בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}

הראיון הזוגי של השופט ואשתו חושף את הכשלים של MeToo

MeToo לא היתה אמורה להיות תנועה מפלגתית שמזוהה באורח בלעדי עם המחנה הדמוקרטי. פרשת ברט קבאנו היא השיא שבו היא משמשת נשק קטלני שאינו מסוגל עדיין לשמור על זכויות המאשימים והמואשמים כאחד

117תגובות
ברט קבאנו ורעייתו אסטיס בראיון
Jacquelyn Martin/אי־פי

הביטו בפניו של ברט קבאנו, המועמד לתפקיד שופט בבית המשפט העליון של ארה"ב: האם הוא נראה לכם כמי שנלחם על שמו הטוב? כמי שמרגיש מובס? כועס? נבוך? ומה זה אומר עליו, אם אכן לפני 36 שנה, במסיבת שיכורים בתיכון, גרר נערה בת 15 לחדר צדדי, ניסה להפשיטה ולאנוס אותה? גם אם הוא חוזר וטוען שמעולם לא עשה דבר כזה?

התשובה לשאלות האלה, באקלים הציבורי הנוכחי בארה"ב, לא יכולות להיות "לא יודע/ת". בעידן הקיטוב הפוליטי הקיצוני, כשהתקשורת מתיישרת באורח אוטומטי לפי אוריינטציה מפלגתית ברורה, אין מקום להיסוס או לשאלה שלא מזמן היתה ממש מתבקשת - מה בדיוק תורמת הופעתם של קבאנו ורעייתו התומכת בראיון ב-FOX לפרשה שבה הפכה תנועת "MeToo" לנשק פוליטי קטלני.

קבאנו ורעייתו בראיון ל-FOX - דלג
קבאנו ורעייתו בראיון ל-FOX

MeToo לא היתה אמורה להיות תנועה מפלגתית שתומכותיה ותומכיה מזוהים באורח בלעדי עם המחנה הדמוקרטי-ליברלי בארה"ב. גם הקורבנות או המעוולים לא נשאלו מלכתחילה מה טיבו של פתק ההצבעה שלהם בקלפי, אבל מאז התפוצצה פרשת הארווי ויינשטיין ועומק הקשר בינו לבין פוליטיקאים נחשף וסימן לרעה את מקורביו, דמוקרטיים כולם - ההקשרים המפלגתיים של טענות על התנהגות מינית לא נאותה הפכו למוקד השיח הציבורי. פרשת קבאנו היא השיא בהקשר זה.  

כריסטין בלייזי פורד, המאשימה את קבאנו בניסיון אונס באותה מסיבת תיכון, כתבה בראשית יולי לסנאטורית הדמוקרטית דיאן פיינסטיין ופירטה את טענותיה. לאורך כל השימוע שנערך לקבאנו לצורך אישור מינויו בסנאט, הסתירה פיינסטיין את המידע שהיה בידה ורק לפני אישורו הצפוי של המינוי ברוב דחוק, חשפה את הדברים.

בלייזי פורד תרמה לקמפיינים דמוקרטיים, בן זוגה הוא מצביע רשום למפלגה הדמוקרטית, עורכי הדין שלה היו אמורים לערוך אירוע גיוס תרומות למען סנטורית דמוקרטית אחרת אבל ביטלו כשהדבר נחשף, אחת מהיועצות שלה היא דמוקרטית מוצהרת - מה עוד צריך כדי להבין שמדובר בעלילת שווא של מתנגדת מושבעת לממשל טראמפ? שהרי ברור, על פי הרפובליקאים ועושה דברם הנאמן טאקר קרלסון מ-FOX, לדמוקרטים בכלל לא אכפת מה האמת בסיפור הזה, גם לא אכפת להם מהמתלוננת ובלבד שמינוי קבאנו לא יאושר.

הסנאטורית דיאן פיינסטיין. חשפה את המידע ברגע האחרון
ALEXANDER DRAGO/רויטרס

הטענות בדבר השיוך והמניע הפוליטי של ההאשמה מעורבות בטענות הכלליות המועלות כלפי קורבנות עבירות מין שחושפות וחושפים את מה שאירע להם שנים רבות לאחר האירוע. מי שייצג את הטענות הללו בתמציתיות היה טראמפ עצמו בהתבטאות פומבית ובשני ציוצים מביכים שעיקרם "אם כל כך סבלת מהאירוע, למה לא התלוננת במשטרה לפני 36 שנה, את או הוריך האוהבים" ו"אני מכיר את קבאנו, הוא בחור מצוין, לא ייתכן שעשה את המיוחס לו".

מנגד, תחת ההאשטג "אני מאמין לכריסטין פורד", התארגנה אמש (שני) שביתה מאולתרת בוושינגטון ובניו יורק לתמיכה במתלוננת ובמאשימה הנוספת, דברה רמירז, שנחשפה כמי שזוכרת אירוע רווי אלכוהול בו קבאנו חשף בפניה את איבר מינו כששניהם למדו באוניברסיטת ייל. גם כאן ידוענים דמוקרטים מיהרו להביע תמיכה.

הפגנה בוושינגטון נגד מינוי קבאנו
AFP

אם יש בכל הסיפור הזה ובגרורותיו המסתעפות איזשהו לקח ציבורי מעבר לפוליטיקה האמריקאית המקוטבת, הוא מצוי בשאלות היסודיות שתנועת MeToo עדיין לא יכולה להתמודד איתן באופן יעיל וענייני: האם יש להאמין לכל נפגעת עבירה מינית על סמך הצהרתה בלבד, שאינה מגובה כלל בראיה חיצונית כלשהי, מלבד בעוד הצהרה? האם, כשמדובר בנורמות ציבוריות ש-MeToo אמורה לקדם לרווחת כל נפגעי עבירות המין, די בהאשמה כדי להפוך את הנאשם למי שאינו ראוי עוד לכהונה ציבורית? האם היעדר ההתיישנות בהאשמות ציבוריות, שאינן כפופות למערכת המשפט, הופך את ההאשמות הללו לפסק דין וגזר דין גם יחד?

השאלות הללו חשובות במיוחד מפני ש-MeToo החלה מתוך ההכרה שמערכת המשפט הפטריארכלית אינה מסוגלת לספק הגנה לקורבנות עבירות מין, והנורמות החברתיות אינן מאפשרות (בעיקר לנשים) להתנהל בבטחה במרחב הציבורי. בינתיים, MeToo אינה יודעת להציע חלופה הוגנת, ברורה ואובייקטיבית שתשמור על זכויות המאשימים והמואשמים כאחד. למרבה הצער, עצם ניסוחן של שאלות כאלה, באקלים הנוכחי, עלול לצבוע את השואל/ת כרפובליקאי/ת שונא/ת נשים, ולא כמי שבאמת תוהה לאן צועדת המהפכה החברתית החשובה הזאת, וכיצד מחלצים אותה ממלתעות השיח המקטב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו