קורבן נוסף של מגיפת הקורונה: עסקי התיירות היהודית באירופה

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קורבן נוסף של מגיפת הקורונה: עסקי התיירות היהודית באירופה

לכתבה
סירה של "אנחנו אמסטרדם" יוצאת לסיור בתעלה באדיבות We Are Amsterdam

מהיזם הניו-יורקי שהקים עסקים לקידום המורשת של יהודי האי מיורקה, ועד השף הישראלי שחלם על מסעדה שתאכיל את באי מצעד החיים בוורשה - העסקים היהודיים באירופה קורסים

תגובות

בשנים האחרונות מקדיש עצמו דני רוטשטיין לפרויקט שבוער בעצמותיו: קידום המורשת הנשכחת של יהודי מיורקה. רוטשטיין, יליד ניו יורק שהשתקע באי הנופש הספרדי ב-2014, אליו מגיעים יותר מעשרה מיליון תיירים בשנה, ייסד לפני כשנה וחצי את "מיורקה היהודית", סוכנות התיירות היחידה במקום שמתמחה בהיסטוריה העשירה, הטראגית והמסתורית של יהודי האי.

לאחרונה, סגר עסקת אירוח ל-400 תיירים יהודים שהזמינו חופשה במלון, שהיה אמור להפוך כשר בעבורם. זו הייתה ההזמנה הגדולה מסוגה בתולדות האי ועמדה להניב רווח גדול לרוטשטיין. "התכוננו לראות סוף סוף הכנסות גדולות הקיץ", הוא מספר, "אבל אז, הכל נעצר לגמרי".

דני רוטשטיין עומד לצד אנדרטה לזכר יהודי פלמה דה מיורקה, ספרד
כנען ליפשיץ

ספרד, כידוע, נכנסה לסגר מוחלט כדי לעצור את התפשטות נגיף הקורונה, שגרם עד כה למותם של 27 אלף בני אדם. קץ פתאומי, מוחלט ונטול אופק לנסיעות הפנאי, שיתק עסקי תיירות רבים בעולם, ביניהם את מפעלו של רוטשטיין. החודש, במקום לקבל את פני התיירים, הוא החל במשלוחי מנות פלאפל וחומוס כדי לפרנס את משפחתו ולכסות את ההוצאה על בית שרכש רגע לפני הקורונה במרכז פלמה, בירת האי.

בתוך כך, עתיד עסקי התיירות היהודיים, שממילא משרתים קהל לקוחות מוגבל ופועלים עם שולי רווח צרים, עלול להיות רעוע במיוחד. רוטשטיין הוא גם אחד ממייסדי פסטיבל 'לימוד' היהודי באי. במסגרת תפקידו הוא עסוק בהעלאת המודעות להיסטוריה הייחודית של יהדות מיורקה, לכן הוא מגבש עתה מודל שיאפשר לו להמשיך להציע סיורים בווידאו, בעיקר כדי לייצר עניין לקראת התחדשות תנועת התיירים, בבוא העת.

סימטאות מיורקה
Cedric Weber / Shutterstock

רוטשטיין יודע שעומד בפניו מאבק קשה, ואפילו שוקל כעת לעזוב את האי ואת הקריירה שחלם עליה. "זה תפס אותנו בנקודה רגישה כשהדברים ממש התחילו להמריא, רגע לפני שהייתה לנו הזדמנות להתבסס", הוא מציין. "זה מאוד מתסכל".

להאכיל את מצעד החיים

בוורשה, מימון בן-עזרא בן ה-61 מעריך שהמסעדה הכשרה שלו, 'בכיף' - מבתי האוכל הכשרים הבודדים בבירת פולין - תקרוס בתוך שבועיים. השף, יליד ישראל שהשתקע בפולין לפני 13 שנה, השקיע לאחרונה מאה אלף דולר כדי להרחיב ולהעביר את העסק המצליח שלו בתגובה לזינוק בביקורים של תיירים ישראלים ויהודים במדינה בשנים האחרונות. "חתמתי על חוזה שבועיים לפני שהמשבר היכה בנו", מספר בן-עזרא, אב לילדה בת שמונה מאשתו היהודיה-הפולניה.

ההרחבה שידרגה את המזללה השכונתית שהכילה 20 מקומות ישיבה למסעדה בת 90 מקומות ישיבה, שתי קומות, ומערך שמאפשר לשרת קבוצות גדולות. בן-עזרא העביר את המסעדה לאזור בו שכן הגטו היהודי, אתר חובה לתיירים יהודים, ושכר חלל לצד מוזיאון הגטו היהודי בוורשה, שמתוכנן להיפתח בשנה הבאה. "לראשונה יכולנו לשרת קבוצות ממצעד החיים", הוא מציין. "זה היה אמור לעזור לנו להחזיר את ההשקעה".

מאזינים בקונצרט בבית הכנסת הפורטוגזי
כנען ליפשיץ

אולם המצעד של שנה זו נדחה למועד בלתי ידוע בגלל מגיפת הקורונה. בן-עזרא לא הצליח לצאת מן החוזה שלו על המבנה החדש, שלא לדבר על הכספים שכבר השקיע בהקמת המסעדה. כדי לגמור את החודש, הוא מספק כעת שירותי משלוחים, אך בוורשה יש לא מעט עסקים כאלה, וקהל פוטנציאלי שמונה רק אלפים בודדים של יהודים. "אני תקוע. אני מרגיש כאילו אני שוקע בחול טובעני", הוא מודה.

המשבר מגיע גם לאמסטרדם

שלא כמו ורשה ומיורקה, אמסטרדם מוכרת כמוקד משיכה לתיירים ישראלים מזה שנים. השילוב בין אתרי מורשת יהודית ייחודיים לטיולי משפחות, לבין שירותים המושכים בדרך כלל מבקרים צעירים ובליינים, הציב את בירת הולנד בצמרת רשימת יעדי הנופש של ישראלים במשך עשרות שנים.

אך גם כאן מעמיד משבר הקורונה בספק את המשך הישרדותן של כמה חברות המוכוונות אל תיירים יהודים: הבעיה של "אנחנו אמסטרדם", סוכנות המשכירה סירות ומפעילה סיורים באמסטרדם, היא החובה לשמור על ריחוק חברתי גם אחרי שיחודשו הביקורים של תיירים ישראלים. גיא קוטנר, שאת הכשרתו קיבל כששירת בחיל הים הישראלי, השיק את העסק לפני שנתיים יחד עם ידידו ההולנדי טימו האקר. החברה פרחה, ומשפחות וקבוצות חברים הזמינו סיורי-שיט, המספקים מבט על סצינת חיי הלילה ועל ההיסטוריה היהודית במקום, ככל שהתאפשר לצוות לקלוט.

לאחרונה אף החלו לפנות גם לתיירים סיניים. קוטנר והאקר העבירו את משרדיהם לבניין חדש ברחוב הֶרֶנגרַכט, אחד היקרים באמסטרדם, והגדילו את כוח האדם ל-25 עובדים, לפני שנגיף הקורונה שם בבת אחת קץ לתיירות. כעת מתחילה בירת הולנד לאפשר לעסקים לשוב לפעילות, אך בשל כללי הריחוק החברתי, גם אם יחזרו תיירים לבקר בעיר, לא תוכל "אנחנו אמסטרדם" להכניס לסירות עשרת המטרים שלה, די לקוחות כדי להרוויח מהפעלתן. "כל המודל העסקי שלנו מבוסס על חוויה הרבה יותר אישית ואינטימית שאנחנו מציעים", אומר קוטנר, "לעומת החוויה שמקבלים בספינות התעלה הגדולות, שמספקות סיור מודרך דרך אוזניות ב-17 שפות".

תיירים מחכים לפני הכניסה לבית  אנה פרנק באמסטרדם
alessia_penny90 / Shutterstock.c

כמו רוטשטיין במיורקה ובן-עזרא בוורשה, השותפים לעסקי הסירות בהולנד בדקו דרכים לאפשר לעסק שלהם להמשיך לצוף. בעזרת מצלמות תלת-ממד, יצרו שיט וירטואלי אינטראקטיבי בתעלה, שבו יכולים הצופים לגלול את המסך סביב ולקבל מבט של 360 מעלות על אמסטרדם כפי שהיא נראית מנתיבי המים שלה. השיט הווירטואלי בתעלה ניתן חינם, ונועד לשמש כלי שיווקי ודרך "להמשיך להפגין נוכחות", לפי קוטנר. החברה גם מציעה טיולים יבשתיים, ביניהם סיור טחנות רוח באמסטרדם, אולם הריחוק החברתי הקטין למחצית את קיבולת המיניבוסים, המכילים עשרה מושבים, דבר ש"לא עוזר לכסות את ההוצאות הקבועות".

משבר הקורונה פוגע גם באתרי תיירות יהודיים לא מסחריים. בפראג, אמרו כמה מראשי הקהילה, צפוי הפסד של מיליוני דולרים מהכנסות מכירת כרטיסים לרובע התרבות היהודית בעיר, הפסד שיגרור אחריו מחסור במשאבים למימון פעילות רווחה לקהילה היהודית. בהונגריה פרץ ויכוח סביב ההחלטה של פדרציית הקהילות היהודיות מז'יהיס (Mazsihisz) לחדש את החוזה שלה, בסך 290 אלף דולר, עם חברה פרטית המטפלת בהיבטים התיירותיים של בית הכנסת ברחוב דוהאני, אתר תיירות פופולרי שהניב הכנסות נאות לקהילה. הכנסות אלה מוטלות כעת בספק.

העיר העתיקה בורשה
Nataly Reinch / Shutterstock.com

ובכל זאת, לקהילות היהודיות באירופה, שרבות מהן פועלות באמצעות מימון הניתן כפיצוי על רכוש יהודי שאבד או הוחרם במהלך השואה, יש סיכוי טוב יותר לשרוד מאשר לגורמים פרטיים המתפרנסים מתיירות יהודית. אחת מהן היא אנה-מריה ון הילסט, מדריכת תיירים בת 32 מאמסטרדם, שהתגיירה לפני למעלה מעשור ומתמחה בהיסטוריה היהודית של העיר. גם היא איבדה באחת את מקור הכנסתה. "לא נכנסתי לעבודה הזאת כדי לעשות כסף" היא מציינת. "אני עושה את זה משום שזה משהו שבוער בי. אבל פתאום זה נפסק ולא ברור מתי ואיך אפשר יהיה לעשות את זה שוב, ואני, וגם רבים אחרים במגזר הזה, מפקפקים פתאום בבחירות שלנו וחושבים מחדש על הכל".

בית הכנסת ברחוב דוהאני
Dignity 100 / Shutterstock.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות