בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}

"המטבח המנצח": כשהניסיון לשדר "יוקרה" נכשל בגדול

שעמומון הבישול החדש בהובלת חיים כהן ורותי ברודו מעוקר מהגיוון האנושי ומההתרחשות הקולינרית שמאפיינים את "בואו לאכול איתי". הפער הזה הוא מאפיין מובהק של סצינת המסעדנות הישראלית

28תגובות
חיים כהן. אין אינטראקציה בין המתמודדים
מאקו

בשתי מלים: דייסה מחוממת. ובהתאם, השעמום מושל ב"MKR - המטבח המנצח" שהוא גיור של פורמט אוסטרלי בן תשע עונות המשודר בהצלחה גם בניו זילנד, דרום אפריקה ואנגליה. השעמום אינו הבעיה העיקרית. זו מצויה דווקא במגוון הנסיונות להפיג אותו, או לפחות למתג אותו מחדש - כלומר, לזייף - ולהציגו כעניין, התלהבות, מתח, דרמה. זה לא מסתייע במיזם החדש של "קשת". 

הקונספט: חמישה זוגות בשלנים חובבים או מקצוענים מתמודדים על אהבת חבריהם לתוכנית ושני שופטים מכובדים, לשלוש מנות שיגישו בביתם לעשרה סועדים. עד כאן, ניסיון לשחזר את "בואו לאכול איתי", גרסת הזוגות. כאן קוראים לזה להקים מסעדה, כולל מראה מקצועני, שלטים ותפריטים מודפסים בחסות מחלקת האביזרים של ההפקה. המנצחים במקצי הזוגות יוזמנו להתמודד זה מול זה במטבח מקצועי, על החיים ועל המוות, והנה לכם עוד קצת "מאסטרשף".

השופטים בגרסה המגויירת הם חיים כהן על נחמדותו הידועה ורותי ברודו, חידוש, על תקן המכשפה האניגמטית והפסקנית: "לא טעים", "התנור מטונף", "זה טו איזי לעשות כזו מנה, זה אובוויוס". כיוון שזו תחרות, כל אחד מזוגות הבשלנים אמור להפגין את מיטב הרשעות והתחמנות כלפי האחרים. כמה מהרוע הזה אפשר לבלוע? שלוש מנות ביום, על פי קשת. חמישה ימים ברצף, שעתיים כל יום בפריים טיים. ערוץ 4 האנגלי משדר גם הוא פרק אחד ליום, אבל בשעה המנומנמת ביותר (16:00) ועל פני שעה אחת בלבד.

"בואו לאכול איתי" המצוינת משודרת באנגליה כבר 14 שנה, ויופיה מצוי בגיוון האנושי שהיא מביאה אל המסך: עשירים ועניים, משכילים והדיוטות, שוכני מרכז ופריפריה, מקצועני מטבח וכאלה שרק נדמה להם. כוחה באירוניה שנוצרת בין הדימוי העצמי של המתחרים לבין הביצועים שלהם ובדינמיקה הסוערת הנוצרת בין הסועדים לאורך 30 דקות דחוסות ומרתקות. בקשת, לא נותר מזה דבר: המידע שקיבלנו על המבשלים דל מדי, הם לא מצליחים ליצור כל אינטראקציה בינם לבין עצמם ועסוקים בעיקר בתשבחות והתפעמות מעצם העובדה שהם יושבים במחיצת כהן ("אני מתעלפת מזה שהוא רק יושב לידי", אמרה מתמודדת ולא התעלפה) וברודו, אלוהי קולינריה.  

טריילר ל"להקים מסעדה" - דלג
טריילר ל"להקים מסעדה"

רונן ומוטי, זוג המתחרים הראשון, ביקשו להקים מסעדה שהיא "לאונג' גברי סקסי ושרמנטי" בצבעי שחור-זהב. גם אם מחלקת התפאורה והאביזרים עשתה את מלאכתה נאמנה, הכל נותר סר-טעם, מנותק מהקשר, יומרני ומפונפן. בלאונג' הזה, בקבוקי האלכוהול הם רק תפאורה, המנות המוגשות הגיעו מהמטבח היווני והטורקי שבו "לאונג' גברי סקסי" הוא בדרך כלל חמארה אפלה ומפוייחת, אבל גם המנות לא היו נאמנות למקור כלשהו. או ללשון כלשהי. עיסת ירקות מעובדים, מטוגנים, מכוסים בבשמל ואפויים לעייפה כונתה "מוסקה". גם אחרי "צילחות, נורא חשוב הצילחות", היא נראתה כמו עיגול שנקרץ מפסולת אורגנית דחוסה לצד שלולית חלבית.

חסד עשה חיים כהן עם המתמודדים כשהרצה להם באריכות על מהות המוסקה, אבל כמה צופים יכולים להישאר מרותקים גם למהות הסופלאקי (שוב שלולית חלבית, צאזיקי, דג מטוגן בבלילה וירקות עייפים, הפעם על פיתה) ולאיכויות הסוטלאץ', קינוח אורז שבו השלולית החלבית-שמנתית מתגבשת במקרר (בזמן ארוך מזה שהוכרז כאן כמגבלה המוטלת על המתמודדים). 

אינני יודעת אם מועצת החלב תרמה ממון להפקה. מי שתרמה, בוודאות, היא "שופרסל". כמה וכמה מהמוצרים הבסיסיים ביותר במטבח זכו שוב ושוב לצילומי תקריב שמסירים כל ספק בעניין זה. גם כאן אין חידוש, בכל ריאליטי בישול (מלבד "בואו לאכול איתי") תמצאו את התקריבים הללו. איכשהו, בגלל יצירת האשליה שמדובר ב"מסעדה" אותה מקימים בבתי המתמודדים, נוכחותם המסיבית של התקריבים דוחה במיוחד.

הבעיה במיזם החדש, כאמור, איננה השעמום. אמת, זמן רב מדי מבלים המתמודדים במטבח ופנינים כמו "אני בא להדליק את האש? האש לא נדלקת", או "סופלקי דג לוקוס זה ממש לא שנות השמונים" לא מחליפות התרחשות קולינרית או לאינטראקציה אנושית. הבעיה היא בפער העצום בין המלים לבין המעשים וגם בינן לבין הדוברים המתהדרים בהם. אם יש מאפיין מובהק לסצינת המסעדנות הישראלית, הוא מצוי בדיוק בפער הזה, שנחשף כאן שוב ושוב. קל כל כך ליפול בו.

יוקרה, יוקרה, יוקרה - דלג
יוקרה, יוקרה, יוקרה

כאשר ברודו רוטנת על היעדר החדשנות במנות, היא שוכחת שגם במסעדותיה יש כמה וכמה פריטים ששוכנים בתפריט כבר שנים ארוכות ("מנות מיתולוגיות", בעברית מסעדנית). כאשר חי, אחד המתמודדים בפרקים הבאים, רוטן "מה היא משחקת אותה, גרמולטה מה גרמולטה", הוא חושף באחת את בעיית הפערים בידע הגסטרונומי בין המתמודדים, ואת הנטייה (הפרובינציאלית, מה לעשות) לייחס למי שיודע ומשתמש במינוח מקצועי "התנשאות". הוא חושף גם מניפולציה מכוערת של ליהוק: בתוכנית הזאת, מתמודדים שיכולים לפנות ממון וזמן למסעות-אוכל במסעדות ישראל ובעולם יגברו על אלה שהפרוטה לא מצויה בכיסם.

כשחיים כהן אומר "כשזה מדויק זה טעים" הוא לא אומר כלום: "מדויק" יחסית למה? רכבת ישראל? קליגרפיה יפנית? לכו תדעו. ומהי "יוקרה", הזמנה לסעודה בנאלית על גבי נייר מוזהב? "זהב אום כולתום כזה", הומה מתמודדת אחת, בכלל לא גזענית, שיכולה היתה לבחור ב"זהב טראמפ". אום כולתום הרי לא התהדרה בארמונות זהב כנשיא ארה"ב. לא נחסכה מן הצופים גם החזרה על הקיטוב העדתי-קולינרי: הנה, אשכנזיה שמבשלת אוכל מרוקאי! לא ייאמן. או ברודו שמטיפה לכהן "רגל קרושה זה טעים", והוא מתריס שהוא יודע זאת גם בלעדיה. לבסוף, מתברר שדג לוקוס זה "יוקרה". טעות: זה רק חומר גלם יקר. "יוקרה" זה בדיוק מה שהתאמצו כל כך לשדר במיזם החדש וכל כך לא הצליחו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו