בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}

הפרידה מחיים הכט: מופע אגומניאקי ספוג בבייגלה חם

"יצאת צדיק" נפרדה מהמסך אחרי 14 שנה בפסטיבל רווי אהבה עצמית שהבליט בעיקר את סדר העדיפויות של המגיש ושל קשת: קודם אגו, אחר כך רייטינג, ובסוף צדיקים ומעוולים

34תגובות
חיים הכט. פיזוזים ונפנופי ידיים
צילום מסך מתוך "יצאת צדיק"

ביי ביי, סאנשיין. לא יהיו עוד נפנופי אצבע דידקטיים, אינסטלטורים רשעים, ניידת שידור לגילוי מוסכניקים מנוולים, סיפורים עתירי רייטינג על טכנאי מחשב, מזגנים ודוודים תאבי בצע. חיים הכט נפרד מצופיו, משיאי הרייטינג שלו ב"יצאת צדיק" (25%! הוא מזכיר לנו כמי שלא מאמין בעצמו לגודל ההישג ומוסיף שזה לא באמת עניין אותו). "קשת" ארגנה להכט מסיבת פרידה רוויה באהבה עצמית ללא גבולות, אגומניאקיות שלא היתה מביישת את דונלד טראמפ, שיווק-עצמי עוצמתי, ולקינוח: תשדיר פרסומת שהוא עבירה על כללי הרשות השניה לעניין שיבוץ פרסומות בתוכניות ולעניין אתיקה בפרסומת.

בכל שנותיה על המסך, מעולם לא שודרה בקשת תוכנית צרכנות משמעותית, נשכנית ועתירת רייטינג. הסיבה פשוטה ואפשר לתמצת אותה בשתי מלים: "למה להסתבך". אבל כשיצאת צדיק עלתה לפני 14 שנה, כבר למדו הוגיה דבר או שניים מ"כלבוטק" של רפי גינת כמסחטת צפייה: לעולם אין להתכתש עם גופים מסחריים גדולים וחזקים מדי, תמיד רצוי להפנות את המצלמות לעבר המנוול הקטן, הפרטי, ולנצח אותו בכוחה הדורסני והעודף של הטלוויזיה. בנוסף, רצוי להציג את המנחה (בניגוד לסמכותיות העילאית של גינת וקולו הרועם) כעממיקו: חף מהיכרות עם העולמות הנכלוליים עליהם הוא מדווח, מרבה בגלגולי עיניים ובזיוף תדהמה, כל כולו מוקדש לייצוגו של הפראייר בעל כורחו.

ביי ביי סאנשיין - דלג
ביי ביי סאנשיין

הכט שיחק את התפקיד בצורה כה מושלמת במשך שש עונות על פני 14 שנים, עד שנדמה כי לעד אפשר יהיה להעלות עוד עונה שתוקדש, נגיד, למתקיני תריסים או מדבירי מזיקים או מזפתי גגות שוחרי רע, והכט יביע תדהמה וזעזוע עמוק מעצם קיומם בצד עליצות פראית על גילוי אנשים ישרים, צדיקים של ממש. אבל הכט פורש, ונימוקיו עימו, וכל עוד ניתן לו אישור גורף ליצור מופע שבו הוא מהלל ומקלס, מלטף ואוהב את עצמו, מה רע? הרי אין במופע כזה נכלוליות כלשהי, חלילה, רק עדות לוולגריות ולאופן שבו קשת מאוהבת במפלצות התהילה הרווחיות שלה.

"כמה שמדינת ישראל היתה תמימה אז", מהגג הכט בנוסטלגיה דבשית על ימיה הראשונים של יצאת צדיק, "מצלמה נסתרת בארון חשמל היתה אטרקציה אז!". אבל גם בימי התום, מתברר, נחל הכט הצלחות מדהימות בתודעה הציבורית, והצופים קטני האמון מוזמנים להתרשם מהן: הנה שמעון פרס נגרר אל מחוץ לקברו נואם בכנסת ומזכיר את יצאת צדיק, ויש גם קליפ שבו נראים אהוד אולמרט ואריאל שרון מקשיבים לו! ויש השגים מופלאים, כמו זה שאחרי השקעה של מאות אלפי שקלים בכוח אדם ובציוד, משרד התחבורה סגר מוסך מעוול, וכנופיית אינסטלטורים חסרי כל מצפון נתפסה ויושבת בכלא. הכל מתועד בשנית ובשלישית בהתפעלות והכט מככב כגיבור ריאליטי בעדויות רוויות געגוע לימים היפים בהם פגש "אנשים שנתנו חמצן לישראליות שלי... חוט השדרה של המדינה הוא נפלא".

גדולי אוהביו של הכט יכולים היו להתכווץ בכורסאותיהם במבוכה כשהיגג על הורתה ולידתה של התוכנית, על מה שאירע מאחורי הקלעים כששמה שונה בהחלטה דרמטית ופתאומית של "איש הפרומו" (חסר השם) מ"צדיקים" ליצאת צדיק. ברגעים קשים כאלה שבהם האהבה העצמית גוברת על השאלה, מה מעניין את הצופים, נחשף סדר העדיפויות של מכתיר הצדיקים במערומיו: קודם כל - האגו. אחר כך - רייטינג. בסוף, בשוליים, חומרי הגלם המתכלים והמתחלפים: הצרכנים והמעוולים כאחד. מעריציו של הכט מוזמנים לתהות בבהלה איך מהלך ההיסטוריה היה משתנה לו הסכים פיני גרשון להוביל את התוכנית כפי שתוכנן מלכתחילה. בעלי מקצוע חסרי מצפון מוזמנים להיזהר כי היום "כולם מלטפים את הקירות, מחפשים מצלמה נסתרת!" וצדיקים מלוטפים ב"יהללוך מלאכים" בפסקול, לא פחות.  

הנוסטלגיה של הכט - דלג
הנוסטלגיה של הכט

ולבסוף, אחרי יותר מדי טפיחות על השכם, פאוזות דרמטיות באמצע משפט, נפנופי ידיים לצלילי אינטונציה מעצבנת, מגיעה הפרידה, ועמה - חשיפת ההרפתקה המרתקת החדשה בחייו של חיים הכט. עכשיו, הוא מגלה לצופים, הוא אופה בייגלה. ברור שהכל ממניעים אידאולוגיים טהורים, כי הרי הוא מעיד על עצמו ולפיכך יש להאמין לו, שכל חייו חלם רק על עבודת כפיים ורק בגלל תאונת דרכים מצערת "נאלץ להתפרנס ממלים".

הכט לא מספר לצופים בנקודה זו, והרי לא כולם יודעים, שהוא הקים, מנהל עד היום ושותף בבעלות "קול רגע", תחנת הרדיו "המואזנת ביותר בצפון" על פי האתר שלה. הוא בוחר לספר להם על מיזם מסחרי חדש שלו, מאפייה-מסעדה ששמה "חכמת הבייגלה", והנה פתאום אנחנו רואים אותו מפזז לצלילי "אברהמל'ה מלמד" ו"ג'וני איז דה בוי פור מי", הוא ועובדיו, מהללים ביחד את הכעכים שהוא מייצר.

שתי דקות בסוף התוכנית מוקדשות לבייגלה. הפיזוזים וההילולים לקוחים מסרטון תדמית מסחרי שהכט הפיק לעצמו ולמסעדה שבבית גבריאל. שווה צפיה למי שמתבשם מבדיחות ביידיש ומחריזה של "מיידעלע, צינגלע, פייגלע" עם "בייגלה". זוהי פרסומת לכל דבר. על פי סעיף 10 לכללי הרשות השנייה בדבר שידור פרסומות בטלויזיה, אסור לשדר דבר כזה במסגרת תוכנית לגיטימית. על פי כללי האתיקה בפרסומות החלים על הרשות השנייה, ספק גדול אם מותר היה לקשת לשדר את הדקות הללו. אבל למי אכפת אתיקה-שמתיקה כשבאולפן יושב צדיק אמיתי, אוהב אדם, מאוהב בבעלי מקצוע ובתבונת הכפיים שלהם, חיובי כל כך ומבסוט כל כך מעצמו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו