בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המסלול שלי

"עברתי מטייבה לשנחאי כדי ללמוד, הספיקו לי 2,000 שקל בחודש כדי לחיות שם"

פיירוז נאשף עבדה בחנות המשפחתית של אביה בטייבה, אבל היה ברור לה ולמשפחתה שאין תחליף להשכלה אקדמית ■ היא השלימה תואר ראשון בלימודי אסיה, וטסה לשנחאי ■ "רציתי להישאר שם, אבל אפשרויות התעסוקה במסגרת החוקים הנוקשים של הממשלה לא היו מספיק אטרקטיביות"

48תגובות
פיירוז נאשף. "תמיד נמשכתי ללימודי שפות"
אמיר לוי

הציגי את עצמך.

אני פיירוז נאשף, בת 27 מטייבה. בעלת תואר ראשון בלימודי סינית והמזרח הרחוק וספרות כללית מהאוניברסיטה העברית, וכעת מנהלת תקשורת של חברת ריסקיפייד שעוסקת במניעת הונאות אשראי ברשת.

איך התחלת את הדרך שלך בעולם העבודה?

לאבא שלי יש חנות מוצרי חשמל גדולה בטייבה, והתחלתי לעבוד אתו כשהייתי בת 12. כל הזמן הייתי בסביבה של החנות והכרתי את המוצרים ואת המחירים טוב מאוד, ובגלל שזה עסק משפחתי שנמשך גם בבית אז ממש השתלבתי בזה - אם מישהו הגיע ורצה לקנות מקרר או לעשות עסקה לכלה שרוצה בית חדש עם כל מוצרי החשמל, נתתי הצעות מחיר וגם דיברתי עם ספקים לפעמים. הייתי עוזרת לאבא בבחירה ובניסוח של שלטי חוצות ופליירים.

את חושבת שהחוויה הזאת בעסק של אבא תרמה לך?

כשאת עובדת מגיל צעיר בעסק משפחתי שהוא חשוב לך את רוכשת מוסר עבודה, ואת לומדת את הערך של הכסף; הייתי רואה את ההתנהלות של אבא שלי עם לקוחות וסוכנים, ולמדתי ממנו שתמיד בסופו של דבר צריך לתת ללקוח את מה שהוא רוצה. כשאת נותנת ללקוחות את העצה הנכונה ואת הדבר הנכון שהם באמת צריכים - הם ימשיכו לחזור אלייך לאורך שנים.

תז חדש

אבל כשבגרת לא נשארת לעבוד בחנות, אלא הלכת ללמוד.

נכון. אנחנו חמש בנות ובן, ואף שהיה עסק משפחתי מצליח, היה ברור שכולם רוכשים השכלה אקדמית, כי ההורים שלי חשבו שהשכלה נותנת ידע וניסיון וראייה רחבה יותר של המציאות ממה שעסק משפחתי יכול לתת. הם גם רצו שיהיו לנו אופציות מלבד העסק בעיר.

מה חשבת ללמוד ואיך הגעת ללימודי מזרח אסיה?

בחברה הערבית מקובל לקחת הפסקה של שנה אחרי כיתה י"ב, שבמהלכה עושים פסיכומטרי ונרשמים ללימודים. אחותי היא עובדת סוציאלית וחשבתי שאלך בדרכה ואלמד את זה גם, אבל מצד שני ראיתי אותה עובדת בתחום שהוא שוחק מאוד ולא מוערך בישראל. אז התלבטתי ופניתי ליועצי קריירה, לקחתי עוד שנה לחשוב וזה נחשב צעד חריג בחברה הערבית.

בשנה הזו עבדתי בחנות ספרים, בסקרים ובחנות של אבא. הבנתי שאני לא יודעת מה אני רוצה, ולכן לא אלמד תחום שיש לו מסלול ברור כמו התחומים המקובלים בחברה שלנו - רוקחות, סיעוד או הוראה. לא רציתי להיסגר בגיל 19 על מסלול אחד לכל החיים. תמיד נמשכתי ללימודי שפות ובחרתי בסינית - בגלל שמצד אחד, אלה לימודים בלי מסלול קבוע של התמקצעות; ומצד שני, ראיתי את זה כמשהו פרקטי שיפתח לי אפשרויות לעבוד בעולם האסייאתי ובסין - שהיא היצואנית הגדולה בעולם. נמשכתי לרעיון שאוכל ללמוד משהו שאני בכלל לא מכירה וכך אצטרך לרכוש ידע דרך התעסקות ועבודה בזה, ואוכל לייצר לעצמי אפשרויות שיתאימו לי אישית.

שביעות חדש

ומצאת אפשרויות כאלה בצד השני של העולם.

סיימתי את הלימודים עם ציונים גבוהים, אז הייתי זכאית למפגש השמה בשנחאי, ואחריו החלטתי להמשיך ללמוד סינית באוניברסיטת ג'יאוטונג שהיא אחת האוניברסיטאות המובילות בסין. זה קורס אינטניסיבי של שנה על בסיס מלגה מטעם מכון קונפוציוס, שבמהלכו למדתי מלבד סינית גם קליגרפיה וקורסי העשרה, כמו בישול סיני.

איך זה לחיות בשנחאי?

בגיל 23 עברתי לעיר שיש בה 24 מיליון תושבים, והכול בה שונה ממה שהכרתי: האוכל, האנשים, השפה - שצריך ממש לדבר אותה ביומיום. יש בשנחאי אנשים מכל העולם, מדברים ושומעים את כל השפות, פוגשים תרבויות שונות בכל רגע. החודש הראשון היה מאתגר - גם ניסיתי למצוא את המעגל החברתי שלי בתוך כל זה, אבל אחרי תקופת הסתגלות של כמה שבועות החיים האינטנסיביים בשנחאי סחפו אותי.

למה היית צריכה להסתגל?

את צריכה להתאים את עצמך לתרבות הסינית, את צריכה להיות מנומסת מאוד כל הזמן. רק סביב האוכל יש המון כללים: כשיש גלגל אוכל במרכז השולחן, אסור לקחת מאותו מזון שלוש פעמים; אסור לתקוע את מקלות האכילה בתוך האורז, אלא להניח אותם בצד; כשמתארחים אצל מישהו חייבים לסיים את כל האוכל כדי לא להעליב אותו. מלבד זה, את כל הזמן נמצאת עם אנשים מתרבויות שונות - צרפתים, אפגנים, אמריקאים - והחשיפה הזאת לכל כך הרבה תרבויות בבת אחת מחייבת אותך לחשוב כל הזמן מחוץ לקופסה.

הצלחת להתקדם שם מבחינת קריירה?

התמחיתי במשך תשעה חודשים, ללא תשלום, בחברה שעסקה בייעוץ שיווקי לחברות זרות שרוצות להיכנס לשוק הסיני. זה לא היה מתוך תשוקה לנושא, אבל התחברתי לזה מהר כי זה תחום שנותן לך ריגוש - יש אפשרות לעצב נרטיב ולהמציא את עצמך מחדש בכל פעם שאת מוכרת משהו.

תני דוגמה.

היתה חברה שמוכרת שוקולדים שלא כל כך נחוצים בסין, כי הסינים לא ממש אוהבים שוקולד. המלצנו להם לתת דגש על סרטונים ולשווק דרך הפלטפורמות הסיניות בעיקר בוידאו, כי הסינים ממש אוהבים וידאו.

התמחית ללא תשלום במדינה זרה, ממה התקיימת?

מלבד המלגה, עסקתי גם בתרגום סרטונים שסקרו חדשות חוץ. המחיה בשנחאי היא סבירה, וגם חסכתי המון עם כל המלגות שקיבלתי לפני שטסתי. נכון לאותה תקופה הספיקו לי 2,000 שקל בחודש כדי לקיים חיים סבירים.

שנחאי. "את צריכה להתאים את עצמך תרבותית כל הזן, רק סביב האוכל יש המון כללים
בלומברג

המחיה זולה יותר ונראה שיש שם תעסוקה בשבילך, למה חזרת?

רציתי להישאר בסין, אבל אפשרויות התעסוקה שהיו לי שם במסגרת החוקים הנוקשים של הממשלה לא היו מספיק אטרקטיביות. אחרי 14 חודשים חזרתי לטייבה. חברת וואווי שלחה עובדים סינים להקים את הסניף הראשון שלה בישראל וחיפשה עובד ישראלי שישתלב בהקמה של חטיבת המכירות והשיווק שלה כאן, עם עדיפות לדובר עברית וסינית. הגעתי לזה דרך קבוצת עבודה בפייסבוק.

אף שרציתי משרה במרקטינג ולא בתחום מנהלתי, לקחתי את העבודה הזו כי זו היתה הזדמנות ללמוד ולהשתלב בחברת ענק, ובאמת אחרי זמן קצר הציעו לי להצטרף לצוות סיני שהקים את מחלקת השיווק של וואוי בישראל. הייתי בוואוי 15 חודשים ולמדתי לבנות אופרציית שיווק ומכירות ממש מאפס. זו היתה תקופה מעצימה.

כמה אנשים היו בצוות שעבדת בו?

היינו 12 איש, מתוכם חמישה ישראלים ושבעה סינים.

איך זה לעבוד עם סינים?

זה היה מאתגר כי סינים וישראלים דומים, וגם שונים. הם דומים בחריצות ובמסירות לעשייה, אבל שונים בכך שהסינים נצמדים לכללים ואוהבים לעשות דברים לפי הספר, ולישראלים אין בעיה לכופף קצת חוקים פה ושם. אז היה מאתגר למצוא את הדרך לגשר בין שני הצדדים, אבל היינו צוות קטן שהקים משהו מאפס. הסינים חביבים ונדיבים מאוד ונוצרו הרבה חברויות בתוך הצוות, כי כשעושים משהו חדש ואותנטי נוצר חיבור בין אנשים.

ואז הגיע טראמפ.

באותה תקופה נשיא ארה"ב לשעבר, דונלד טראמפ, הטיל סנקציות על סין ועל חברת וואווי והפעילות שלה הצטמצמה באופן משמעותי. זה לא שהרגשתי שאני צריכה לבחור בין טוב ולרע, שוואווי או הסינים עושים משהו לא אתי. זו פשוט פוליטיקה עם פעילות שנסוגה, והבנתי שאני צריכה לעזוב.

איך הגעת לריסקיפייד?

נתקלתי בכתבה על החברה, שהיתה מעוניינת לחדור אל השוק הסיני. זיהיתי שיש כאן הזדמנות להצטרף לחברה שרוצה לבנות את הכניסה שלה אל השוק הסיני מאפס, ושאני יכולה להשתמש ברקע שלי מוואווי כדי להשתלב בה, אף שזה אמר להיכנס לתחום של ההיי־טק - שלא היה לי בו ניסיון. הצטרפתי כדוברת החברה ואני מנהלת הקשרים במסגרת הפעילות של החברה בישראל, אירופה ואסיה.

מה את אוהבת בעבודה שלך?

אני עובדת על ההתאמה של תכנים של החברה לקהלים תרבותיים שונים, וזה כמו להרכיב פאזל. כדי להצליח להפשיט את התכנים לצורה כתובה שמיועדת לקהלים שונים אני צריכה לשנות את הסוויץ' כל הזמן, וזה מעורר עניין. אני אוהבת את העובדה שזה לא דבר אחד שאני עושה כל יום אלא עיסוק שמשתנה לפי הצרכים והשוק - ואת האפשרות שיש בזה עבורי לממש את הראייה התרבותית הרחבה שלי ולהצליח בזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו