בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"בלוגים","type":"htzMobileApp","items":[]}

בחשבונאות המוות של בנט, ארי פולד שווה הרבה יותר

אין ציניות גדולה יותר מאשר להלל ישראלי שנרצח בפיגוע מכיוון ש"לא הלך כצאן לטבח". בתפישת העולם המעוותת של שר החינוך מי ש"נרצח ללא מאבק" - כמו קורבנות פיגועים אחרים או קורבנות השואה - שווה פחות

42תגובות
נפתלי בנט. יודע שהמדינה לא יכולה למנוע את הטרור הבא
אלכס קולומויסקי

מחר (שלישי), כשנפתלי בנט יתחשבן עם בוראו, הוא צריך לבקש סליחה ומחילה גם ממספר גדול מאד ובלתי מסוים של בני אדם, חיים ומתים, בהם הצליח לפגוע אמש באמירה רעה אחת. כשבא לנחם את משפחתו של ארי פולד שנדקר למוות בפיגוע בצומת עציון, אמר שר החינוך כי "נקודת האור היחידה" היא העובדה שפולד "לא הלך כצאן לטבח". פולד, ואזרחים חמושים אחרים שהיו במקום, ירו במחבל בן ה-17. לא ברור אילו כדורי אקדח פצעו אותו. על פי בנט, פולד הוא "גיבור ישראל שבמותו הציל רבים".

קידוש המוות אינו עניין חדש בתפישת העולם הלאומנית של בנט, אבל ההבחנה בין דם לדם לא רק חדשה אלא מעוותת עוד יותר מעצם האדרתם הריקה מתוכן של קורבנות טרור. בשתי מלים הצליח בנט ליצור הבחנה ערכית ומוסרית בין נרצחים שלא ירו קודם למותם, למשל - בני משפחת סולומון מחלמיש או אלה שישבו לשולחן הסדר במלון "פארק", שזה עתה קנו פיצה ב"סבארו" או עלו על אוטובוס בתל אביב - למי שירה. היורים שווים יותר בחשבונאות המוות. אין ציניות גדולה מזו בשיח הפוליטי, אין דרך בזויה יותר לרקוד על הדם.

זירת הפיגוע, ב-2018
אמיל סלמן

אף לא אחד מהאנשים הללו, שנהרגו ולא ירו במחבל, לא הלכו אל מותם "כצאן לטבח", כלומר, כעדר גדול וחסר מוח של בני אדם נטולי רצון להתקומם. טרור מעצם טבעו הוא רנדומלי ובזה גם כוחו: הוא אורב בכל מקום ובכל עת לכל מי שאינו מוקף מאבטחים מכל עבר. המתפללים במערת המכפלה שנטבחו בידי ברוך גולדשטיין או יצחק רבין שנרצח בידי יגאל עמיר אינם שונים מקורבנות טרור אחרים.

כאן ובכל מקום בו מתקיים טרור והמחשבה על קיומו מצמיתה ומשתקת. חיים נורמליים של בני אדם צריכים להתנהל מתוך היעדר מחשבה על טרור, שאם לא כן - הוא מנצח. מי שאינו "הולך כצאן לטבח" הוא כל מי שמקיים את סדר יומו האזרחי ומפקיד, מתוך תקווה עמומה שיידעו איך לטפל בזה, את המאבק בטרור בידי המדינה שלו. למי שנושא נשק והזדמנה לו האפשרות לירות אין שום זכויות עודפות במאבק הזה.

ארי פולד

כשבנט בחר בצמד המלים "כצאן לטבח" הוא לא התכוון למשמעות המקורית של הביטוי "כִּי-עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל-הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ, כְּצֹאן טִבְחָה" (תהילים מ"ד), שם המשורר זועק את שוועת אמונתו ואת מר ייסוריו בפני האל, אלא למה שהתרחש בשיח היהודי-ישראלי כלפי קורבנות השואה מיד אחרי מלחמת העולם השנייה ועד תחילת שנות השישים לערך, כשיהודי אירופה הואשמו כי רובם הלכו "כצאן לטבח" בעוד רק מתי מעט התקוממו.

היתה באמירה האיומה הזאת, שאני זוכרת היטב מבית הספר היסודי, בורות עצומה מהולה בהתנשאות אטומה. שנים ארוכות נדרשו לישראלים שלא חוו את מלחמת העולם השנייה כמדוכאים ונרדפים בכל רגע כדי להבין מה היה מצבם של יהודים לפני שהובלו באופן מאורגן למוות, עד כמה הדיכוי השיטתי של המשטר הנאצי מנע מהם בהדרגה כל אפשרות להתנגד, ועד כמה חסרת תוחלת היתה ההתנגדות של מי שנאבקו במכונת ההשמדה בנשק דל ובהרואיות של מובסים-מראש.

בנט ואמירת ה"רסיס בישבן" - דלג
בנט ואמירת ה"רסיס בישבן"

"כצאן לטבח", בשיח הישראלי, מיוחד למצב בו המשטר הנאצי הוא שליט על, יהודים הם מיעוט נרדף של קורבנות-בכוח ואין מי שיצילם מפני השמדה. כשבנט קושר בין מותו של פולד לבין האמירה הזאת, איזו תמונה מעוותת מצטיירת במוחו? יהודים בשטחים הכבושים הם שלוחיה של מדינה קולוניאליסטית שמחזיקה באחד הצבאות החזקים בתבל, מוסרי או לא, תלוי את מי שואלים; יהודים הם הריבון דה-פקטו בכניסה לקניון "הרים" בגוש עציון - הם ומאבטחיהם וצבאם; הפלסטינים אינם אימפרייה צבאית ושלטונית רבת עוצמה אלא לכל היותר "רסיס בישבן", על פי השקפתו של בנט עצמו.

מדינת ישראל אמורה להגן על אזרחיה מפני טרור ולא לשלוח אותם למות גיבורים כשהם יורים במפגע. אבל מדינת ישראל לא יכולה לעשות זאת, בנט יודע היטב שאין בכוחה של המדיניות שהוא מוביל למנוע ולו מעשה טרור אחד. מי שעדיין לא יודע זאת הוא צאן מרעיתו ועושי דברו, מאמינים תמימים בשילוב הבלתי אפשרי בין כוח צבאי, התיישבות קולוניאליסטית ושלילת זכויות ממיליוני בני אדם, שיגנו עליהם מפני טרור.  בחסדי האל, כמובן.

כשיתחשבן עם האל הזה בערב יום הכיפורים, בנט צרך לבקש סליחה מכל קורבנות הטרור באשר הם: שלא ירו במחבלים, מכל בני האדם שנרצחו במלחמת העולם השנייה מפני שהיו יהודים, קומינסטים, צוענים או הומוסקסואלים וגם מהאנשים שמאמינים במשנתו ובטוחים כי רק היא תגן עליהם מפני מעשה הטרור הבא. אחר כך, לפי הסדר המעוות בו יהודים קודמים לכל רק מפני שהם יהודים, אולי יחשוב על אנשים לא חמושים, קורבנות האיוולת והרוע בצד הפלסטיני, שרבים מהם דווקא נטבחו כצאן במכלאה, במבצעי ראווה צבאיים בעזה ובשטחים הכבושים. ספק גדול, עצום, אם הוא מסוגל להעלות במוחו גם מחשבה כזאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו