורמלי אחד. מפח הנפש הקולינרי הפך למדריך חקלאי־עירוני

28תגובות

"לספר הקטן הזה יש מטרה מוגבלת: לעזור לאדם העירוני לסדר את גינתו. הגבלת המטרה אינה גורעת מחשיבותה. תל אביב לבדה מכילה כיום כ–40,000 תושבים, וחלק אחר מיישובנו — חלק לא קטן כלל וכלל — מרוכז ביתר הערים. כל האוכלוסין האלה שואפים בצורה זו או אחרת אל הטבע ורוצים ליהנות לכל הפחות מסורוגטים, אם אין להם אפשרות להתיישב בכפר ולהיהפך לכובשי טבע ממש. ואולם בהיותם עירונים בני עירונים, רחוקים הם מהעבודה ואין ביכולתם להגשים אפילו את המעט שהיו רוצים בו; תועים הם וטועים, ומבקשים הם מכל מי שיודע עזרה ועצה. בספר הזה מנסה המחבר לבוא לעזרתם של כל האנשים האלה".

"הגינה העירונית — הוראות מעשיות לגידול ירקות וצמחי נוי בתנאי העיר", אוריה פלדמן, 1930

"הספר הזה נכתב כדי להכניס גם אתכם לעולם הקסום של חקלאות אורבנית: גידול ירקות, פירות ועשבי תיבול בבית. בקלות, בלי חומרים מיותרים ועם מקסימום טעם, בריאות וטריות. אם יש לכם גינה — מה טוב, אבל יספיקו גם מרפסת ואפילו אדן חלון".

"ירקות והעיר הגדולה", נטע פלקוביץ' ועידית נרקיס כ"ץ, הוצאת תכלת, 2022

***

ד"ר נטע פלקוביץ' היא משפטנית ומומחית לחוק הבינלאומי בחלל — תחום מקצועי רחוק למדי מעולם הגינון הביתי. "אני עוסקת בשיגור של לוויינים וכלי תעופה אחרים, ובחוזים מסחריים עתידיים של כריית מחצבים בחלל", היא מסבירה את מהותה של אחת העבודות החמודות ביקום. "החלל הוא עדיין ארץ לא־נודעת, הרגולציה הבינלאומית מורכבת, ואחת לשנה אני נוסעת לדיונים באו"ם כנציגת ארגון משפטני החלל". כדי להתמחות בתחום הייחודי, שאי־אפשר עדיין ללמוד בישראל, נסעה פלקוביץ' לאחר לימודי התואר הראשון למכון מחקר בהולנד. "בזמנו לא ידעתי כלום על הנושא, אבל לקחתי הימור שהצליח. זה תחום מרתק", היא אומרת בסיפוק. פלקוביץ' ובן זוגה אלכס גקר, דוקטור למדיה חדשה ולתרבות דיגיטלית, חיו בסופו של דבר עשור בהולנד, שם נולדו גם שני ילדיהם.

שלפחים
דור קדמי

בעיר האוניברסיטאית שבה גרו החלה פלקוביץ', ילידת תל אביב במקור, לגדל ירקות וצמחי מאכל בביתה. "בהולנד יש תרבות שלמה סביב גידול פרחים וירקות בעציצים בבית", היא אומרת. בתזונה הישראלית הפך סלט ירקות קצוץ לאחד מאבות המזון, אבל בהולנד היה קשה יותר להשיג ירקות טריים למאכל ובאיכות טובה. "המלפפונים גדולים, מימיים ונטולי טעם, וגם להבשיל עגבניות בטמפרטורות קרות זו מלאכה לא פשוטה. התחלתי לגדל ירקות בבית כדי שיהיו לי עגבניות ומלפפונים לסלט, והתאהבתי. אי־אפשר להשוות את טעמם של ירקות שאתה קוטף ואוכל באותו רגע, לטעמם של ירקות שאתה קונה בסופר, על פי רוב מחקלאות תעשייתית ולאחר ששונעו ממקומות רחוקים. אתה עד על בסיס יומיומי ליופי ולפלא שבטבע, ואין סיפוק גדול מלטמון באדמה זרעים קטנטנים ואז לחזות בצמחים גדלים לגובה ומצמיחים פרחים ופירות".

סלט ירקות
רון קדמי

באוגוסט האחרון חזרה המשפחה לישראל. "הקורונה, כמו אצל רבים אחרים, שינתה את הלך המחשבה ואת התוכניות. ההורים לא ראו את הנכדים קרוב לשנתיים, ואנחנו פחדנו שאם יקרה להם משהו לא נוכל להיכנס לארץ. אלכס קיבל הצעה למשרה באוניברסיטת תל אביב, ואני הגעתי בקריירה שלי לשלב שבו אני יכולה לעבוד מכל מקום בעולם ובלבד שיהיו לי מחשב וחיבור לרשת. בדיעבד זה קרה גם בטיימינג לא רע, כשממשלת ישראל הוציאה מכרז לחממה לסטארט־אפים בתחום החלל, ונראה לי שיקרו דברים מעניינים עם הפרויקט הזה". המחשבה להוציא לאור מדריך לגידול ירקות אורבני בשפה העברית החלה להתגלגל עוד בהולנד. "הקמתי גינה גם על גג המשרדים שבהם עבדתי, וירחון גינון מקומי — בהולנד יש רבים כאלה — הקדיש לה כתבה והציע לי לכתוב מאמרים באופן קבוע. בשנים האחרונות צברתי ביטחון בכתיבה על גננות, בעיתונות ובבלוג שפתחתי, וחשבתי שבארץ התחום הזה נותר עדיין מאחור, ואולי כדאי לעשות עלייה גם לספרי גינון מהדור החדש".

עידית נרקיס כ"ץ
דור קדמי
נטע פלקוביץ'
דור קדמי

לכתיבת הספר חברה פלקוביץ' לעידית נרקיס כ"ץ, בלוגרית ("טעים"), מתכונאית, צלמת מזון וגננת חובבת שמגדלת ירקות בביתה שברמת גן. "ספרי הגינון שהיו בארץ מאוד מיושנים", אומרת נרקיס כ"ץ. "אין כמעט התייחסות למרפסת או לאדן החלון, זה תמיד מתחיל מגינה ומעדר. יש התקדמות גדולה גם בארץ — בתל אביב יש כבר יותר מ–50 גינות קהילתיות, ואני רואה יותר ויותר אנשים צעירים הופכים גינות של בניינים משותפים לגינות מאכל — ובכל זאת לא התפרסמו כמעט בארץ בשנים האחרונות מדריכי גינון מודרניים. להסברים המפורטים שכתבה נטע — איך מתחילים, מה קונים והדרכה ספציפית על גידול כל ירק בעונתו — צירפתי אני מתכונים צמחוניים פשוטים. היו לנו חשוב שהמתכונים יהיו קלים ושיהיה בהם עיבוד מינימלי של הירקות, הפירות וצמחי התבלין. אתה לא מגדל ירקות טריים עם טעמים וריחות כאלה, ואז מכניס אותם לתבשיל של שבע שעות".

אולי לא מקרה הוא שהמדריך החדש יוצא בעידן הקורונה, כשרבים חזרו לאפות לחם ולגדל ירקות בביתם. "הפופולריות של גני ירק לצריכה עצמית עולה בתקופות שונות בהיסטוריה שבהן אנשים חשים חרדה ומחסור", אומרת ד"ר אראלה טהרלב בן שחר מתוכנית המחשבה הביולוגית באוניברסיטה הפתוחה. "בזמן מלחמת העולם הראשונה קמו בארץ 'קבוצות ירקות', נשים שהתאגדו סביב גידול ירקות בתשע ערים ומושבות; ובתל אביב של סוף שנות ה–20, כשהמצב הכלכלי מתערער, הקימו גינות ירק קהילתיות ברחוב בלפור כדי לסייע לאנשים להזין את המשפחה וכדי לתת גם לנשים עירוניות מגע עם האדמה ומשלח יד מכובד. זה היה אחד הפרויקטים הראשונים של ויצו, והמדריכות הנודדות של הארגון הסתובבו ממקום למקום עם מעדר וזרעים ולימדו נשים לגדל ירקות. אנחנו לא יודעים מספיק על האפיזודה ההיסטורית הזאת, אבל הנשים היו כנראה גאות מאוד בתוצרת, גם אם זו נזרקה לעתים תכופות לפח ולא שימשה למאכל. הן באו ממזרח אירופה — מקום שבו לא נוהגים לאכול חסה או רוקט טריים — ולא לגמרי ראו בחלק מהיבול מזון למאכל אדם".

אוכמניות
דור קדמי

הגינה היפה שהקימה פלקוביץ' על גג ביתה החדש, בגבול תל אביב־גבעתיים, מונה עשרות מינים של צמחי מאכל ונוי עונתיים שהיא מגדלת בעצמה משתילים ובעיקר מזרעים. "בהולנד גידלתי בעיקר צמחי מאכל, אבל דווקא פה — כשעזבנו את הולנד הירוקה על הפארקים היפים שבה — אני מתגעגעת גם לפרחים. האקלים בארץ מושלם לגינון עירוני. נכון שבקיץ חם מאוד, אבל אפשר לגדל צמחים לכל אורך השנה, כמעט תמיד יש אור ושמש, שלא כמו באירופה, שרוב השנה הכל קופא בה. אנשים לא מבינים כמה זה בסופו של דבר פשוט. באתם בתחילת עונה, ירקות הקיץ רק התחילו, אבל עוד חודשיים יהיה פה ג'ונגל יפהפה של ירקות ופירות. ואני כמובן לא משתמשת בשום חומרים כימיים במהלך הגידול — אם יש כנימות אני נותנת להן לחלוף או מחכה לאויבים טבעיים, אם יש זחלים אני אוספת אותם אחד־אחד בעצמי וקצת נהנית להיות ציידת. גם הדשן הוא לעתים תכופות דשן שאני מכינה בעצמי מסרפדים או שאריות מזון".

לביבות קולרבי

(מתוך הספר "ירקות והעיר הגדולה")

לו יכולנו לגדל רק ירק אחד ממשפחת המצליבים, מן הסתם היינו מסכימות על קולרבי. הוא כל כך טעים כשהוא צעיר וטרי, ומתאים לגידול בשטח קטן או בעציצים. הוא ממש ירק מחונן. כשמטגנים או אופים קולרבי, הטעם הרענן שלו הופך מתקתק ומתאים במיוחד לשילוב עם תפוחי אדמה.

דור קדמי

המרכיבים (ל-16 לביבות)

• 2 קולרבי

• 1 תפוח אדמה גדול

• 3 גבעולי בצק ירוק

• 1/2 צרור כוסברה

• חופן שמיר (לא חובה)

• 2 ביצים

• 3 כפות קמח

• מלח לפי הטעם

• שמן צמחי לטיגון

למטבל:

• 1 מכל שמנת חמוצה

• חופן קטן של עלי נענע/טרגון/עירית

• קורט מלח

• מעט מיץ לימון

ההכנה:

* מגררים בפומפייה את הקולרבי ותפוח האדמה. סוחטים היטב מנוזלים ומעבירים לקערה.

* קוצצים את הבצל הירוק ועשבי התיבול, ומוסיפים אותם לקערה. מוסיפים ביצים, קמח ומלח ומערבבים לתערובת אחידה.

* מחממים במחבת שמן לטיגון חצי עמוק, כך שיגיע לחצי מגובה הלביבות. מניחים כף גדושה של תערובת במחבת, ומטגנים משני הצדדים עד שהלביבה משחימה יפה. לאחר שמניחים את הלביבות בשמן החם, כדאי להנמיך ללהבה בינונית כדי שגם תוך הלביבה יהיה מוכן ושהיא לא תישרף.

*להכנת המטבל: קוצצים את הנענע/הטרגון/העירית, מערבבים עם השמנת, מתבלים במלח ובמעט מיץ לימון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות