בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}

48 שעות בביצת הרפש של מבצע הטבח בפיטסבורג

קריאת עשרות פוסטים על עליונות לבנה מחייבת הפסקה מדי פעם, גם אם עליבות הכותבים גוברת על תחושת הסכנה מהם. אלא שאז מתגלה "הסמכות הרוחנית" של כולם, וזה כבר סיפור אחר

17תגובות
הקריקטורה שפורסמה בדיילי סטורמר
צילום מסך

זוהי קריאה להאקרים: שבו ליד המקלדות, עשו מה שאתם יודעים לעשות ותורידו את האתר "דיילי סטורמר" מהאוויר. כל דקה שבה הוא נגיש למחרחרי שנאה היא בזבוז זמן במלחמה הצודקת נגד האנטישמיות ותוצאותיה המבעיתות, נגד גזענות לבנה, נגד שנאת נשים (כל הנשים באשר הן) ונגד כל מה שאנשים הגונים מאמינים שהוא אנושי והומאני.

את היומיים האחרונים "ביליתי" ב-GAB, הרשת החברתית שבה פעל רוברט באוורס, האיש שטבח 11 מתפללים בבית הכנסת בפיטסבורג. המשכתי לעשות זאת, עד שהשרת שלו הופל. גם החשבון של באוורס עצמו כבר הוסר, ולכן קראתי מאות פוסטים אחרים, דומים מאד לאלה שיוחסו לרוצח. רובם, כפי שאנו יודעים מניתוחים סוציולוגיים של פרופילים כאלה, נקראים כקינה מתוסכלת של גברים לבנים לא מאד משכילים על הדרתם מעליונות (מדומה) בידי יהודים/שחורים/מהגרים/נשים/ליברלים/ להטב"קים/אליטות/ג'ורג' סורוס/עובדי שטן, שפועלים כולם יחד בקונספירציה מאורגנת של דמוקרטים/פמיניסטיות/ציונים/קומוניסטים/גלובליסטים נגד האומה האמריקאית הגדולה, הלבנה והטהורה.

באוורס ב-gab
אחד מציוציו של באוורס נגד ארגון HIAS
/אי־פי

כשקוראים עשרות פוסטים כאלה, ויוצאים מדי פעם לנשום קצת אוויר מחמת המחנק, ההכרה בעליבותם של הכותבים גוברת על תחושת הסכנה שהם מעוררים. אלא שאז מתגלה דגם מטריד: ההשראה הרוחנית, המקור לכל "העובדות" והדעות והכתובת הפופולרית ביותר ללינקים והפניות הכותבים הוא "דיילי סטורמר". האתר הזה ובעליו,  אנדרו אנגלין, משמשים כמגדלור של הערצה והשראה בנושאים הנפוצים במיוחד תחת הכותרת "פוליטיקה": מהגרים, שחורים, יהודים. תומכי טראמפ ומתנגדיו מהימין האולטרה-קיצוני, מצטטים, מלנקקים ומדקלמים כאחד את משנתו של אנגלין. הם עושים זאת באין מפריע מפני שפעולתו, לעת עתה, נחשבת חוקית וחוסה תחת כנפי חופש הביטוי, בהגדרתו האמריקאית המיטיבה.

דקות לאחר שפרצו הדיווחים על הטבח בפיטסבורג כבר עלתה בדיילי סטורמר ידיעה שהתמונה בראש הכתבה היא זו שצוותה לה. בגוף הכתבה נכתב - "דבר לא הושג באירוע זה. יהודים לא ישנו את התנהגותם. הטבח רק מאפשר ליהודים "לחגוג ולרקוד בכל מקום" כדי לקדם את סתימת פיותיהם של הלבנים הצודקים".

רוברט באוורס
AFP

שנייה לפני שקיות ההקאה, חושב לזכור שזו לא התבטאות יחידה או בלעדית אלא חולייה נוספת בשרשרת ארוכה של מאמרים בדיילי סטורמר המתייחסים ל"בעיה היהודית". בדוגמה הזו, מבהיר האתר שהיהודים אשמים באנטישמיות מפני שלאחר שגורשו, בצדק, ממדינות רבות בעולם, הותר להם להיכנס לארה"ב, בה הם השתלטו על מוקדי הכוח במטרה להחריב את השלטון הנוצרי הלבן.

לדיילי סטורמר יש פיתרון לכל זה עוד לפני הטבח בפיטסבורג. באחד המאמרים המוקדשים להכחשה טוטאלית של השואה, "הונאה מפגרת" בלשונו של אנגלין, הוא חוזר ומבהיר שאין כל ראיות לביצוע רצח העם היהודי, ואם נהרגו מהם בידי גרמנים - זה נעשה כחלק מהמלחמה והם היו האויב היהודים הם גם האחראים האמיתיים למעטפות הנפץ שנשלחו למתנגדי טראמפ, שבכלל הגיע הזמן לכלוא במחנות. הוא גם מצדד ב"שריעה לבנה", כלומר בהתנהגות שתכלול שלילת זכות הצבעה מנשים ובמקרה של נשים לא לבנות לקבוע כי קיום יחסי מין עמן יעשה "רק באונס פומבי כדי להפחיד אותן ואחר כך לירות להן בראש".

אנדרו אנגלין, מייסד האתר הניאו־נאצי "דיילי סטורמר", בסרטון שבו הציג את חברתו הפיליפינית

יום יום, לפעמים מספר פעמים ביום. "היהודים המטונפים" היא הכותרת החלבית ביותר באתר. הויזואליה נעה בין מסחור של דימויים אנטישמיים קלאסיים לבין ממים בהם רואים בין היתר יהודים מעונים, נרצחים או "ראש יהודי" במלתעות של חיית טרף כשילדים זהובי שיער מריעים. בניגוד לפוסטים הלקוניים ורווי השגיאות הדקדוקיות שמצאתי ב-GAB, הדיילי סטורמר מצטיין ברמה גבוהה של הפקת טקסט, בניראות לגיטימית ואפילו מקצועית. לכל מאמר שטנה מוצמדות עשרות עד מאות תגובות שמוסיפות עוד חומרים לגחלים הלוחשות האלה.

אם תשאלו את בית המשפט העליון בארה"ב, הכל חוקי. אנגלין מנווט היטב בגבולות חופש הביטוי שהותוו בפסק דין ברנדנבורג ב-1969, ובהם נקבע מבחן כפול ליכולת של המדינות לשלול מאדם את חרותו להתבטא: מבחן "הסכנה הקרובה הוודאית" לקיומם של מעשים לא חוקיים בעקבות הפרסום, ומבחן הסבירות - עד כמה סביר להניח שפרסום כזה אכן יגרור מעשים בלתי חוקיים. ההגנה הדווקנית על חופש הביטוי של האתר, שבעליו כבר הואשם באיומים והפחדה של יהודים בעבר, מגיעה ממקומות קצת יותר נאורים, וזה חלק מהבעיה. בפעם האחרונה שהתעוררה סוגיה הקשורה להגבלת חרותו של האתר היה זה טאקר קרלסון, המגיש הדעתן הפופולרי ביותר ברשת פוקס, שהתגייס להגנתו והפך לחביבם של ניאו-נאצים.

טאקר קרלסון מגן על הדיילי סטורמר - דלג
טאקר קרלסון מגן על הדיילי סטורמר

כאמור, יהודים אינם הבעיה היחידה של הדיילי סטורמר. שחורים, על שלל כינויי הגנאי הקשים ביותר שיש בשפה האנגלית, מוצגים תדיר כרוצחים, אנסים, מוגבלים שכלית, זנאים, רמאים. נשים הן זונות חסרות מוח, גם כשמדובר בקורבנות רצח. "יש אנשים רבים שרוצים לשים את כולן בכלובים כדי שיפסיקו להזדיין עם כושים", נכתב שם.

מי שמעוניין בעוד, ימצא מאות התייחסויות פרטניות דומות מאד לכל אויביו של הסטורמר. לפני יותר משנה נחשף ב"האפינגטון פוסט" מדריך סגנוני בן 17 עמודים שכתב אנגלין עבור הכותבים באתרו ובו הנחיות ברורות מה לעשות עם היהודים. כפי שלמד מ"מיין קאמפף", יש להאשימם וגם את הנשים בכל רעה חולה, אבל "אלמלא היהודים, אפשר היה לטפל בנשים". את האשה שנהרגה בפשע שנאה בשרלוטוויל כינה: "הזונה השמנה חשוכת הילדים שמתה בתאונת דרכים".

אנגלין והדיילי סטורמר כבר הודרו בעבר מפלטפורמות אינטרנטיות שונות, אבל בינתיים הצליחו למצוא דרך לחזור ולהפיץ את הרעל שלהם. GAB היא רק הוכחה אחת למידת הפופולריות של השנאה. הגם שאנגלין מסתייג בכוונה מרצח של יהודים, הוא מסביר מה צריך לעשות להם כאשר התנאים יאפשרו: לחשוף אותם, להדירם מכל מוקד כוח בו הם שולטים, לגרום להם "לשלם ולהיענש על פשעיהם" ומי שייוותר - שייזרק לישראל. עד שכל זה יקרה, האקרים יקרים, תוכלו בבקשה להוריד אותו? גם פרסומים שלכאורה מוגנים בתיקון הראשון לחוקה הם לעתים קשים מדי, נפוצים מדי ורעים מכדי שיישארו בספירה הציבורית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו