בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להרוג נאצי ולנוח: משחק הצליפה האחרון בסדרה כיפי – אבל גם קצת מבאס

יצא לי לדקור נאצים, לחנוק נאצים, לירות בנאצים, לדרוס נאצים ולפוצץ נאצים, אפילו בחלל החיצון. כדי לרגש אותי, צריך משחק שמציע יותר מזה. האיברים המרוצצים חדים מתמיד והצליפה מענגת, אך בכל זמן אחר – המשחק בעיקר מאכזב

תגובות
Sniper Elite 5. כל עוד מסתכלים על נאצי מבעד לכוונת, הכל טוב
Rebellion Developments

כמו שחקני משחקי מחשב רבים אחרים, יש לי ניסיון רב בהרג נאצים. לאורך קריירת הגיימינג שלי יצא לי לדקור נאצים, לחנוק נאצים, לירות בנאצים, לדרוס נאצים ולפוצץ נאצים שוב ושוב ושוב. הרגתי נאצים באירופה, באפריקה ואפילו באמריקה ובחלל החיצון. אני אומר את זה כדי שתבינו שמשחק שמציג הרג נאצים כפיצ'ר המרכזי שלו צריך להתאמץ קצת יותר כדי לרגש אותי. וזה הסטנדרט שהצבתי כשניגשתי לבקר את Sniper Elite 5.

כארבעת המשחקים הקודמים בסדרה, Sniper Elite 5 מציב אתכם בנעליו של קארל פיירבורן, צלף אמריקאי בעל עיניי נץ ואישיות של תפוח אדמה. הוא דורש מכם להתגנב, לירות ולרגל לאורכה ולרוחבה של צרפת הכבושה במהלך מלחמת העולם השנייה. המשחק מורכב משמונה שלבים בלבד, אך המפות רחבות ידיים וגדושות במשימות-משנה ודרכים שונות לגשת לאותו מקום. מעבר לכך, הדגש על התגנבות וצליפה ממסתור הופך כמעט כל היתקלות עם פטרול נאצי לעימות מותח, במסגרתו אתם מנסים לתזמן את הירייה המושלמת מבלי להסגיר את מיקומכם.

הצליפות הללו הן נקודת החוזקה המרכזית של המשחק. מדי פעם, כשקארל סוחט את ההדק, עוזבת המצלמה את דמותו ומתמקדת בכדור בשעה שהוא עושה את דרכו בהילוך איטי דרך הראש, החזה או האשכים של הנאצי התורן. האיברים הפנימיים של אנשי הוורמאכט מוצגים באופן חד מתמיד, ולעולם לא נמאס לי לראות כיצד הירייה שלי מרוצצת את גולגולתו של עוד חייל אויב. המשחק גם מקפיד לדרג כל ירייה, ונותן לקארל נקודות ניסיון נוספות אם זו נעשתה בצורה מסובכת במיוחד, הרגה כמה חיילים במקביל, או לא נשמעה על ידי אף אדם אחר.

טריילר המשחק - דלג

משחק במשבר זהות

הצליפה היא החלק הכי טוב ב-Sniper Elite 5, והשלבים השונים מוצאים דרכים חדשות לאתגר את יכולות השחקן שוב ושוב, ולדרוש ממנו להתאקלם לנסיבות. למרבה הצער, השינויים הללו גם חושפים את משבר הזהות של המשחק: הוא אמור להיות סימולטור צליפה, אבל רוצה להיות גם סימולטור התגנבות או עולם פתוח. ובכל המצבים בהם אתם לא מביטים בנאצי דרך כוונת רובה – הוא בעיקר מאכזב.

ניכר שיוצרי המשחק הבינו שאין הרבה לחדש אחרי חמישה משחקים בסדרה, ולכן החלו לשאוב השראה מסוגים אחרים של משחקים שמערבבים אקשן עם התגנבות בעולם פתוח. משחקים כמו סדרת Hitman, Assassin’s Creed או שלל משחקי היריות של Arkane. קארל יכול לקפוץ, לטפס ולהיתלות מחלונות, אבל הוא לא אייגנט 47 או אציו אודיטורה. הוא לא יכול להתחפש או לקפוץ בין גגות והיכולת שלו לתקשר עם הסביבה שלו מוגבלת.

במשחק לינארי וסגור, זו אינה בעיה. אבל כש-Sniper Elite 5 טוען שהוא רוצה לאפשר לי חופש להרוג נאצים, אני בעיקר מרגיש את המגבלות. במשימה הראשונה, למשל, נדרשתי לפוצץ בונקר מסוים והסתובבתי סביבו דקות ארוכות בחיפוש אחר נקודות תורפה לפני שהבנתי שהדרך היחידה שבה אני יכול לעשות זאת היא למעשה להיכנס בדלת הראשית, לירות בכולם ולהטמין חומר נפץ במקום שהוגדר מראש. בחלק אחר של אותה מפה ניסיתי להתנקש בקצין נאצי מסוים באמצעות מלכוד כלי הרכב שלו – אבל לא משנה מה עשיתי וכיצד ניסיתי למשוך את תשומת ליבו, הוא לא נכנס למכונית שלו. בסוף פשוט יריתי בו.

הניסיון הזה להוסיף אפשרויות מרגיש לעיתים כמו גיוון למטרת הגיוון. הדוגמה המוזרה ביותר היא התוספת של אפשרויות "לא-קטלניות" להיפטר מנאצים – כלומר, לחנוק ולעלף חייל במקום להרוג אותו. במשחקים עם הצדקה נרטיבית או השלכות מסוימות להרג, יש למכניקה כזו משמעות. אבל מה היא עושה במשחק על רצח נאצים? האם יש לה שימוש מעבר לרצון של שחקן להקשות על עצמו, כי חיילים מעולפים יכולים להתאושש, וחיילים מתים לא? ובאיזה עולם המשחק מצפה ממני לחנוק נאצי במקום פשוט להרוג אותו?

אך לא כל השינויים והתוספות של Sniper Elite 5 מרגישים מיותרים באופן דומה. יש מערכת שדרוג נשקים מעניינת, ואת נקודות הניסיון שאתם צוברים תוכלו להמיר בכישורים שיהפכו את קארל למהיר, חזק וטוב יותר. לראשונה בסדרה, ובהשראת משחקים כמו Dark Souls, אפשר לשחק אונליין ולתת לשחקנים אחרים "לפלוש" לכם למשחק כצלפים נאצים, מה שמוסיף הרבה עניין לשלב. אבל מעבר לכך, זה פשוט משחק צליפה עם הרבה רוח וצלצולים שמסתירים את מה שבאמת הופך אותו לכיפי.

בסופו של יום, Sniper Elite 5 הוא אכן כיפי. אף פעם לא יימאס לי לראות שיניים לבנות של חיילים אריים ניתזות מפיהם או אשכים נאציים הופכים לעיסה אדומה כתוצאה מירייה מתוזמנת היטב. אבל ברגעים המתים – בשעה שקארל רץ מזירת קרב אחת לאחרת, מחכה לשווא שאחת המלכודות שטמן באמת תעבוד, או מחפש לשווא דרכים אלטרנטיביות לחדור לבסיס עם כניסה ויציאה אחת – מרגישים את מגבלות המשחק היטב. אם לא שיחקתם באף משחק בסדרה, זו נקודת הכניסה הטובה ביותר שלכם – רק אל תצפו למשהו מורכב יותר מההזדמנות להרוג עוד ועוד נאצים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו