בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כל המשפחה נסחפה בעקבותיו. כשעזב, לא הייתי מסוגל להמשיך לאהוד את קבוצתי

ג'ימי גריבס שבה אותי בכל תנועה שלו, הלהיב גם ביום אבל ולא אכזב כשנסעתי ללונדון למענו. לאחר שעבר לווסטהאם, לא הצלחתי לאהוד את טוטנהאם בלעדיו. פרידה ממלך הרחבה

17תגובות
ג'ימי גריבס, במדי טוטנהאם ב-1969
/אי־פי

האמירה הרווחת והחותכת לפיה יכול אדם לעזוב את רעייתו ואת מפלגתו, אבל לא את קבוצת הכדורגל האהובה עליו, איננה תמיד נכונה. סיפור אהדתי העמוקה את ג'ימי גריבס, שמת השבוע בגיל 81, מעיד שגם על קביעה זו ניתן לחלוק. שמעתי וקראתי על גריבס, מלך שערי הליגה האנגלית כשחקן צעיר בצ'לסי. התרשמתי מיכולותיו אבל לא דבקתי בו כי אהדתי את טוטנהאם, עוד מימי דני בלנשפלאואר ודייב מקאי.

הכל הפך אינטנסיבי יותר שעה שחיים אחי הגיע ללונדון בתחילת שנות ה-60 והחמיץ את הדאבל היחיד שבו זכתה טוטנהאם הגדולה. חיים נהג לשלוח לי בכל שבוע את חוברות המשחקים שראה עם ציונים לשחקני שתי הקבוצות. הוא העריץ את גדולתה של מנצ'סטר יונייטד ובכר את דניס לאו הסקוטי על כל כוכבי יונייטד, כולל בובי צ'רלטון. הוא פקד גם את הייבורי והעריץ את ג'ורג' איסטהאם על הטכניקה הייחודית שלו, ופרגן לבובי מור מווסטהאם על מסירותיו הארוכות וראיית המשחק שלו.

את אלו ראה חיים בשוויון נפש סטואי. לבו היה נתון לטוטנהאם הגדולה, ובראש ובראשונה לגריבס, שחקן מושלם בעיניו, מלך הרחבה הבלתי מעורער. בחוברות שקיבלתי ממנו זכה גריבס לציון 8 ביום משמים, וכאלו היו מעטים.

גריבס (מימין), ב-1963, עם טרי דייסון וגביע המחזיקות
Victor Boynton/אי־פי

ב-24 בינואר 1965, כשהגעתי ללונדון בשבת, תוכננה הלוויית ענק לווינסטון צ'רצ'יל שהלך לעולמו. עמדנו דוממים בטרפלגר סקוור וחזינו במסע ההלוויה הססגוני. בתום הטקס נסענו לווייט הארט ליין לראות משחק גביע חשוב בין טוטנהאם לאיפסוויץ', שזכתה באליפות שלוש שנים קודם לכן בהדרכת אלף רמזי. אני זוכר את המדים הלבנים הבוהקים של טוטנהאם ואת החמישייה ההתקפית - גריבס, ג'ימי רוברטסון, אלן גילזין, סיריל נואלס ואמן הכדרור קליף ג'ונס. קיוויתי שכל הסיפורים אודות גריבס יקרמו עור וגידים.

למרות אווירת האבל באותו היום, ניצחו הספרס 0:5. גריבס כבש שלושער וגילזין הוסיף שניים משלו. כל תנועה של גריבס הפכה אותי "שבוי" שלו. היתה לו טכניקת מסירה עילאית ויכולת סיום פנומנלית. לא לשווא הוא היה מלך השערים של הליגה.

נשארתי למספר ימים נוספים בלונדון וראיתי את טוטנהאם מכניעה את יונייטד 0:1 משער מפתיע של המגן רון הנרי בבעיטת יעף אדירה. הצטערתי שגדולי החלוצים באנגליה לא הביעו חותמם על המשחק. מאז הגעתי לאנגליה תכופות "למען גריבס", והוא מצדו לא אכזב אותי כלל. בתום המשחקים הלכנו אוהדי גריבס לפאבים המצחינים מסביב למגרש.

גריבס, במדי נבחרת אנגליה ב-1965. יכולת סיום פנומנלית
Robert Rider-Rider/אי־פי

ב-1970 עזב גריבס את טוטנהאם אחרי תשע שנים פוריות והגיע לווסטהאם בעסקת חליפין תמורת מרטין פיטרס. נסעתי לניו יורק לשנתיים, והליגה האנגלית העסיקה אותי פחות ופחות. התרחקתי מגריבס והתקרבתי לכוכבי הניקס וולט פרייז'ר ו-וויליס ריד. שני אחיי "עברו" בעקבות גריבס לווסטהאם והתקבעו שם, ואני? הימרתי את אהדתי לטוטנהאם בדבקות בארסנל מאז בואו של ארסן ונגר.

כאוהד ארסנל, האויב שלך הוא טוטנהאם. לי זה לא קרה, אבל לא הצלחתי לאהוד את טוטנהאם ללא גריבס. ידעתי עליו שהיה פרשן, ידעתי שהיה אלכוהוליסט כמעט ללא תקנה. אבל עבורי הוא השחקן שסחט את בלוטות הרגש שלי עד תום. ב-19 לספטמבר לא מת עוד שחקן כדורגל, אלא ג'ימי גריבס הגדול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#