בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דעה

העיקר "להבטיח מדליה": נראה שישראל לא להוטה להביא מדליות זהב מטוקיו

על פי שיטת תגמול הספורטאים בטוקיו 2020, נראה שהפיכתו של ספורטאי לאלוף אולימפי היא בסך הכל הישג גדול ב-25% לעומת מדליה בצבע אחר. זכייה במדליה, כל מדליה, היא הישג אדיר, אבל לא כך מחנכים ספורטאים למצוינות

5תגובות
שגיא מוקי. ספורטאי ישראלי שיזכה בזהב, מי שישמיע את "התקווה" מטוקיו, הוא ספורטאי גדול בהרבה. הדבר הזה צריך להתבטא בכסף.
ניר קידר

"הבטיח מדליה" - צמד המילים המדכא הזה, שהפך נפוץ כל כך בתקשורת הספורט הישראלית, מקפל בתוכו את אחת המחלות הבסיסיות של הספורט ההישגי כאן. הביטוי הזה, שתופס כותרת בכל פעם שספורטאי (לרוב בג'ודו, האמת) מעפיל לגמר ראש בראש, מגדיר כיעד את הזכייה במדליה, בצבע כלשהו – פחות חשוב אם בזהב, כסף או ארד. במקום שהזהב יהיה היעד, המדליה עצמה הופכת להיות המטרה.

ב"ספורט הארץ" אנו משתדלים להימנע מהביטוי הזה, או לפחות לצמצם את השימוש בו. זה לא שמדליית כסף או ארד בכל תחרות, ובוודאי במשחקים אולימפיים, אינה הישג נפלא, אדיר, מרהיב; מדליה אולימפית, מכל צבע, היא הישג יוצא דופן לספורטאי שמיצב עצמו כאחד משלושת הטובים בעולם בתחומו, ובהחלט דבר שמדינתו צריכה להתגאות בו. אבל היא לא המטרה. המטרה של ספורטאי מקצועני היא לנצח, לנצח את כולם, לזכות בזהב. זה לא המקרה בישראל. השבוע התברר שלא רק עיתונות הספורט לוקה בכך - אלא גם קובעי המדיניות.

ב"ידיעות אחרונות" נחשפה שלשום (חמישי) שיטת תגמול הספורטאים על ההישגים אליהם יגיעו במשחקים בטוקיו 2020. לפי הפרסום, ספורטאי שיזכה במדליית ארד, יקבל מענק בגובה 300 אלף שקל ממשרד התרבות והספורט והוועד האולימפי. מי שיזכה במדליית כסף יקבל 400 אלף שקל, ומי שיזכה בזהב יגרוף 500 אלף שקל. מדובר בפער תמוה בין המדליות: הפיכתך לטוב בעולם, לאלוף אולימפי, היא בסך הכל הישג גדול ב-25% לעומת מדליה בצבע אחר, קובעת מדינת ישראל. גירדת מדליית ארד בג'ודו, אחת מתוך ארבע מדליות בסך הכל? אתה ראוי ל-60% מהפרס של אלוף אולימפי. כך לא מחנכים למצוינות.

אורי ששון עם מדליית הארד, בריו 2016. המדליה עצמה הופכת להיות המטרה
MURAD SEZER/רויטרס/ מו

שלא יובן אחרת: כל ספורטאי אולימפי ראוי למענק ותמיכה גדולה ככל האפשר, וכל ספורטאי שהגיע להישג גדול - וכל מדליה היא כזו - ראוי למענק של מאות אלפי שקלים (ואף יותר, לו רק היה הממון זמין). אבל מי שרוצה לחנך למצוינות בספורט, מי שמבין שהמטרה היא לא "להבטיח מדליה" אלא "לנצח" - ידאג שהמענק למדליית זהב יהיה גדול בהרבה מהמדליות האחרות. מיליון שקלים, למשל, לעומת 400 אלף למדליית הכסף, ו-300 אלף לארד. "אין מספיק כסף" לזה, תאמרו? אין בעיה. עדיין מוטב שהמענק לזהב יהיה מוגדל, גם על חשבון הקטנת המענקים האחרים (שיצנחו, נניח, ל-300 ול-200 אלף). הרי בלאו הכי מענק הזהב ספק אם יחולק בטוקיו לישראלים (והלוואי, הלוואי שכן), ובוודאי שלא יותר מפעם אחת (והלוואי, הלוואי שאני טועה), בעוד שבאשר למענקי המדליות המשניות - יש בהחלט תקווה שכן. מה הסיכון הגדול בהצהרה לספורטאים: תביאו זהב, תקבלו עולם ומלואו?

זו לא רק דעתו הטרופה של כותב שורות אלה. למעשה, זה הסטנדרט הנהוג במדינות אחרות, שיודעות דבר-או-שניים בתרבות ספורטיבית ובחתירה לניצחון. בארצות הברית, למשל, חילקו בריו 2016 מענק של 37.5 אלף דולר למי שזכה במדליית זהב, לעומת 22.5 אלף, כ-67% פחות, למי שזכה במדליית הכסף, ו-15 אלף למי שזכה בארד. בצרפת חילקו 55 אלף דולר למי שעמד בראש הפודיום, לעומת 22 - פחות מחצי - לסגנו. ברוסיה, שדיברה גם היא בצמרת טבלת המדליות, חילקו 61 אלף דולר לזוכה בזהב, לעומת 38 אלף בלבד לזוכה בכסף.

סימון ביילס האמריקאית עם מדליית זהב, בריו 2016. בארצות הברית היה הבדל של 67% בגובה המענק בין זהב לכסף
MIKE BLAKE/רויטרס/ מי�

סוגיית המענקים היא לא העניין היחידי שטעון שיפור במדיניות התגמול של הרשויות לספורטאים. את המענק עצמו הם לא צריכים לשם המוטיבציה, בין אם במודל שפורסם או במודל המוצע כאן - מובן שספורטאי מקצועני יעשה הכל כדי לזכות במדליה. הסיכוי שיביא מדליה לא יגדל או יפחת בהתאם לגובהו של המענק. אבל אם, לעומת זאת, היו מוגדלים התקציבים העוזרים לספורטאים ולמעטפת שלהם במהלך שנות ההכנה, גם על חשבון המענקים, הסיכוי שהיו זוכים במדליה היה ודאי עולה.

זכייה במדליה היא הישג אדיר, שראוי בהחלט למענק גדול. בטח לספורטאי ישראלי, שדרכו לצמרת סלולה בשורת קשיים - היעדר מתקנים, היעדר יריבי אימון, שירות צבאי שצריך למצוא את הדרך לחמוק ממנו ומדינה לוחצת ולחוצה להישגים. כל ישראלי שיזכה במדליה הוא ספורטאי-על במונחים מקומיים, והדבר צריך להתבטא גם בכסף. אבל ספורטאי ישראלי שיזכה בזהב, מי שישמיע את "התקווה" מטוקיו, הוא ספורטאי גדול בהרבה. הדבר הזה צריך להתבטא בכסף. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#