הצל הקודר שתלוי מעל טולסה מקבל פנים ושמות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצל הקודר שתלוי מעל טולסה מקבל פנים ושמות

לכתבה
מוזיאון גרינווד רייזינג. מאה שנה לטבח הגדול ביותר שנעשה בשחורים בהיסטוריה האמריקאית חיים הנדוורקר

הטבח הגדול ביותר בהיסטוריה של השחורים בארצות הברית מונצח במוזיאון גרינווד רייזינג בטולסה. החוויה קשה, אבל אסור להחמיץ

תגובות

מאה ואחת שנים מלאו לטבח הגדול ביותר בשחורים בתולדות ארצות הברית. הטבח אירע בשכונת גרינווד בטולסה, אוקלהומה, שהיתה רובע עסקים משגשג שרוב אוכלוסייתו שחורה. בסוף מאי 1921 נפוצה בעיר שמועה שגבר שחור בן 19 תקף נערה לבנה. הגבר, דיק רולנד, עבד כמצחצח נעליים בטולסה, לא הרחק משכונת גרינווד. הוא נעצר לאחר שנטען כי תקף את שרה פייג', בת 17, שהפעילה את המעלית בבניין מסחרי בעיר, בניין דרקסל. המוני לבנים זועמים יצאו לרחובות וצעדו אל בית המעצר שבו הוחזק רולנד. לאחר שבעיר נודע שהם מתכננים לעשות בו מעשה לינץ' יצאו כ-30 גברים שחורים חמושים לכיוון בית המעצר, כדי להגן עליו.

בשלב מסוים ניסה אחד הלבנים לחטוף נשק מאדם שחור. כדור נפלט ושערי הגיהנום נפתחו. חברי הארגון הגזעני קו קלוקס קלאן מילאו תפקיד חשוב בטרגדיה הזאת. המשטרה גייסה לשורותיה לבנים וציידה אותם בנשק. למחרת מעצרו של רולנד, ב-1 ביוני 1921, נכנסו לבנים לשכונת גרינווד, הציתו אותה בית אחר בית ובזזו מכל הבא ליד. המהומות פסקו רק לאחר שהמשמר הלאומי הכריז על עוצר בעיר.

תמונה של טולסה מתחילת המאה ה20 עת הוקמה
חיים הנדוורקר

בשנה שעברה, במלאות מאה שנה לטבח, נפתח בטולסה מוזיאון המנציח את האירועים המחרידים. גרינווד רייזינג הוא מוזיאון שמגולל את קורות השכונה, שכונתה "וול סטריט השחורה" מפני שרוב תושביה היו אנשי עסקים מבוססים. המוזיאון עמוס מבקרים, מן הסתם בעקבות העלייה ברגישות לסבלם של השחורים בארה"ב בשנים האחרונות, בין השאר בעקבות רצח ג'ורג' פלויד במיניאפוליס במארס 2020, שהשוטר דרק שובין חנק כשהניח ברך על צווארו, והעלייה בכוחה של תנועת Black Lives Matter. 

גרינווד היתה שכונה של שחורים, אבל הסיפור שלה מתחיל בנישול הילידים האמריקאים מאדמותיהם במדינות הדרום של ארצות הברית. בין 1830 ל-1850 הצבא דחק ב-100 אלף ילידים לעזוב את האדמות שבהן ישבו במשך דורות ושלח אותם בצעדה רגלית לכיוון אוקלהומה, מדינה שעדיין לא היתה קיימת. באזור היו שטחים שאיש לא חפץ בהם והתגוררו בהם כמה שבטים של ילידים ולבנים מעטים. בפי הילידים המסע הקשה כונה "דרך הדמעות".

גרינווד רייזינג
חיים הנדוורקר

חלק מהילידים, מסתבר, היו בעלי עבדים שחורים. כשיצאו למסע הם לקחו את העבדים איתם. העבדים השחורים והילידים התערבבו אלה באלה ואפילו נישאו. לימים, כשהתאפשרה חלוקת אדמות באוקלהומה, הילידים וגם השחורים יכלו לקבל אדמות. הילידים הפכו לחוואים ולחקלאים. השחורים קיבלו חלקות קטנות יותר, ובכל זאת הם היו לבעלי קרקעות. באוקלהומה לבנים, ילידים ושחורים חיו יחד. לא היתה שם אידיליה, אבל חייהם של השחורים היו טובים יותר מאשר באזורים רבים אחרים בארצות הברית.

טולסה הוקמה ב-1901 וכעבור עשרות שנים התברר שהיא שוכנת באזור שיש בו לא מעט שדות נפט. הילידים והשחורים, שרובם חיו בעוני, התעשרו כמעט בן לילה.

Greenwood Rising Museum

אין פלא ששחורים רבים רצו להגיע לטולסה אחרי ששוחררו מהעבדות. בטולסה איפשרו להם לעבוד ולפתח עסקים. כך התפתחה בעיר, ובעיקר בגרינווד, קהילה שחורה מבוססת שהיתה מושא קנאה לרבים. יזמים שחורים הקימו עסקים מצליחים, כמו חברת הסעות שנפתחה מפני שהאוטובוסים ששירתו לבנים בטולסה לא הגיעו לשכונה.

בשנות המשבר הכלכלי שלאחר מלחמת העולם הראשונה, חיילים אמריקאים שחזרו לארה"ב היו מתוסכלים ומאוכזבים. הלוחמים המשוחררים הלבנים התקשו למצוא עבודה והשחורים, שציפו שתרומתם במלחמה תזכה אותם בכבוד מצד הלבנים, הבינו שהפכו למטרה להתנכלויות ואפילו למעשי לינץ', שהוביל הקו קלוקס קלאן.

מוזיאון גרינווד רייזינג
חיים הנדוורקר

זה הרקע לעלילה על רולנד ולמהומות שפרצו בעקבותיה. לפי הנתונים שפורסמו בטולסה, במהומות היו 37 הרוגים, 25 מהם שחורים והשאר לבנים. אבל שנים רבות אחר כך קמה ועדת חקירה, שפירסמה את מסקנותיה ב-2001. הוועדה קבעה שמספר ההרוגים השחורים היה גבוה בהרבה - בין 150 ל-300. בטולסה מאמינים שגופותיהם של חלק מהשחורים שנרצחו הושלכו לנהר או נקברו במקומות שונים בעיר ואיש אינו יודע את זהותם. בימי הטבח אושפזו בבתי חולים כ-800 בני אדם והמשטרה החזיקה כ-6,000 עצורים. 10,000 שחורים נותרו חסרי בית. בתיהם נהרסו והועלו באש. 215 בתים נבזזו. 

הטבח זיעזע שחורים ולבנים בכל רחבי ארצות הברית. בשנים שאחריו הצליחו השחורים לבנות מחדש את שכונת גרינווד. ב-1926 רוב העסקים שנשרפו נפתחו מחדש והבתים שופצו. שחורים מכל רחבי ארצות הברית באו למקום כדי להביע אהדה.

בשלב מאוחר יותר התקבלו חוקים שנתנו שוויון לשחורים ואיפשרו להם, למשל, לקנות בכל חנות. דווקא אז בעלי העסקים בגרינווד הפסידו הרבה לקוחות וכסף. את מכת המוות על גרינווד הנחית כביש מהיר שנסלל בשנות ה-60 ממש בלב השכונה וחצה אותה לשניים. הכביש פגע קשות במרקם החיים בשכונה. החלק שבצדו המרוחק של הכביש המהיר נותר שומם. בשנים האחרונות רשויות טולסה מעודדות את תושבי גרינווד לבנות, לשפץ ולשמר את השכונה, בסיוע כספי תורמים. עבודות השיקום יסתיימו בעוד כמה שנים. בכל מקרה, נראה שהחלק שנותר בצד השני של הכביש יישאר במצוקתו עוד זמן רב.

מוזיאון גרינווד רייזינג
חיים הנדוורקר

הטבח בגרינווד היה מעין סוד שמור בטולסה במשך שנים רבות. הורים לא סיפרו עליו לילדיהם ובבתי הספר לא לימדו על הטבח. בשנות ה-90 עלתה המודעות לאירועי 1921 ואז נבנה מוזיאון גרינווד רייזינג. היום תלמידים לומדים על הטבח בבתי הספר ומבקרים במוזיאון. אחד מאנשי השכונה סיפר שרבים מהתושבים הלבנים בטולסה, שאבות אבותיהם השתתפו בפרעות, מעדיפים שלא לדבר על המעורבות של בני משפחתם בטבח. 

בשנים האחרונות תושבי טולסה מנסים להגיע לפיוס ומסלקים מהמרחב הציבורי סימנים שונים לתקופה הקודרת ההיא. לדוגמה, רחוב מרכזי בעיר נקרא על שמו של וייאט טייט בריידי, פוליטיקאי ואיש עסקים בולט בהיסטוריה של טולסה. בעיר היה גם תיאטרון שנשא את שמו. לאחר שהתברר שבריידי היה איש הקו קלוקס קלאן והיה מעורב בטבח השחורים ובהצתות הבתים בגרינווד, הוסר שמו מהרחוב והיום הוא מכונה רחוב הפיוס. התיאטרון שהיה קרוי על שמו נקרא זה שנים אחדות תיאטרון טולסה. אזור האומנויות, שגם הוא נקרא על שם בריידי, מכונה היום רובע האומנויות טולסה.

מוזיאון גרינווד רייזינג
חיים הנדוורקר

אבל הצל הקודר של הטבח בטולסה עדיין תלוי מעל העיר. כיום מחפשים בטולסה עצמות של שחורים שנרצחו בטבח הגדול. בבתי הקברות בעיר יש קברים לא מזוהים ולפעמים מוציאים אותם מהקבר והם עוברים בדיקת ד-נ-א, כדי לחפש התאמה בין הקורבנות לקרוביהם שחיים בעיר. תהליך הבדיקה החל ב-2018 והוא רחוק מסיום. באחד הקברים נמצאו סימנים של שלוש יריות. אולי ביום מן הימים יתבררו זהות הנקבר ופרטים על גורלו ולתושבי גרינווד תהיה מעט נחמה. 

טולסה אוקלהומה
חיים הנדוורקר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות