בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}

הדרך היחידה לנצח את "נאמנות בתרבות": תמיכה פרטית

הרשו לי לפקפק באופטימיות ששידרו עודד קוטלר ואהד נהרין בחדשות על עתידו של חופש הביטוי תחת צנזורית התרבות רגב. הצנזור הפנימי כבר אינו מחוסר עבודה ויתעורר לחיים בלבו של כל אמן

18תגובות
מתוך אנאפאזה. במרכז אהד נהרין
גדי דגון

אז ב"חדשות" אמרו מה שאמרו על חוק הנאמנות בתרבות. בעייפות הכללית ממלים גבוהות ומלים קשות ונוקבות גם יחד, ביום הזיכרון ליצחק רבין, לא בדקתי אם שוב חזרו על השקר השחוק של השרה מירי רגב שחופש הביטוי "הוא נר לרגלנו". לעולם אין להאמין לצנזורית לשעבר כשהיא הוגה את המלים הללו. מהותו של אדם שמסכים להיות צנזור, ועוד רואה בתפקיד "שליחות", היא ההנאה מן הכוח להשתיק, לטייח, לעוות, למנוע תנועה חופשית של מלים, מראות ודעות. "זה לא יקרה בעקבות החוק החדש", אמרו במהדורה המרכזית גם עודד קוטלר וגם אהד נהרין מתוך אמונה ש"היצירה תנצח". הרשו לי להטיל ספק.

היצירה הראשונה של נהרין שהתוודעתי אליה היא "טקס פתיחה" אשר הוצגה רק פעם אחת בפתח פסטיבל ישראל 1993. כל מי שישב אז באולם, כל מי שקם ושאג בתשואות בסוף, היה שותף לצפייה בלידתו של מחול ישראלי שכמותו לא נראה עד אז. אחד הקטעים ביצירה, לצלילי "אחד מי יודע" בעיבוד נקמת הטרקטור, זימן אל הבמה דבוקה של רקדנים בבגדים שהעין היתה מתייגת מיד כ"חרדים". ככל שהשיר מתקדם מתפשטים הרקדנים בהדרגה מבגדיהם באקסטזה קבוצתית מתעצמת, עד שהם נותרים על הבמה כשלגופם רק מה שנראה כרצועות תפילין. ב"אנאפאזה" של נהרין אפשר היה לראות את הקטע שוב.  

"צבר" 1989 - עסאם אבו-שקרה
אברהם חי / גלריה ש�

ב-1998, בחגיגות החמישים למדינת ישראל, עקב מחאות של פוליטיקאים חרדים שדרשו לראות את הרקדנים בגטקעס וניסו לצנזר את היצירה, לא עלו רקדני "בת שבע" לבמה. ב-2018, אחרי שנאמנות בתרבות יעבור בכנסת, אם נהרין ירצה שאנאפאזה תוצג שוב בישראל, רגב תוכל להפחית מהתמיכה הציבורית של בת שבע באמתלה שזו מעלה מופע "הפוגע בערכים הבסיסיים של הציבור הישראלי ושל מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וברגשותיהם של אוכלוסיות רחבות". המלים האמורפיות "שלילת אופיה היהודי-דמוקרטי של מדינת ישראל" בנוסח החוק כבר איפשרו לשרת התרבות לטעון כך נגד פסטיבל ישראל כבר בשנה שעברה, ולאיים בשלילת תמיכה בשל העלאת מופע עירום. הובהר לה אז שהיא לא יכולה. עכשיו היא כן.

"ממותות" ו"עבודה אחרונה" של נהרין היא עוד יצירות שיש בהן עירום. ב"ונצואלה" יוכלו הקומיסרים הקטנים של רגב להבין שהרקדנים מניפים פיסות בד בצבעי דגל פלסטין. או לא, מי יודע: זכות הפרשנות גם כך תהיה שמורה למקצצים ולמשתיקים. נהרין לא יפסיק ליצור בגלל צנזורית התרבות, אבל בת שבע, להקת המחול הגדולה בארץ, הייצוא התרבותי המוצלח ביותר של ישראל, עלולה בהחלט להיפגע וכמוה כל מוסד שהוא חלק מיצירה קיבוצית.

כך למשל יהיה אם הסינמטק ירצה שוב לקיים דיון פוליטי שלא בא לרגב טוב באוזן; אם גלריה נתמכת תעז להציג יצירות שנוגעות בנראטיב ההיסטורי הפלסטיני בישראל ויש בהן אזכורים של הנכבה; כך יהיה כשאוצריו והנהלתו של מוזיאון יחשבו פעמיים ושלוש לפני שיחליטו לערוך רטרוספקטיבה לעאסם אבו-שקרה המנוח עם שיחי הצבר האיקוניים שלו בעציצים, מזכיר לקהל את משוכות הצבר סביב הכפרים הערביים שנמחקו; לדוראר בכרי שהצהיר כי הוא "ערבי פלסטיני גאה, לאומן, לדורי דורות כאן"; או למוזיאון האחר, שמפעיליו יחשבו שוב ושוב אם "הבית שלנו", יצירה יפהפיה של סמאח שחאדה בה נראות שתי נשים ערביות יושבות על כסאות פלסטיק בלב שום מקום, היא יצירה "שמדברת על הנכבה". 

קריקטורה על המחאה על התוכן הפוליטי במלכת האמבטיה, מאי 1970
זאב

ומה יחשבו מנהלי תיאטראות שיוצע להם להעלות, בעוד שנתיים נ ניח, את "מלכת אמבטיה" של חנוך לוין, 50 שנה אחרי שהקברט הסאטירי הזה הוצג לראשונה? ומה אם הסרט "חירבת חיזעה" על פי סיפורו של ס. יזהר, אפשר או אי אפשר יהיה להקרינו שוב במתנ"ס השכונתי אם או בלי דיון שאחד ממשתתפיו שבר פעם שתיקה? ומה עם "ואלס עם באשיר", מה איתו? ו"התגנבות יחידים"? בכולם נראים חיילים מאד לא הרואיים במעשיהם המאד לא נעימים במלחמות, או במה שקרוי בפי השרה: "להכפיש את צה"ל".

ב"בצלאל" לא יוכלו עוד לתת במה לכרזות כמו הדבר הבוטה שנתלה על הקיר ב-2016, ובו נראים ראש הממשלה ושרת התרבות, כשהוא מפנה כלפיה אבר מין גברי ואוחז בידו את הכיתוב "נפש יהודי הומיה". ראיתי צילום של הכרזה הזו. היא מגעילה בעיני. אך אין לי ספק שמוסד נתמך לא יוכל עוד להציגה, גם אם היא נאה בעיניו מאד ואם היה רוצה בהמשך התמיכה. בקרנות הקולנוע ייזהרו מאד כשהתסריט של "גדר חיה" מאת דורית רביניאן יגיע אליהם, כי ברור שתמיכה בסרט שעניינו המרכזי הוא סיפור אהבה בין יהודיה לפלסטיני בעייתי עד מאד בעיני השרה, או שר החינוך, או המלכות בכללותה.

מעבר לכוחה של רגב לפגוע, יוצרים שגאונותם עדיין לא זכתה להכרה חובקת עולם כשל נהרין, וגם אנשים ומוסדות שאמורים לסייע ליוצרים לממש את יצירתם, ייזהרו מאד. הם יגלו כי הצנזור הפנימי שבתוכם, זה שהיה מובטל כל עוד גבולות חופש הביטוי האמנותי היו שונים, מתעורר לתחייה. ואותו צנזור לוחש: למה לך להסתבך? את ואתה הרי זקוקים לתמיכה. אז תמתנו, תשקלו מלים, תמחקו, תהרסו, אל תייצגו, תמעיטו באלגוריות פוליטיות, אל תדברו על הכיבוש, על המצב, תוציאו מן הדיאלוג שכתבתם את הפלסטיני שמבכה את חורבן משפחתו, אל תגישו את הסרט התיעודי על דיר יאסין או כפר קאסם לשום קרן, אל תעזו לעבד את "גילוי אליהו" של ס. יזהר לדרמה בתאגיד, תכתבו מחזמר לכל המשפחה עם שירי מימון בתפקיד הראשי, עזבו אתכם משירי מחאה הם לא יביאו אתכם ל"כתר המזרח", תלמדו מאייל גולן מה מותר ואהוב על שרת התרבות.

רגב. פנתה 98 פעמים לכחלון בבקשה לשלול תקציבים
אוהד צויגנברג

לפני היותו של החוק הזה, ביקשה מירי רגב משר האוצר 98 פעמים שיפעיל את סמכותו לקצץ או לשלול תמיכות מגופי תרבות. הוא סירב ובסוף נכנע למשאלותיה וכעת הוא תומך בחוק שלה. החוק ירחיב מאד את פגיעתה של השרה בתרבות וילבה את רוחה הרעה. והרוח הזו תגיע לכל יוצר שיש בלבו אמירה אמנותית על חוליי המקום הזה. יוצרים צעירים שנאבקים כאן על קיומם היומיומי לא יוכלו להילחם בה. גם לא המוסדות המתוקצבים.

הדרך היחידה לנצח את הצנזורה של רגב היא להוכיח שהיא לא יעילה, לא מצליחה, לא עובדת. בקונסטלציה הפוליטית הנוכחית, כשהכסף ידבר או ישתיק, רק תמיכה פרטית תוכל לעשות זאת. כדי להילחם, נחוצה לתרבות הישראלית קרן עצמאית משיקולי השלטון ומאחיזתו, כזו שתתמוך ביצירה עצמאית שרגב אינה חפצה בה מטעמים פוליטיים ומטעמי שכרון כוח. האם יש בינינו בעלי הון שוחרי חרות שמוכנים לתמוך ביצירות כאלה? אנשים שיבינו עד כמה התמיכה הזאת נחוצה לקיום חיי תרבות חופשיים ושפויים? שחופש הביטוי הוא באמת נר לרגליהם, ולא רק שקר מכובס?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו