אין הרבה הבדל בין משליכי החפצים במגרשים לבית הדין של ההתאחדות לכדורגל

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין הרבה הבדל בין משליכי החפצים במגרשים לבית הדין של ההתאחדות לכדורגל

לכתבה
אוהדי הפועל באר שבע בבלומפילד. במה חטא הרוב הנורמטיבי ניר קידר

במקום להעניש את העבריינים, ההתאחדות מעדיפה להטיל עונשים קולקטיביים על אוהדים שפשעם היחיד הוא שיש להם כמה דגנרטים ביציע. קובי רפואה הסיק מסקנות מהדרבי ולהפועל חיפה מגיע עונש מיוחד: להמשיך לשחק כדורגל

8תגובות

1. למרבה הצער, ביציע שמאכלס אלפי אנשים יש כאלו שמשוכנעים כי עם הכרטיס שרכשו ניתנה להם גם הזכות להשליך חפצים על שחקני כדורגל, אם בכלל יש כאן עניין של "זכות", הרי הם לא זקוקים לאישור. בעיני עצמם הם שומרי האימפריה, ועליהם מוטלת החובה לשמש כמגן אחרון עבור קבוצתם המקודשת מפני מבקשי רעתה - שחקני הקבוצה היריבה המאיימים לנצח אותה, או פשוט מתנהלים בעולם לבושים חולצה בצבע אחר. אם קו ההגנה הראשון - הווה אומר השחקנים עצמם - לא דאגו להגן על כבודה של הקבוצה בדרכים המקובלות של הבקעת שערים, הם יעשו זאת בכל האמצעים העומדים לרשותם ונמצאים בכיסם. בזכות האנונימיות הנגזרת מההטעמות בהמון וההבנה כי זיהויים יהיה כמעט בלתי אפשרי, בשם ההזדהות הטוטאלית והפנאטיות מצדיקת הכל, הם מרשים לעצמם לעשות דברים שייתכן ולא היו עושים בכל אצטלה אחרת, באף שדרה של "החיים עצמם".  

מיותר לציין שאדם שמשליך מצתים, כוסות ומקלות על שחקן כדורגל ראוי לכל עונש שיוטל עליו. זו אינה אמירה אמיצה. היא כמעט מובנת מאליה, שכן לרובנו ברורה חשיבות הענישה בחברה מתוקנת - אם לא ככלי חינוכי, אז כאמצעי הגנה מפני פרטים שלא מעוניינים או פשוט לא מסוגלים להתנהל במרחב תוך כיבוד מה שנחשב למוסכמות. אלא שלמרבה הצער, בעולם החוקים של הכדורגל הישראלי, ישות שיפוטית שמתקיימת במקביל לזו המוכרת ותחת פסאדה לא משכנעת של חוק וסדר, צורת הענישה המועדפת היא קולקטיבית. יותר משהיא מענישה את מי שביצע את העבירה, היא מענישה את מי שלא ביצע אותה, אחוזי דיוק שהיו מביישים גם את מגביה הכדורים הגרוע בליגה. אם לא נתפסה היד שזרקה את המצית (וגם אם כן), ייגדעו הידיים שמחזיקות במינוי לאותו שער, אנשים שחטאם היחידי הוא שאבא שלהם אהד את אותה קבוצה שאהד גם אבא של הדגנרט. לאורך עונה נסגרים יציעים שלמים ובמקרים קיצוניים אף נקבעים משחקים ללא קהל, פעולה אוטואימונית של מה שראשי הענף מכנים "המוצר" נגד עצמו, הרחקה יזומה של צרכנים שבכספם, התעניינותם והשקעתם מעניקים לגיטימציה - שהיא לעתים לא פרופורציונאלית לאיכות ולמידת ההשקעה שמנגד - לעסק כולו.

אוהדי מכבי תל אביב. חטאם היחידי הוא שאבא שלהם אהד את אותה קבוצה שאהד גם אבא של הדגנרט
ניר קידר

מעניין השימוש במילה "מוצר", שכן אם הכדורגל הישראלי הוא מוצר, דבר מה העומד למכירה והצלחתו תלויה ביכולתו להעניק את התמורה האולטימטיבית, אזי מדובר במוצר ייחודי שנוטה לפעול כנגד האנשים שמעוניינים לקנות אותו. הדבר ניכר בעתות שלום בשעות המשחקים המאוחרות המקשות על הבאת ילדים צעירים למגרשים, ובעתות משבר בעונשים ההמוניים. לעתים נדמה שהכדורגל הישראלי מנסה לבדוק עם עצמו כמה זמן ניתן לכרוך את החבל סביב הצוואר של אוהביו, ושאלו ימשיכו בכל זאת לנשום ולאהוב אותו. העונשים הקולקטיביים מורידים את הערך של המינוי שנקנה בתחילת עונה בכסף רב על ידי אנשים שרובם המוחלט מצייתים לנהלים וגורמים לאלפי אנשים לשלם על משחקי רפאים אליהם הם לא מורשים להיכנס. אם הדבר נועד להרתיע את המתפרעים מלהתפרע - אם תזרוק מצית נסגור לך את היציע - אזי שהישנותם של העונשים מוכיחה כי הדבר לא מושג. אם מחוסר אונים או מתוקף עקבות של חוש צדק המובילות לתחושה ש"משהו צריך להיעשות", אין הרבה הבדל בין משליכי החפצים לבית הדין של ההתאחדות לכדורגל - שניהם עושים נזק לכדורגל הישראלי. סליחה, למוצר.

2. בפתיחת המחצית השנייה של הדרבי בשבוע שעבר, קובי רפואה, מאמן הפועל תל אביב, עשה טעות קשה - הוא הרים את הראש. במופת של תפישת מציאות לקויה, שלח רפואה עשרה שחקנים במצב של פוסט טראומה למשימת התאבדות של לחץ גבוה ושילם על כך ביוקר. זה היה אבסורד - הפועל תל אביב, בחיסרון מספרי, ספגה שני שערים במתפרצת מקבוצה שגם ב-11 על 11 מגלה מולה כבר שנים עליונות חסרת תקדים.

המסקנות הוסקו במהירות והוגשו אמש (שני) מול מכבי חיפה. כל שחקן של הפועל שעבר את החצי עם כדור במחצית הראשונה, ובעיקר בלעדיו, עשה זאת על דעת עצמו ובניגוד לרוח המפקד. זו היתה דרכו של רפואה לכפר על הטעות מהדרבי – אם הוא לא יכול להחזיר את הגלגל לאחור, הוא יכול לכל הפחות למנוע ממנו להמשיך להתגלגל. הפועל תל אביב המתינה בחצי המגרש שלה וחיכתה שיקרה לה מה שתמיד קורה לה מול מכבי חיפה, והיא תפסיד. אם זה יקרה כאשר היא מתגוננת בהגזמה ומכירה בנחיתותה, לפחות לא תהיה יכולה להאשים את עצמה.

הפועל תל אביב מול מכבי חיפה. . מרוב שלומיאליות, זה כבר היה חינני
ניר קידר

השער שספגה מעומר אצילי לא הותיר לה ברירה. הפיגור, לצד הנמנום שהשתלט על מכבי חיפה בשבועות האחרונים בנסיבות מובנות, הוכיח שהיא יכולה גם אחרת - לא שוגה בד צמיונות כמו בדרבי ולא מצטמצמת בהגזמה כמו במחצית הראשונה, פשוט יריבה. במשך כארבעים דקות היא עשתה הכי הרבה שהיא יכולה, מעט ככל שזה יהיה, ולפרקים נראה היה שבכל רגע זה יכול לקרות - השער שלא ימחל על ההשפלה מהשבוע שעבר ולא יבטיח לה דבר לגבי העתיד, ובכל זאת יימנע ממנה להפסיד. אז מה קרה בסוף? אלון אזוגי ניסה להרחיק, אך הכדור פגע באדי גוטליב ומשם הגיע לדולב חזיזה שכבש את השני וסגר עניין. מרוב שלומיאליות, זה כבר היה חינני, הפסד שכולו קומדיה. איזה הבדל לעומת התבוסה בדרבי האחרון, שהיתה בעיקר טרגדיה.     

ממה שהיתה פעם הפועל חיפה נותרו בשלב הזה של העונה רק קרעים של קבוצת כדורגל, אוסף פרטים שתלבושתם הזהה מייצרת מראית עין של חיבור ואינטרס משותף

3. לאחרונה הוסרו כל המראות ממתחם האימונים של הפועל חיפה בקרית חיים היות שהשחקנים כבר לא מסוגלים להסתכל על עצמם. חלקם מעבירים אימונים שלמים בעיניים עצומות היות שגם את החברים שלהם הם לא יכולים לראות. ממה שהיתה פעם הפועל חיפה נותרו בשלב הזה של העונה רק קרעים של קבוצת כדורגל, אוסף פרטים שתלבושתם הזהה מייצרת מראית עין של חיבור ואינטרס משותף. כל מה שמבדיל בין היפרדותם המעשית, שכבר התרחשה, לזו הרשמית והמתעכבת הם הכבלים של לוח המשחקים, מחויבות קודמת שהפועל חיפה נטלה על עצמה ברגע שנרשמה לעונה הנוכחית. אלו עדיין מכריחים אותה להתייצב למשחקים אחרת תיענש.

שחקני הפועל חיפה בדרבי בחצי גמר הגביע, בחודש שעבר. ממה שהיתה פעם נותרו בשלב הזה של העונה רק קרעים של קבוצת כדורגל
שרון בוקוב

אבל איך ניתן להעניש קבוצה שכבר חודשיים חיה בתוך העונש האכזרי ביותר שהיא עצמה יכולה להעלות על הדעת, והוא לשחק כדורגל? אם שחקני הפועל חיפה יחליטו בוקר אחד שנמאס להם, שהם לא מוכנים להמשיך ולבעוט בכדור, לצאת לנבדל, לשמור בקרנות ולעשות עבירות רק כי לעונה הזאת חייבים להימשך 33 מחזורים, מין הראוי שהעונש שיוטל עליהם לא יהיה הפסד טכני. הם הרי הפסידו במו רגליהם 4:0 לקרית שמונה, אז למה שיחטפו שער אחד פחות? העונש שראוי יהיה להטיל עליהם הוא הארכת העונה בשבוע או שניים נוספים. שישארו שבת. ועוד אחת.

ההפסד של הפועל חיפה להפועל ירושלים בשבת היה הראשון בבית התחתון של קבוצה ב"מעמדה" - הווה אומר אלו שהתחילו את המשחקים מחוץ לסכנת הירידה. בכל שמונת המפגשים הקודמים הצליחו הקבוצות נטולות האינטרס המיידי לגבור על יריבותיהן החלשות לתחתית. הפועל חדרה, קרית שמונה ומ.ס אשדוד שמרו על צלם אנוש קבוצתי במידה כזאת שהספיקה כדי למנוע מעצמן את המבוכה הכרוכה בהפסד לקבוצות שפשוט לא מסוגלות לנצח. להפועל חיפה אין אפילו את המעט הזה. היא הגיעה מפורקת לחצי גמר הגביע, ומשם רק התפרקה עוד יותר. הכישלון הגדול שלה העונה הוא לא בעצם אי-ההעפלה לבית העליון - יעד שהיא כובשת רק לעתים נדירות בעשור וחצי האחרונים. זה לחלוטין בגבולות ההיגיון שהפועל חיפה לא תקדים בטבלה את מכבי נתניה, הפועל תל אביב או בני סכנין, ולתחושת האכזבה שלה שותפות לבטח גם קרית שמונה, חדרה, בית"ר ירושלים ומ.ס אשדוד. להבדיל מאלו, הכישלון של הפועל חיפה ניכר במה שקרה אחרי "הכישלון", בהתמוססות המוחלטת, ההתפרקות הטוטאלית. היא לא יודעת לנצח, וגם בלהפסיד היא לא מצטיינת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות