הקדשתי את כל כולי לילדיי. כעת הם גדלים ואני חרדה מהשינוי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקדשתי את כל כולי לילדיי. כעת הם גדלים ואני חרדה מהשינוי

לכתבה
איור: אסף לוי

עד לפני רגע הם הזדקקו לי מאוד, ובקרוב הכל עומד להשתנות. לפי מומחיות, מדובר בחשש שפוקד אימהות רבות, והדבר הראשון שכדאי לעשות הוא דווקא להימנע משאלות גדולות על ייעוד וקריירה ולהתמקד בדברים הקטנים שיוצרים את היומיום

7תגובות

היי ותודה על ההזדמנות לשאול ולחלוק. אני נשואה ובן זוגי ואני הורים לשלושה צפופים יחסית; יש לנו ילדים בני שש, שבע ותשע. עד לפני רגע הם היו קטנטנים ועכשיו הם עוברים למגרש אחר - בקרוב כולם יהיו בבית הספר היסודי.

בשנתיים האחרונות יצאתי לעצמאות; עבודתי גמישה מבחינת השעות, ואני מתאימה אותה לחלוטין לפעילות של ילדיי שעד כה הזדקקו לי מאוד. מהשעה אחת אני דואגת להם מכל הבחינות ובמקביל עובדת אם צריך, אבל בקרוב זה עומד להשתנות - הם יתאמו לעצמם מפגשים עם חברים, ילכו לבד לחוגים וללימודים, ידאגו לפחות באופן מסוים לאוכל שלהם. ואני בחרדות מכל זה. בעיקר על עצמי. אני לא יודעת איך להתנהל לקראת השינוי הזה. 

אשמח לעזרתכן.

***

ממרחק השנים, לא מעט הורים לילדים בוגרים זוכרים את הרגע שבו הבינו שמשהו השתנה. שפתאום, בלי שהשקיעו בכך טיפה מאמץ, יש להם אחר צהריים פנוי לגמרי. אחרי כמה ימים מתהווה לו עוד אחד, ועוד אחד; יום שבו את מוצאת את עצמך פנויה מהבוקר עד הערב. זה הלך לחבר אחרי הלימודים, זו המשיכה לחוג בעצמה ותחזור ברגל, אין צורך בשירותי הסעה או הסעדה, אין טוסיק שזקוק לניגוב, אין התקף זעם להידרש עליו. כולם שורדים את היום יפה בלעדייך.

קרן מנור
הילה ארנליב

הייתי מציעה לאותה אמא בראש ובראשונה למקד את החשש שלה. לנסח אותו ב-10-12 מילים - זה לא קל, אבל אבחון הוא 50% מהעבודה. ממה אני מפחדת בעצם? מה מעורר בי חרדה? ברגע ששמים את האצבע על החשש, הרבה יותר קל לטפל בו קרן מנור

הו, האושר! הו, הריקנות! מי אני מלבד האמא או האבא שלנוכחותם אין תחליף? מי זה האדם הזה שהתפנה לו פתאום קצת זמן? ומה אני אמורה לעשות עם הזמן הזה? "אנחנו נוטות לייחס יותר תשומת לב ללידה ולתקופת הינקות והילדות המוקדמת, אבל אמהות היא תהליך שלא מסתיים אף פעם", מזכירה ענת מישר, יועצת לניהול קריירה ומאמנת עסקית ואישית. "כל שלב שהילדים עוברים ומתפתחים, מוביל גם אותנו להתפתח בהתאם, והתפקיד עובר עיבוד ומוגדר מחדש".

הזמן אכן לא עוצר מלכת. אבל באותם צמתים, שבהם נראה שדברים הולכים להשתנות או משתנים לנגד עינינו ממש - הילדים עזבו את מסגרות הגן, הילדה עולה לחטיבת הביניים ונכנסת לעולם של ילדים "גדולים" או אפילו מתגייסת לצבא, שומו שמים - במרווחים האלה צצים הבהלה והבלבול, הפחד ואפילו החרדה, אומרת קרן מנור, מאמנת אישית ועסקית, המלווה אנשים בתהליכי שינוי בקריירה.

"יש סביבנו הרבה הורים שלא היו מגדירים את החיים שלהם כנוחים כרגע", היא מדגישה. "הם עייפים ומרוטים, הם לא שלמים עם העבודה שהם עובדים בה, אבל ברגע שאת מציעה להם לבצע שינוי ולצאת מאזור הנוחות זה מבהיל אותם עוד יותר".

כלומר, תני לי להתמודד עם הצרות שאני כבר מכירה, במקום להעמיס עליי צרות חדשות.

"ממש כך. עבור הרבה אנשים יש גם נוחות באי-נוחות, כי לפחות יש שם ודאות מסוימת. מצב חדש יכול להביא איתו בעיות שאני אפילו לא מסוגלת לצפות אותן, הרי אין לי ביטחון שיהיה בו טוב יותר. במקרה הנוכחי נשמע שלאותה אמא כבר היה סדר יום יחסית מובנה, היא למדה לתמרן בין הילדים לעבודה והיא אפילו מנסה להיערך לשינוי מראש, ובכל זאת, קשה לה לשחרר את ההווה המוכר והידוע למה שממילא עתיד לקרות. אולי מבחינה נפשית או רגשית הסיטואציה תופסת אותה לא מספיק בשלה או מוכנה".

על ההשפעה של אמהות על הבטחון העצמי והקריירה TEDx Talks

יותר מזה: עבור לא מעט הורים, הפרידה של הילדים מהגיל הרך, שכולל בתוכו כל כך הרבה הזדקקות לנוכחות הפיזית של ההורה - זו שרוחצת ידיים דביקות, מוצאת את המוצץ במקומות בלתי אפשריים, מנגבת דמעות או מחזיקה על הידיים - מובילה למשבר זהות של ממש. "יש נשים שבאות אליי ואומרות, עד היום 'התחבאתי' בנוחות שהסטטוס של אמא לילדים קטנים מביא איתו", מספרת מנור. "הן אומרות: אמנם ג'ינגלתי בין הילדים לעבודה ולשאר העיסוקים והייתי מותשת וגמורה, אבל היתה בזה גם נוחות, כי לא הייתי חייבת להרים את העסק, לשאול את עצמי מה בא לי להיות, להגשים ולממש כל מיני רצונות. תמיד אמרתי שכשהילדים יגדלו אעשה כך או כך, ועכשיו מי אני? מה אני רוצה והאם יש לי את היכולת לממש את זה?".

אז גם מתחילות ההשוואות ורגשות האשם.

"הרבה נשים אומרות לעצמן, עד עכשיו הסתפקתי, למשל, בקריירה משנית; וזה פתרון טוב כי אני מבשלת, מסיעה, נוכחת בכל החוגים וכדומה. לא נתתי את כל כולי באזורים אחרים שחשובים לי, כמו פעילות ספורטיבית, בילוי עם חברות וכדומה", מפרטת מישר. "ועכשיו, כשהילדים קצת גדלו והבישולים וההסעות והמקלחות כבר לא במרכז העשייה, וגם שאר התחומים בחיי עוד לא בתנופה, אז מה זה אומר עליי? כאן נפתח מין סימן שאלה שעלול לערער את הבחירות הקודמות. שאלות קשות, כמו, איך נתתי לעצמי להגיע למצב כזה?".

אם נכליל, אלה שאלות שרק נשים שואלות את עצמן.

"נכון", מסכימה מנור. "מכל הגברים שהתאמנו אצלי, לא היה אחד ששאל את עצמו את השאלות הללו, לעומת כל כך הרבה אימהות שייסרו את עצמן בדילמות האלה בדיוק. ואלה אבות אחראים, אוהבים ומעורבים - הדור החדש של אבות שלוקחים חלק במטלות שבעבר נחשבו לנחלת האימהות בלבד. ובכל זאת, מרבית האבות לא מתחבטים ונקרעים בסוגיות האלה. רוב הנטל הוא עדיין על האימהות".

מה מפחיד אותי?

אז מה אפשר לעשות? "הייתי מציעה לאותה אמא בראש ובראשונה למקד את החשש שלה", מציעה מנור. "לנסח אותו ב-10-12 מילים - זה לא קל, אבל אבחון הוא 50% מהעבודה. ממה אני מפחדת בעצם? מה מעורר בי חרדה? אם אני מפחדת שעכשיו הילדים לא יזדקקו לי כפי שהיו זקוקים בעבר, ועכשיו אני צריכה למצוא משמעות, אז בואי נתחיל לעבוד בעולם המשמעות; אולי זה פיתוח והתנעה של הקריירה, אולי תחביבים או כל עיסוק אחר. אולי מה שמפחיד אותי הוא שהילדים גדלים ואני מרגישה מעין אובדן שליטה. בואי נרכוש כלים כדי להתמודד עם ההרגשה הזאת".

אנחנו רגילות לחשוב דרך מילים מפוצצות כמו ייעוד או קריירה, לשאול מה יביא אותי רחוק ואיפה אני צריכה להשקיע עכשיו מאמץ, ואני אומרת, ההפך. תעשי משהו שעושה לך טוב. כאימהות לילדים קטנים, השאלה הזו לרוב לא עומדת בכלל על הפרק ענת מישר

"אם אני חוששת שהילדים גדלים ואני מוצאת את עצמי תקועה עם בן הזוג בבית - אולי הפוקוס צריך להיות הזוגיות שלי. בחרדות כלליות קשה לטפל", היא מסכמת, "כרגע זה מרגיש כמו ערפל גדול שמכסה את אותה אמא בזמן שהאדמה רועדת לה מתחת לרגליים. ברגע ששמים את האצבע על החשש, הרבה יותר קל לטפל בו. הפתרונות מתחילים לקפוץ מעצמם".

ומה אם החששות, הבלבול והבהלה שמציפות אותנו בתקופה כזאת מקשות עלינו לנקוט בפעולות משמעותיות, גם אחרי שאבחנו מה מטריד אותנו? "הדרך לברר מה את רוצה לעשות עם עצמך עוברת דרך שאלות פשוטות", סבורה מישר. "אנחנו רגילות לחשוב דרך מילים מפוצצות כמו ייעוד או קריירה, לשאול מה יביא אותי רחוק ואיפה אני צריכה להשקיע עכשיו מאמץ, ואני אומרת, ההפך: החיים מורכבים ומסובכים; אם העובדה שהילדים גדלים מייצרת עבורך חלון מסוים של זמן, תעשי משהו שעושה לך טוב. כאימהות לילדים קטנים, השאלה מה יעשה לי טוב לפעמים לא עומדת בכלל על הפרק", היא מציינת, "אין פלא שיש נשים שמוצאות את עצמן המומות מול השאלה הזאת".

עוד דרך לדרבן את עצמנו לנקוט בפעולות ולהיות אקטיביות לנוכח משבר הזהות הממשמש ובא, הוא הצורך לתת דוגמה אישית לילדים שלנו, טוענת מישר. "אני תמיד שואלת את הנשים שמתאמנות אצלי - אילו חיים את רוצה שיהיו לילדים שלך? את רוצה שירגישו מיצוי, משמעות וסיפוק? אז קדימה, תתחילי לעשות את זה בעצמך, כי בסוף, מזה הם לומדים. בין שאת משקיעה בעבודה, יוצאת להליכה, פוגשת חברות לקפה או מתנדבת באיזשהו ארגון, את חוזרת עם מטענים מלאים והילדים רואים שזה עושה לך טוב, וכולם מרוויחים".

מצד שני, היא מזכירה, מדובר בתהליך הדרגתי, שאת פירותיו קוצרים רק לאחר זמן מה. "אל תצפי שחודש אחרי שהילדים נכנסים לבית הספר, הלו"ז שלך כבר מפוצץ ואת מסודרת", מתרה מישר. "לוקח זמן להבין את הרצונות שלנו ולהוציא אותם לפועל, ולעשות התאמות עד שמוצאים את המקום בתוך המערך שמרכיב את החיים שלי - ואז, כמובן, הכל שוב משתנה מחדש".

צריך גם להדגיש, שעצם העובדה שילדים נכנסים לבית הספר, או מגיעים לגיל ההתבגרות, לא הופכת אותנו למובטלות בכל מה שקשור לאמהות.

"בוודאי. זה לא נכון לחשוב שככל שהילדים גדלים הם זקוקים לך פחות. ואגב, שווה לציין את הילדים שמפתחים תחביב או עיסוק רציני, שדורש הרבה השקעה משפחתית. ואז את מוצאת את עצמך מסיעה כל היום לפה או לשם, או מתייצבת כל שבת למשחק - את ועוד איך מחויבת, ועוד איך נוכחת. חשוב להיות פתוחה וקשובה למה שהילדים כעת צריכים ממך; פחות מקלחת ושניצלים, יותר ללכת לסרט ביחד או לצאת לטיול עם הכלב ולדבר. יש בנו כל כך הרבה לתת להם, הנוכחות ההורית מקבלת בכל פעם פנים חדשות".

***

היומיום כהורים לילדים, מטף ועד מתבגרים, מציף דילמות מורכבות, שאלות אתיות, תהיות פילוסופיות או סתם מחשבות טורדות מנוחה. אם שאלות כאלו מנקרות בכן - מוזמנות ומוזמנים לשלוח אותן ל"להיות הורה", מדור שאלות ההורים של "הארץ". לחצו כאן, או במייל: family@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות