בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}
מזפזפת

רצח רבין – היום שבו הפכו חדשות 2 למהדורה של המדינה

בערב שבו נרצח ראש הממשלה התקבע הקשר אמיץ בין החרדה הציבורית והניסיונות לשכך אותה בעדכונים, תמונות קשות ודיווחים זריזים ואמוציונליים

6תגובות
אהרן ברנע מדווח בחדשות 2 על מותו של יצחק רבין

לעולם יצניעו שם את החגיגות, בגלל התאריך: 25 שנה מלאו היום לחברת החדשות, מדורת השבט האחרונה שנותרה בתקשורת הישראלית, והיא בוערת בעוז גם בעידן של ריבוי ערוצים. בדיוק שנתיים מיום שעלתה לאוויר נרצח יצחק רבין. מי שנקראו אז "חדשות ערוץ 2" עברו מיד לשידורי גל פתוח. בזיכרון הקולקטיבי סיקור רצח רבין הוא שהעניק לערוץ 2 את יתרונו על פני החדשות של ערוץ 1 והצלחתה של חברת החדשות קשורה קשר בל יינתק ברצח הזה. העובדות קצת שונות: כבר במאי 1994 החלה המהדורה המרכזית של ערוץ 2 לעקוף את "מבט" בטבלאות הרייטינג, ולאורך התקופה שקדמה לרצח רבין הסתמן לה יתרון משמעותי על המתחרה הוותיקה, הממלכתית והמונוליטית, שלא הבינה כיצד מתפקדים בעידן חדש של תחרות.

שיאי הרייטינג הראשונים של חדשות 2 נוצרו בימים של פיגועי התאבדות גדולים, ויחד עמם התקבע הנוהג לקיים משדר מתגלגל ולהקדים את המתחרה המנומנמת בעלייה לאוויר סמוך ככל האפשר למועד הפיגוע. ברוממה התקשו לעשות זאת. מפיגוע לפיגוע, כשחדשות 2 התקרבו עוד ועוד אל הזירה בלי צנזורה עצמית, נוצר קשר אמיץ בין החרדה הציבורית והניסיונות לשכך אותה בעדכונים (שרק מגבירים את תחושת חוסר האונים והחרדה) לבין החדשות שהציעו עוד ועוד תמונות קשות ודיווחים זריזים ואמוציונליים לפני המתחרים.

הקשר התקבע והגיע לשיאו בערב של רצח רבין, ואם תמונה אחת מסבירה הכל – הרי זו תמונתו של אהרון ברנע, טלפון סלולרי גמלוני וכבד בידו האחת ומיקרופון בשנייה, מדווח על כך שהמוות נקבע. באולפן, בחיקוי מופתי לסיקור של רצח קנדי, יעקב אילון מביט בשעונו ומציין את השעה המדויקת. בערוץ 1 לא היו מאורגנים ומהירים כל כך באותו יום, שהיה יום טיול של עובדי החדשות בראשות רפיק חלבי. בערוץ 2 שלום קיטל החליט על גל פתוח 24/7, בצדק. הוא גם החליט להקדיש זמן אוויר משמעותי להתקהלויות בכיכר: אם "נוער הנרות" התקבע בתודעה הציבורית, לסיקור של חדשות 2, שפנה מלכתחילה לאוכלוסייה צעירה יותר, יש בכך חלק לא מבוטל.

בימים שלאחר הרצח, חדשות 2 ראיינו את לאה רבין, את נהגו של רבין, את נעה רבין (כיום רוטמן) וסימנו את הכיוון שאליו צעדה מאז חברת החדשות: האישי-הרגשי לעולם ינצח ברייטינג, ותקריב של דמעות הוא חדשות ראויות יותר מן העובדות היבשושיות בקריינות ממלכתית ומעונבת. "מה הרגשת כשנודע לך" על טרגדיה, אסון, אובדן הפכו מאז לשאלות הלגיטימיות ביותר שמופנות לעדי ראייה, ניצולים וקרובי משפחה, אפילו שאין בהן או בתשובות עליהן כל ערך חדשותי שהוא. קיטל היטיב להבין זאת: עידן הממלכתיות מת, הרגש לעולם יצמיד צופים למסך.

הדלקת נרות בכיכר מלכי ישראל בתל אביב לזכר יצחק רבין לאחר הירצחו בנובמבר 1995. רביקוביץ מביעה זלזול ב"נוער הנרות"
צביקה ישראלי / לע"�

כחודש וחצי אחרי הרצח שודר ב"חדשות 2" סרטון הווידיאו שצילם רוני קמפלר ובו נראה (במטושטש) יגאל עמיר יורה. תמורת הזכות לשדר ולפרסם תמונות מתוך הסרטון שילמו חברת החדשות ו"ידיעות אחרונות" לקמפלר 350 אלף דולר. כשנחשף המהלך "חדשות 2" נקלעו לסערה ביקורתית-טהרנית של דעתנים שגדלו במציאות של חדשות מונוליטיות: לימים יתברר כי קיטל ומנהליו צדקו מאוד בהחלטה לשדר את הסרטון, ויהי מה. גם אם סקר של חברת החדשות מן השבוע האחרון חושף כי 40% מן הנשאלים לא מאמינים שעמיר רצח את רבין, לרוב השפוי יש לפחות ראיה ויזואלית יחידה להסתמך עליה.

וכל השאר, מה לעשות, הוא היסטוריה חד משמעית ונחרצת: ערוץ 1 מעולם לא השיב לעצמו את ההגמוניה החדשותית, חדשות ערוץ 10 שנוצרו לימים לא הצליחו לערער את מעמדן של חדשות 2, ריבוי הפלטפורמות החדשותיות, פיצול הערוצים, הביקורת מימין – כל אלה לא פגעו במעמדה של חברת החדשות כסוכן רב עוצמה של הבניית תודעה לאומית.

אם צריך לפרק את ההצלחה לגורמים, אסור לשכוח את עליונותה של האכסניה. ערוץ 2 התקבע בתודעה כאלטרנטיבה מוצלחת לשיממון הלאומי של ערוץ 1 כבר מראשיתו, וצופים שהתרגלו לתמהיל הקליל שהציעו הזכייניות, מז'וז'ו חלסטרה ב"קומדי סטור" דרך הטלנובלה "רמת אביב ג" ואפילו החיבור בין ערד ניר לד"ר רות וסטהיימר לשיחות על מיניות – כל אלה הדביקו את הצופים למסך לפני ואחרי החדשות. גם הפרסומות, שהיו חידוש מעניין לרוב הצופים, שימשו דבק.

יונית לוי, מגישת המהדורה בחברת החדשות
הדס פרוש עבור חברת החדשות

באכסניה הנוחה צמח גם תמהיל חדשותי תואם. חברת החדשות מעולם לא שינתה את סדר היום התקשורתי, שבו תמיד (למעט בימי מחאה חברתית גדולה או אסונות מזעזעים) בראש החדשות עומדים ענייני צבא וביטחון, ובשוליים לייפסטייל וקוריוזים חסרי חשיבות אך "מעניינים". אופיו הפנימי של התמהיל השתנה: משנה לשנה הכיסוי והדיון במה שאינו פוליטיקה מדממת או לייפסטייל טרנדי הולך ומתמעט. בתמהיל הנוכחי כמעט לא תמצאו התייחסות לתרבות מעבר למסחרית ולפופולרית, נושאים כלכליים וחברתיים נדחקים לשוליים ומאמץ תמידי להגברת תחושת הריגוש וההפחדה של הצופים – מכיסוי "מגיפת העכברת" ועד לעיסוק ברצח תאיר ראדה – ה"מעניין" גובר על ה"חשוב".

מאפיין נוסף שהתקבע בימי שלטון "המעגל" של דן שילון הוא ההסתמכות היתרה על פרשנים להבנה ולהבניה של המציאות. אהוד יערי, אמנון אברמוביץ', רינה מצליח, רוני דניאל, ערד ניר והצעירים מהם בדור – עמית סגל, דנה וייס, קרן מרציאנו, דפנה ליאל, עמליה דואק ויונה לייבזון – הם העוגנים המשמעותיים ביותר של החדשות ופרשנותן, ולעתים קרובות אין לצופים דרך יעילה להבדיל בין עובדות לפרשנות מונוליטית. שתי דוגמאות בולטות: רוני דניאל שולט בשיח הצבאי-ביטחוני במידה כזאת, שעמיתיו לאולפן מנופנפים תדיר כשהם מנסים להתעמת עמו. ערד ניר הוא ממתנגדיו הבולטים של דונלד טראמפ בתקשורת הישראלית, וידיעות על טראמפ מעוצבות, מתווכות ומועברות מתוך תפיסה שמשותפת לו ולערוצי הברודקאסט האמריקאיים שהם אנטי-רפובליקאיים במובהק.

חברת החדשות היתה הראשונה שאיפשרה לאישה להגיש את המהדורה המרכזית לבדה ושברה את הסטיגמה שלפיה "נשים לא יכולות להגיש חדשות, מי יאמין להן". הצופים אוהבים לאהוב ולשנוא את יונית לוי, ורובם שכחו שפעם היא היתה הסיידקיק של גדי סוקניק. היא היתה גם הראשונה שהעלתה לאוויר כתב חדשות ממוצא אתיופי, ברנו טגניה, ולא חסמה אותו משיקולים גזעניים של "מבטא משונה". אבל ייצוגם של נושאים הקשורים בנשים או במיעוטים נותר שולי, ושיעורם של הערבים אזרחי ישראל שמיוצגים על המסך נותר בעייתי כשהיה: עד היום נאבקות עמותות מן המגזר האזרחי על ייצוג הולם ושוויוני לערבים בחדשות, מעבר לייצוג בעייתי בהקשרים של טרור או אלימות בחברה הערבית.

אם אפשר לצפות בעיה בהמשך ההובלה של חברת החדשות, היא מגיעה מקהל צופים שגדל בעידן הסמארטפון. לאלה אין כל יכולת או רצון לשבת מדי ערב ב-20:00 ולצפות עד לתחזית, או בכלל. מהדורת חדשות מרכזית בת שעה היא מפלצת שמאפשרת ליוצריה להתפרנס מפרסומות, אבל גם מדירה את הדור הבא של הצופים. אלה מקשישים והולכים כמו בכירי הפרשנים, ועד כה לא נמצאה הנוסחה אלטרנטיבית שתדביק צעירים לאקטואליה וגם תאפשר שידור של עשרות פרסומות בשעה. בעתיד הקרוב, עם זאת, ההובלה תימשך: חדשות התאגיד מדשדשות ברייטינג חד ספרתי, עתידן של חדשות 10 מאוד לא ברור וגם אם "רשת" תרכוש את חברת החדשות הזאת, ערוץ 12 ימשיך להוביל ועמו המהדורה שלו, או כפי שאוהבים לקרוא לה ב-12, "החדשות של המדינה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו