בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}

בריאליטי של השופט והמתלוננת, ניצח התסריטאי טראמפ

העדויות של כריסטין בלייזי פורד וברט קבאנו היו מרתקות. אך בעידן הנראות - אין כל קשר בין "כנות" ל"עובדות" ובין היכולת להקרין עוצמה לעולם האמיתי. המופע הטלוויזיוני אינו זקוק לכך

126תגובות
השופט קבאנו על סף דמעות במהלך עדותו
AFP

אין ברירה, צריך להכריע. מי "צודק"? כאשה, שמאלנית, פמיניסטית, נפגעת של עבירת מין, אני אמורה להתייצב באופן חד משמעי לצדה של כריסטין בלאזי פורד ולהצהיר  שאני מאמינה לה, שהיא דיברה אמת, ושהשופט ברט קבאנו - המועמד של הרפובליקאים לבית המשפט העליון - שיקר בשם ההגמוניה הגברית הלבנה, שהוא אכן ניסה לאנוס אותה בקיץ 1982 ושהשימוע שנערך הלילה (שישי) בסנאט היה רגע היסטורי חשוב בתולדות היחסים בין המינים. 

מצטערת, לא מוכנה להתבצר או להתחפר באזור הנוחות של עמדותי המוצקות, במקום שבו דורשים ממני להביע עמדות בלי להזדקק לעובדות, במקום שבו מתקיים פער עמוק כל כך בין מופע טלוויזיוני לבין מציאות, וכשהמופע הוא זירת הבידור האולטימטיבית של יחסי הכוחות הפוליטיים בארה"ב. מאותה סיבה בדיוק אינני יכולה להצהיר שאני מאמינה לקבאנו. 

כריסטין בלאזי פורד בעדותה בסנאט, בסוף ספטמבר
JIM BOURG/רויטרס

בשני המקרים, העמדה לא רלוונטית כלל, כי בגמר הגדול של תוכנית הריאליטי הזאת, המנצח הוא המלהק, העורך והתסריטאי הראשי, דונלד טראמפ. בציוץ ששיגר הנשיא מיד אחרי שהדרמה הסתיימה הוא כתב שעדותו של קבאנו היתה "עוצמתית, כנה ומרתקת" (His testimony was powerful, honest, and riveting), בדיוק התכונות שצופים מייחסים לגיבורי הריאליטי החביבים עליהם.

החיבה או האיבה, כולנו יודעים, לא תלויות כלל בעובדות, אלא נגזרות ממניפולציה תסריטאית ועריכתית שמדברת אל תמונת העולם של הצופים כפי שהיתה לפני השידור. גם עדותה של פורד היתה עוצמתית, כנה ומרתקת, למרות שטראמפ כמובן לא יודה בזה לעולם. בשני המקרים מתברר שבעידן הנראות - אין כל קשר בין "כנות" לבין עובדות, בין היכולת להקרין עוצמה לבין העולם האמיתי.

תקציר דבריהם של קבאנו ובלייזי פורד, הלילה - דלג
תקציר דבריהם של קבאנו ובלייזי פורד, הלילה

הדמוקרטים יכולים להמשיך ולהאמין לפורד, לטעון שהשימוע בסנאט היה "רגע היסטורי" ולהלל את הישגי תנועת MeToo. כל זה נכון בגבולות המסך ובקרב על התודעה הרגעית. בעולם האמיתי, ברט קבאנו ימונה לשופט עליון ובהזדמנות הראשונה שתיקרה בדרכו יהפוך את הלכת רו נגד וויד ויאפשר לכל מדינה בארה"ב לחוקק מחדש חוקים נגד הפלות. בעולם האמיתי, זו תהיה פגיעה איומה, חסרת תקנה, בזכויותיהן של מיליוני נשים על גופן ועל נשמתן. בעולם הנראות, עדותה של פורד היא הישג בשיח הציבורי על אודות פגיעה מינית.

דמעות הן תמיד אמת

פורד פתחה ואמרה שהיא מבועתת ולגיבורה של מיליוני קורבנות עבירות מין. כולן מבועתות, רובן לא מתלוננות, ואם כן - הן עושות זאת באיחור ניכר אחרי הפגיעה. רבות מאד מתמודדות כמוה עם טראומה קשה. ההתמודדות מצטלמת כפגיעות. הקול חורק ורועד, על סף דמעות. הזיכרון אינו ספריית מסמכים ותמונות שאפשר לשלוף ממנה את מרכיביה הקלאסיים של עדות משפטית מגובה בעובדות, כפי שהבהירה פורד יפה. הזיכרון פגוע מכוח הטראומה, אבל בצד הפגיעה מתקיים ביטחון של 100% בזהותו של התוקף.

בתסריט האופטימי ביותר, עדותה של פורד תהיה נקודת מפנה בנכונות של נשים להעיד על אלימות מינית שחוו, ביודען שעצם העדות, כנה ככל שתהיה, לא מבטיחה להן צדק, או משפט הוגן או אהדה ציבורית גורפת. אי אפשר שלא להאמין שפורד היא קורבן של עבירה מינית שהשפיעה על כל מהלך חייה. אי אפשר להסיק מתוקף האמונה לבדה שקבאנו הוא מי שניסה לאנוס אותה.

הציוץ של טראמפ - דלג

רייצ'ל מיטשל, התובעת שהרפובליקנים מינו לנהל בשמם את הליך התשאול, הפגינה כבוד, אנושיות ועדינות כלפי פורד אבל היתה בעצמה חלק מהליך קרקסי. באמצע עדות קבאנו, כשהפכה למיותרת ואף מזיקה, הרפובליקאים פשוט סילקו אותה מן ההליך. הרי גם הם היו זקוקים לזמן מסך כדי להלל את המועמד שלהם. עוד לפני כן, התברר שמיטשל מחריבה את הדרמה: עקב בצד אגודל ניסתה לברר אם שני הצדדים מצטיינים ב"אמינות" דבריהם, אלא שאמינות במובנה המשפטי - כלומר, תוקף הקשר בין המלים לבין העובדות שאפשר להציג לבית המשפט – רחוקה מאד מ"אמינות" טלוויזיונית. בטלוויזיה, לעולם ינצח המבע הרגשי. דמעות הן תמיד אמת, בשני הצדדים.

קבאנו בכה כשסיפר על ילדתו בת העשר שביקשה להתפלל בעבור פורד. הוא בכה כשסיפר על אמא שלו, אבא שלו, חבריו הנאמנים, הנשים בעולם המשפט שבהן תמך וקידם את הקריירות שלהן. הוא בכה במופע עוצמתי של רחמים עצמיים, אבל הדמעות שלו היו מהולות במתקפה פוליטית עוצמתית לא פחות - בדיוק כמו זו של קלרנס תומאס בשעתו נגד הדמוקרטים. ההליך כולו התפרש בעיניו כעיוות צדק ופגיעה אנושה במשפחתו. אלא שבמופע של קלרנס תומאס ואניטה היל, לא היו דמעות: הטלוויזיה בראשית שנות התשעים טרם יצרה מפלצות ריאליטי רוויות רגש, וטרם הבינה את פוטנציאל הרייטינג העצום הגלום בבכי.

בסופו של דבר, הפגין קבאנו "עוצמה" מרובה משל פורד. נאמן לעצת אדוניו, הקפיד להתפרש כתוקף שמשיב מלחמה שערה, כגיבור נושן של הגמוניה גברית. האם ניסה לאנוס את פורד? האם מישהו מלבדו ומלבדה יידעו? היה "מרתק" לצפות בידו הארוכה של טראמפ מנהלת ומכוונת את האירוע בידיעה שהטון ולא העובדות, הנראות ולא האמת, הם שיכריעו. היה "מרתק", במובן המציצני, להתוודע שוב לטענה שקבאנו היה בתול במשך שנים ארוכות אחרי האירוע בו טען שלא היה. היה מרתק מאד לראות כיצד משפטן שנחשב לעילוי מוכן לוותר על האמת המשפטית שלו - הידיעה שאין כל קשר בין ניסיון מיני קודם לבין תקיפה מינית, גם בתול יכול לנסות לאנוס - כדי להציג "אמת" טלוויזיונית: בתולים, בעיני הצופה מן הבייס של טראמפ, הם עדיין "עדות" לטוהר מוסרי.

לעולם לא נדע מה אירע בדרמה הגדולה, אבל המופע הטלוויזיוני אינו זקוק לידיעה פוזיטיבית כדי להצליח להדביק את הצופים לכורסה. הוא זקוק לאנשים שמבקשים למצוא תוקף מחודש לאמונות, לדעות ולהעדפות שלהם באמצעות המסך. מי שהאמין עוד קודם לכן לפורד, יכול להתהדר באמונתו גם אחרי עדותה מבלי שהיעדר הראיות יפריע לו בכך. מי שהאמין לקבאנו, יכול לחכך כפיים בסיפוק. מלחמת המינים בעיצומה ואפשר לצפות שהצלחת המשדר הזה תיצור עוד מיזמי ריאליטי מבוססים על עימותים דרמטיים בין גברים לנשים. בעולם האמיתי, יחסי המינים יהיו מעתה אפלים, מקוטבים ומסוכנים יותר. בטלויזיה, יהיה מרתק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו