ימי הזוהמה והכאוס - תרבות הדיור - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}

ימי הזוהמה והכאוס

העיניים משוטטות במהירות על פני הקיר העשוי טלאים-טלאים, הקיר שפעם היו בו כיור וברז וארונות ואריחי קרמיקה, ואז שבות לשולחן. החיים בחלל בתהליך שיפוץ מעוררים אשת מערות קמאית, ואיתה מידה בלתי מבוטלת של אדישות

תגובות
המטבח של ורד זינגר
ורד זינגר

לכלוך ואי-סדר הם דבר מדכא ומטריד, אבל ברגע שהם מסלימים לזוהמה ולכאוס – נחצה גבול מסוכן. או אז משתלטת האדישות, ואשת מערות קמאית מתעוררת בפינה הנקייה של המערה, מדשדשת אל הקומקום החשמלי, מרוקנת אותו בכיור של חדר האמבטיה, שמסביבו הפוכים כמה כלים שטופים, שני מזלגות וארבע כפיות, ממלאת אותו במים, לוקחת איתה כוס זכוכית וכפית, חוזרת לפינה המטונפת וההרוסה, שפעם נקראה "מטבח", מוציאה מהשקע את התקע של שואב האבק האלחוטי, נועצת במקומו את התקע של הקומקום ומרתיחה מים לקפה.

בזמן שהמים מבעבעים היא בוהה בשכבת האבק העבה המצפה את המשטח, שהיה פעם שולחן עם מפה ואגרטל פרחים; הו, הפרחים... השמחה הקטנה על הכלניות הראשונות בחורף... איזה פרחים ממלאים עכשיו את הדליים במינימרקטים? חמניות קטנות? ורדים? האגרטל שנלקח מדירת האם המנוחה עדיין ניצב במרכז השולחן, והוא מבזיק זיכרון נושן, שאינו מתפתח לכדי תמונה ריחנית; היופי והעדנה הם זיכרון דהוי מחיים אחרים, והאישה אינה מניחה לעצמה לשקוע אל עבֶר הימים ההם. רק הקפה מעניין אותה עכשיו.

לצד יריעות בד מטונפות, שמכסות את המקרר ואת תנור הבישול בשעות העבודה והצבע, זרוקים על המשטח המאובק ברגים, צינורות, וקופסאות שבתוכן אריחי קרמיקה. אשת המערות הקמאית זורקת מבט חלול במקבץ המזוהם שמולה, וכעבור שניות ארוכות מזהה את קופסת הקפה. תכולתן של שתי כפיות קפה נזרקות לתוך הכוס, אחר כך המים הרותחים, ואז מתרוצץ המבט בניסיון למצוא את קופסת הסוכרזית. העיניים משוטטות במהירות על פני הקיר העשוי טלאים-טלאים, הקיר שפעם היו בו כיור וברז וארונות ואריחי קרמיקה, ואז שבות לשולחן. קופסת הסוכרזית הלבנה נעלמה כלא הייתה, וכמוה החשק לחפש אותה – כי הנה מתגלה צנצנת הסוכר המאובקת, ודי בה לעת עתה.

האישה הקמאית, שעדיין לא איבדה צלם אנוש, הולכת לחדר האמבטיה, לוקחת משם כפית נקייה, שבה לערבב את הקפה, פונה לקיר החשוף וכמעט משליכה לעברו את הכפית, אבל אז היא נזכרת וחוזרת לחדר האמבטיה כדי לשטוף את הכפית. הקפה המתקתק מדי נלקח לפינת המחשב, המכותרת בקופסאות עם סירים וצלחות, המכותרים בארונות המטבח החדש – חלקם מפורקים, חלקם שלמים וארוזים, ערב רב של קופסאות ולוחות עץ, הנדחסים במחצית שטח הסלון. על הרצפה כתמים ועלים יבשים. בסוף היום יעלה בדעתה של אשת המערות הקמאית לשאוב מעט לכלוך, אבל אז תגלה ששכחה לנעוץ את התקע של שואב האבק האלחוטי ולהטעין אותו אחרי שהכינה לעצמה את הקפה המתקתק. חוליו החרד בדיוק יחצה אז במהירות את החלל הדחוס. הוא לא יתעכב לליטוף, הספה כבר לא קורצת לו. משהו רע מאוד מתרחש בבית הזה, יחשוב בזעף, ובמידה לא מבוטלת של היגיון – אפילו פוטין מגיח לפתח המערה בייללה צורמת רק כדי לזלול משהו ולהסתלק החוצה, אל מרחבים מוארים, מסודרים ונקיים.

"בשיפוץ מטבח אין מאה אחוז"

מחר אמור הנגר להתחיל בהרכבת המטבח. תחילה יורכב החלק התחתון ומשטח האלון המבוקע מעליו, למחרת יגיע איש הקרמיקה, שירכיב את האריחים בזמן שישוקם עמוד הבטון המפורר, החוצה את הקיר, וביום השלישי יורכב הארון העשוי עץ ליבנה צבוע ירוק-מנטה, שמצדדיו דלתות המחופות בזכוכית סבתא, ומתחתן מדף העשוי עץ אלון מבוקע. זאת הייתה יצירת האמנות ששבתה את לבי, ואותה ביקשתי מיוסוף, הנגר ממזרח ירושלים, שישחזר. כבר סגרתי איתו את העסקה, אבל חשד עמום גרם לי לטלפן לנגר המקורי, שהנגרייה שלו שוכנת באזור התעשייה בחולון. המקורי הצהיר שהארון שראיתי בפייסבוק עשוי עץ ליבנה מלא בשילוב אלון מבוקע, ואילו יוסוף הודה שמדובר באם-די-אף. "אני משתמש באם-די-אף רק לארונות התחתונים", אמר הנגר מחולון, "וגם אז מדובר באם-די-אף ירוק, שלא סופח מים. מעניין באיזה אם-די-אף משתמש יוסוף".

אל יוסוף הגעתי בהמלצת נירית, חברה מהשכונה. "הוא מקסים והגון, ואיש מקצוע מעולה שלא מוצאים בכל יום", אמרה. "אני ממליצה עליו מכל הלב, אבל את חייבת להבין שבשיפוץ מטבח אין מאה אחוז. אם תקבלי תשעים אחוז ממה שרצית – שיחקת אותה". באותם ימים, לפני כמה שבועות שנדמים לשנים, עדיין היה לי מטבח בן שלושים – עם שיש חברון דהוי וסדוק, כיור ששוליו סיליקון ישן ושחור, ששום חומר ניקוי לא הצליח לנקות, מעליו ארונות ישנים ומוכתמים, ולמטה מגירות שלא נטרקו בחרישיות, ולא פעם אף נזקקו לבעיטה כדי להיסגר עד הסוף. המטבח של נירית נראה לי אפוא כמו יצירת פאר, המסמלת את החיים היפים והטובים, חיים שלעולם לא יהיו שלי.

הארונות העליונים והתחתונים של נירית היו שחורים, וכמוהם משטח השיש והקרמיקה. "שחור עושה לי טוב", צהלה מולי בשני טורים של שיניים לבנות מאוד. "שחור זה קלאסה, ניקיון ואלגנטיות", הוסיפה בזמן שאצבעותיה המטופחות – שהסתיימו בציפורניים מושלמות שנצבעו באותו בוקר בלק ג'ל בצבע טורקיז – פתחו וסגרו את המגירות השחורות, ששטו חרש מעצמן בטרם נסגרו. ברגע ההוא ידעתי שהמטבח המעאפן שלי הגיע זה מכבר לפרקו האחרון, וכבר למחרת סגרתי עם יוסוף המקסים הסכם עבודה על דף נייר מיותר שפלטה המדפסת שלי.

הודעה קולית ווטסאפ

אבל מהרגע שבו בישרתי ליוסוף שהעסקה מבוטלת וקבעתי מיד עם הנגר המקורי מחולון, בתוספת של עשרת אלפים שקלים על המחיר שנקב יוסוף, התביישתי ליצור קשר עם נירית. ידעתי שהדבר הראשון שתשאל הוא מה שלום המטבח שלי – ואיך יוסוף, "נכון מקסים?" היא תאמר, ואני אתכווץ, כי לא סיפרתי לה שביטלתי את העסקה עם יוסוף יום לאחר שבישרתי כי נחתמה ("הכול בסדר", אמר יוסוף המתוק, "זאת זכותך. לא כועס בכלל"). והרי הנגר מחולון טרם הרכיב את המטבח המקורי שלו, ומי יודע איך זה ייראה בסופו של דבר, ואם עשיתי טעות.

כשהתקשרה, הנחתי שביקשה לנזוף בי על ביטול העסקה, שוודאי שמעה עליה מיוסוף. לכן לא עניתי, ובזמן שראיתי שהיא מקליטה הודעה בווטסאפ, דמיינתי שמדובר במילים קשות. "מה קורה? מזמן לא ראיתי אותך", היתה לשון ההודעה. "ומה עם המטבח? מתקדם?"

לא העזתי להתקשר אליה, ולקחתי נשימה לפני שהקלטתי הודעה קולית בקול עגמומי במיוחד: "אהלן נירית, בסוף ביטלתי עם יוסוף. הוא באמת איש נהדר, אבל בסוף בחרתי בנגר שעובד בחומרים יותר טובים. הוספתי עוד עשרת אלפים שקל. מקווה שעשיתי בשכל".

ההודעה הקולית שלה הגיעה בתוך ארבע שניות. "אוי, עשית לי את היום!" זעקה, "אוי, איזו אבן ירדה לי מהלב עכשיו! לפני כמה ימים המטבח שלי התחיל פתאום לחרוק. פתאום אני מגלה שריטות לבנות, והגימור מתחיל להישחק. רציתי להתקשר ולומר לך שאולי כדאי לך לבטל את יוסוף – אבל ידעתי שסגרתם והרגשתי נורא. עשית בשכל! אני הראשונה שאשתה אצלך קפה במטבח החדש!"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

הכתבות הנקראות היום באתר

כתבות שאולי פספסתם

*#