האיגרוף הוביל אותו לפסגת העולם. באושוויץ הוא רק היה "שעשוע" עבור הגרמנים

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיגרוף הוביל אותו לפסגת העולם. באושוויץ הוא רק היה "שעשוע" עבור הגרמנים

לכתבה
לאונה "ללטו" אפרתי. הפך למתאגרף ידוע במולדתו, ועד שלהיי 1937 השיג 18 ניצחונות, שישה הפסדים ושש פעמים סיים בתיקו ללא קרדיט / לא ידו

לאונה "ללטו" אפרתי הגיע עד לקרב על אליפות העולם, אך הפסיד בשל שיפוט מגמתי. כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה הובילה לגירושו של המתאגרף היהודי בחזרה לאיטליה, שם גורלו נחרץ והוא נשלח לאושוויץ. במחנה, ארגנו החיילים הגרמנים קרבות איגרוף בהם הימרו נגדו

27תגובות

למרות הקור המקפיא של שיקגו, הצטופפו ב-29 בדצמבר 1938, 5,000 איש באולם ה"קולוסיאום" בעיר. אלפים נותרו בחוץ ורבבות הקשיבו מעל גלי האתר. בפנים התקיים הקרב על התואר העולמי במשקל נוצה (עד 57 ק"ג) של ה-NBA (איגוד האיגרוף הלאומי, שלימים יהפוך ל-WBA - איגוד האיגרוף העולמי - ארגון האיגרוף הוותיק ביותר ואחד החשובים שבהם).

העובדה שחגורת האליפות היתה פנויה וליאו רודאק, גיבור מקומי בשיקגו, התחרה על התואר הביאה לעניין הרב. מולו התייצב לאונה אפרתי, מתאגרף יהודי מאיטליה שהגיע לארצות הברית מוקדם יותר באותה שנה כדי לקדם את הקריירה שלו לאחר הצלחות באירופה.

בתום עשרה סיבובים הוכרז רודאק כמנצח וכאלוף העולם, אבל הקהל הביתי שרק בוז ארוך ומחה נמרצות. כמו אנשיו של אפרתי, כך גם הקהל - שכמובן רצה לפני הקרב בניצחון של רודאק - לא אהב את השיפוט המגמתי. אפרתי אמנם הופל לקנבס בסיבוב הרביעי, אך קם מיד וניצח בנקודות בחמישה משבעת הסיבובים הראשונים. אלא שבשלושת האחרונים צבר רודאק מספיק נקודות כדי שהשופטים - בהחלטה פה אחד, אך בהפרשי נקודות קטנים מאוד - יעניקו לו את התואר.

רודאק (משמאל) מול אפרתי, ב-1938. הקהל הביתי שרק בוז ארוך ומחה נמרצות בגלל השיפוט המגמתי
ללא קרדיט / לא ידו

רודאק היה אלוף העולם למשך ארבעה חודשים בלבד, ואיבד את התואר כשהפסיד בקרב איחוד תארים לג'ואי ארצ'יבלד. עבור אפרתי, הקרב נגד רודאק היה שיא הקריירה, ומי יודע מה היה קורה לו היה מוכתר לאלוף העולם. הוא המשיך להתחרות בארצות הברית עוד למעלה משנה, כשבאירופה כבר מתרחשת מלחמה. אולם, למרות המרחק, היא רדפה אותו. בסופו של דבר, רצף אירועים טראגי הוביל להירצחו באושוויץ.

עבור אפרתי, הקרב נגד רודאק היה שיא הקריירה, ומי יודע מה היה קורה לו היה מוכתר לאלוף העולם. הוא המשיך להתחרות בארצות הברית עוד למעלה משנה, כשבאירופה כבר מתרחשת מלחמה

אפרתי נולד במאי 1916 (או ב-1915, לפי גרסה אחרת) ברובע טרסטוורה הציורי והצפוף ברומא, למשפחה יהודית דלת אמצעים ושומרת מסורת. סופר עליו כי לא ידע כמעט קרוא וכתוב, דבר נדיר מאוד במשפחה יהודית, וכשהיה נער החל להתאגרף במועדון מקומי מפורסם בשם AUDACE, שפועל עד היום. בראשית 1935 החל את הקריירה שלו בזירה והפך למתאגרף ידוע במולדתו. עד שלהי 1937 השיג 18 ניצחונות, שישה הפסדים ושש פעמים סיים בתיקו בזירה, כשבין מעריציו היה ברונו מוסוליני - חובב איגרוף בן גילו ואחד מילדיו של הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני.

בניטו מוסוליני עם בניו ברונו (משמאל) ו-ויטוריו, ב-1935. ברונו היה בין מעריציו של אפרתי, שחשב שידאג לו לאחר שגורש בחזרה לאיטליה
AP Photo

אפרתי, שכונה בפיו חבריו ומשפחתו "ללטו", נישא ב-1935 לאסתר ולשניים נולדו שלושה ילדים. בתחילת 1938, כמה חודשים לפני שפורסמו חוקי הגזע באיטליה, שהגבילו את תנועת ופעילות היהודים, עבר אפרתי לפריז, בה התחרה בהצלחה ובהמשך אותה שנה עשה את דרכו למרכז האיגרוף העולמי - ארצות הברית.

בתחילת 1943 חזרו אפרתי ומשפחתו לרומא. הוא, אשתו, שלושת ילדיו ואחיו מרקו נשלחו לאושוויץ. בנו הפעוט אליו, שהיה בן כשנה, נזרק מהרכבת שיצאה מרומא על ידי אחיו הבכור, והיה היחיד שניצל מהמשפחה שנספתה

הוא השתכן בשיקגו, שלצד ניו יורק היתה "מכה" של עולם האיגרוף, וזכה גם שם להצלחה. המתאגרף היהודי-איטלקי ניצח בקרבות הראשונים שלו, דורג בעשירייה הראשונה בעולם בקטגוריית המשקל שלו, וניצח וסיים תיקו נגד פרנקי קובלי, מתאגרף ידוע ונחשב, לפני שהגיע לקרב מול רודאק. אחרי שהפסיד בקרב על אליפות העולם, קיים כמה קרבות במשך כשנה, אך לא הצליח לנצח באף אחד מהם. "הוא היה יכול להיות אלוף אירופה במשקל נוצה", נכתב בעיתון מקומי, "רק שליהודים אסור להתאגרף באיטליה הפשיסטית, או אפילו להתגייס לצבא".

כשהצטרפה ארצות הברית למלחמת העולם השנייה בעקבות ההתקפה היפנית על פרל הארבור בדצמבר 1941 והכריזה מלחמה על מדינות הציר, החל הממשל האמריקאי, ממש כמו שעשה ליפנים-אמריקאים, בצעדים נגד איטלקים-אמריקאים. בשל העובדה שבמדינה חיו מיליוני צאצאים יוצאי איטליה, התרכזו השלטונות בילידי איטליה שהגיעו זה מכבר למדינה ולא היו אזרחי ארצות הברית אלא אזרחים איטלקים או "אויבים זרים", כהגדרת האמריקאים. חלקם הוכנסו למחנות מעצר, אחרים - כמו אפרתי - גורשו בחזרה לאיטליה. התחינות לשלטונות ההגירה האמריקאים, כולל של אוהדי איגרוף לא מעטים, שטענו כי גירוש יהודי יהיה סכנת מוות - נפלו על אוזניים ערלות. אפרתי עצמו חשב, אולי, שבנו של מוסוליני ידאג לו, אך זה נהרג כמה חודשים קודם לכן בתאונת מטוס.

ליאו רודאק. הפסיד בקרב איחוד תארים לג'ואי ארצ'יבלד ארבעה חודשים לאחר שניצח את אפרתי
ללא קרדיט / לא ידו

בתחילת 1943 חזרו אפרתי ומשפחתו לרומא. תחילה הם ניסו להסתיר את זהותם היהודית אך היה מי שהלשין עליהם. הוא, אשתו, שלושת ילדיו ואחיו מרקו נשלחו לאושוויץ. בנו הפעוט אליו, שהיה בן כשנה, נזרק מהרכבת שיצאה מרומא על ידי אחיו הבכור, נמצא על ידי מקומיים, גדל בבית יתומים והיה היחיד שניצל מהמשפחה שנספתה. הוא עלה לישראל בשנות ה-60 ועד לפני כמה שנים התגורר באשקלון.

"החיילים הגרמנים הכירו אותו, הוא היה המתאגרף האידיאלי להמר עליו. לא היתה זירה בכלל, רק רחבה, והחיילים הגרמנים מסביב צרחו, עודדו ונהנו" אלברטו סד, מתוך הספר "הייתי מִסְפָּר" של רוברטו ריקארדי

כמו שלמה ארוך מסלוניקי, שהיה אלוף יוון והבלקן ושרד את אושוויץ, או ויקטור פרץ מטוניס, אלוף העולם לשעבר במשקל זבוב שנספה באושוויץ - שסיפורם ידוע יותר (ובמקרה של ארוך גם הונצח בסרט "ניצחון הרוח") - גם אפרתי נאלץ לבדר את קציני האס.אס במחנה בקרבות איגרוף בימי ראשון. "באושוויץ נאלץ אפרתי להשתתף בקרבות איגרוף אכזריים", כתבו על כך העיתונאים האיטלקים אלסנדרו פראריני ופאולו קונסיליו במאמר מ-2006, שהגדירו אותם כ"סוג של משחק". "שם, הוא היה צריך להילחם נגד יריבים הרבה יותר כבדים למען השעשוע של השומרים", הוסיפו.

אפרתי. נאלץ לבדר את קציני האס.אס במחנה, במסגרת קרבות איגרוף בימי ראשון
ללא קרדיט / לא ידו

בספר "Sono stato un numero" ("הייתי מִסְפָּר"), מגולל העיתונאי האיטלקי רוברטו ריקארדי את הביוגרפיה של אלברטו סד, ששרד את אושוויץ כנער והפך לאחד ממנהיגי הקהילה היהודית ברומא ומנציחי שואת יהודי איטליה. "החיילים הגרמנים הכירו אותו, הוא היה המתאגרף האידאלי להמר עליו במשקל ביניים, והרבה כסף רץ שם", מספר סד, שמת לפני שלוש שנים בגיל 91, על אפרתי, "לא היתה זירה בכלל, רק רחבה, והחיילים הגרמנים מסביב צרחו, עודדו ונהנו".

ב-16 באפריל 1944, באחד מקרבות השעשוע הללו, הוצב אפרתי מול אסיר פולני ענק בגודלו (אפרתי התחרה במשקל נוצה). אנשי האס.אס, שהיו נוהגים להמר על המנצח, היו בטוחים שהפולני גדול הממדים, שהיה מתאגרף חובב, ינצח ולכן הימרו עליו. אלא שאפרתי יצא כשידו על העליונה, וחלק גדול מאנשי האס.אס הפסידו כסף. התסכול שלהם היה רב, ומכיוון שידעו שאינם יכולים לגעת באפרתי, את זעמם ותסכולם הוציאו על אחיו מרקו, שספג מהם מכות נמרצות. אפרתי לא יכול היה שלא להגיב למראה המכות האיומות שסופג אחיו רק בגלל ניצחונו. הוא התנפל על המכים כדי לעזור למרקו, אך המתאגרף היהודי הוכה על ידם עד מוות וגופתו נזרקה למשרפות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות