אין לך בכלל רגעים שהחיים נראים לך לא משהו? - הבלוג של רמי לבני - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}

אין לך בכלל רגעים שהחיים נראים לך לא משהו?

למי יכול להיות זמן למציאות כזאת, בתוך כל ההתרגשות, ההתפעמות, ההשתאות, הטלטלה, הסערה וההשראה? אין שנייה לנשום

תגובות
שעת שקיעה
אליהו הרשקוביץ

- שלום לך. ברכות לכבוד הספר.
- שלום לך ולכולם.
- הקוראים שלנו מכירים אותך שנים רבות בתור משורר נחשב, אולי הבולט בדורו, מי שלא חשש להתעמת עם קודמיו הקאנוניים והנורמות הנוקשות שהם הכתיבו, ופתח את הדרך לאסתטיקה שירית שהשפיעה על רבים.
- תודה רבה.
- אבל אולי תוכל להעניק לנו במעמד זה הצצה גם אל החיים האמיתיים שלך, אל שגרת היום-יום?

- כמובן. סדר היום שלי מאוד מאורגן. שיטתי אפילו הייתי אומר. אני קם בכל בוקר בערך ב-07:00, ומתחיל להתרגש.
- להתרגש?
- כמובן.
- פשוט כך?
- אין דבר טבעי מזה. אותך לא מרגש להתעורר בבוקר?
- אה, נראה לי... לא חשבתי על זה.
- זה לא מובן מאליו להתעורר.
- אין ספק, במיוחד כשיש לך צרבת כרונית... אבל הייתי רוצה להתעכב בכל זאת, אמרת שאתה מתרגש – אז מתרגש ממה, אם מותר לי לשאול?
- מהכל. לא חסרות סיבות. אם נגיד זה יום שני, אני מתרגש מזה שהוא בא אחרי יום ראשון, כמו חייל, כבר מיליוני שנה, בלי תירוצים. יום ראשון – לילה – ובלי לשים לב – יום שני. גאוני. אותי דברים כאלה מרגשים.

- כשאתה מציג את זה באופן כזה, בהחלט יש בזה משהו פיוטי... בוא נמשיך. ואחרי שאתה מתרגש?
- בסביבות השעה 08:00 אני מתפעם. גילוח, צחצוח שיניים, משימות קטנות – ואז ישר מתפעם.
- כמה זמן אתה מתפעם?
- בערך שעה, אבל זה משתנה.
- ואחר כך?
- מתשע עד עשר קבוע, בלי להחסיר אף פעם, אני משתאה.
- משתאה.
- אפשר שלא?
- יש מושא מסוים לאותה השתאות שציינת, או שזה בכל פעם משהו אחר?
- אני לא מגביל את עצמי. לפעמים אני מביט בחלון ומשתאה, לפעמים לא. ההשתאות היא על עצם הקיום, על נצחיות הנפש, על איתני הטבע, על המעגליות והמחזוריות של דברים, על הקשר בין ילדות לבגרות, על התחלות וסופים, זריחות ושקיעות, ועוד. אני משתאה ממה שכולם משתאים. אתה רוצה לומר לי שאתה לא משתאה מכל זה?

- משתאה, בטח, אני רק לא תמיד מגיע לזה בגלל עומס העבודה, הילדים, הפרנסה, אתה יודע. בתוך הלב ברור שאני משתאה. ומה קורה כשמסתיימת ההשתאות?
- בצהריים מן הסתם אני כמעט תמיד חווה פליאה, לרוב לנוכח הוד תפארת היקום או עונות השנה. אחרי ארוחה קלה אני משתדל להיות מטולטל מול העוצמה וההדר של הבריאה, שכרון הרוממות שבחילופי הצמיחה והקמילה והחסד שבגורל האנושי, אבל אם זו ארוחה יותר רצינית, מטבע הדברים, אני לא מטולטל, אלא נסער מיפעת ההוויה והתום והחן של העלומים.

שיחת טלפון
HAMAD I MOHAMMED/רויטרס

- ולפנות ערב?
- חדור השראה. וקצת יותר מאוחר אפוף יראת כבוד לרזי הקוסמוס, וממש לפני שאני שוכב לישון, אני מתמלא בשגב והתעלות אל מול חידת הנצח.
- למען קוראינו, אתה יכול לנסות לדייק: אתה חש שגב או התעלות אל מול שאלת הנצח? זה לא לגמרי זהה.
- שגב בימים זוגיים והתעלות באי-זוגיים. ואם אני מספיק אז גם ענווה מטאפיזית.
- אני מבין. אילו חיים שוצפים! אני רק סקרן לדעת אם אתה משתף אנשים נוספים בכל העניינים האלה שאתה עובר, או נשאר עם כל זה לבד?
- בכל סוף שבוע אני מדבר בטלפון ארוכות עם חברה טובה שלי, חוקרת תלמוד מפורסמת.
- על מה?
- אתה יודע, רוטינה. באמת לא משהו יוצא דופן. בעיקר על קדושה, אחדות לבבות מיסטית, הודיה והכרת הטוב, דברים שכולנו עסוקים בהם.

- בוודאי. אבל אין לך בכלל רגעים שהחיים נראים לך לא משהו? על יד כאלה? רגילים? בינוניים? אפרוריים?
- לא יודע על מה אתה מדבר.
- נו, מין אינרציה? יום ראשון ואז פשוט יום שני, וזהו זה?
- כל מיני מכרים אומרים לי שהחיים שלהם הם ככה, ואני מודה שאף פעם לא ירדתי לסוף דעתם. אני מתקשה להאמין. למי יכול להיות זמן למציאות כזאת, בתוך כל ההתרגשות, ההתפעמות, ההשתאות, הטלטלה, הסערה וההשראה? אין שנייה לנשום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#