מחקרים חדשים חושפים את הקשר הסבוך בין האדם המודרני לדודנו מאסיה - ארכיאולוגיה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחקרים חדשים חושפים את הקשר הסבוך בין האדם המודרני לדודנו מאסיה

לכתבה
חפירות במערת באישיה קארסט. במקום נמצאה חתיכת לסת בת 160 אלף שנה, שזוהתה כשייכת לאשה דניסובית Yuanyuan Han/ Dongju Zhang/ Lanz

כלים חדשים מציגים עדות גנטית ראשונה לנוכחות של האדם הדניסובי מחוץ למערה שבה התגלו שרידיו בסיביר, ומגלים את תרומתו לגנטיקה הייחודית של העם הטיבטי. המחקרים מצאו עדות גם לתנועת אוכלוסייה וגנים ממערב אירו-אסיה ועד למזרחה

37תגובות

שני מחקרים חושפים פרטים חדשים על דודניהם הקדומים של ההומו סאפיינס, הדניסובים, שחיו במזרח אסיה עד לפני עשרות אלפי שנים - ועל המורשת הגנטית שלהם שנשמרה בגופם של בני אדם שחיים כיום. ב-20 השנים האחרונות, המהפכה הגנטית מעצבת מחדש את האופן שבו אנו מבינים את ההיסטוריה של המין האנושי. מחקרים גנטיים מבהירים כיום כי מה שנתפס בעבר כתהליך הדרגתי של התפתחות מין אדם קדמון אחד למין אחר, היה למעשה סבך התפצלויות של קבוצות אנושיות שונות - ומפגשים מחודשים והחלפת גנים, עשרות אלפי שנים מאוחר יותר.

בין השאר, הכלים הגנטיים אפשרו לפני כעשור לזהות קבוצה לא מוכרת של בני אדם קדומים. הקבוצה זוהתה על סמך ניתוח גנטי של עצם יחידה מאצבע של אשה צעירה, שנמצאה במערת דניסובה בסיביר. קבוצת בני האדם הללו, שהתפצלו מהאבות הקדומים של ההומו סאפיינס לפני כ-600 אלף שנה ומהניאנדרתלים לפני 400 אלף שנים, קיבלה את השם האדם הדניסובי. מאז, שרידים של הגנום הדניסובי נמצאו בדנ"א של בני אדם מודרנים באזורים שונים בעולם. לפי הערכות, הדניסובים חיו לצד אבותינו עד לפני עשרות אלפי שנים.

המחקרים החדשים, שהתפרסמו בשבוע שעבר בכתב העת המדעי Science, שופכים אור על ההיסטוריה של האדם הדניסובי ועל מפגשיו עם ההומו סאפיינס. המחקרים גם מציגים את העדות הגנטית הישירה הראשונה לנוכחות של דניסובים מחוץ למערת דניסובה בסיביר, ומראים כיצד חייהם של הדניסובים באזור הרי ההימלאיה לפני עשרות אלפי שנים קשורים לגנטיקה הייחודית של תושבי טיבט היום, המאפשרת להם לחיות בגובה רב ובאוויר דליל. המחקרים גם מראים כי לפני 40 אלף שנה ויותר, היתה תנועת אוכלוסייה וגנים כל הדרך ממערב אירו-אסיה ועד למזרח הרחוק.

המחקר הראשון עוסק בממצאים ממערת באישיה קארסט, שנמצאת ברמה הטיבטית, בגובה של יותר מ-3,000 מטרים מעל פני הקרקע. במערה זו נמצאה חתיכת לסת בת 160 אלף שנה, שזוהתה כשייכת לאשה דניסובית. אולם, הזיהוי נעשה ללא מיצוי הדנ"א עצמו מתוך העצם.

במחקר השתמשו בערכה שפיתחה החוקרת הישראלית ד"ר ויויאן סלון ממכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בלייפציג. הערכה של סלון מאפשרת לחפש בקלות רבה יחסית נוכחות של דנ"א מיטוכונדריאלי של כ-200 מינים שונים של בעלי חיים

במחקר החדש השתמשו בערכה שפיתחה החוקרת הישראלית ד"ר ויויאן סלון ממכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בלייפציג. הערכה של סלון מאפשרת לחפש בקלות רבה יחסית נוכחות של דנ"א מיטוכונדריאלי של כ-200 מינים שונים של בעלי חיים, בהם האדם, בשכבות השונות של משקעים באתר ארכיאולוגי.

עצם הלסת שהתגלתה במערה.
Menghan Qiu/ Dongju Zhang/ Lanzh

המיטוכונדריה היא אברון המצוי בתאינו, ומשמש כ"תחנת הכוח" של התא. לכל מיטוכונדריה יש דנ"א נפרד מזה שבגרעין התא. במהלך ההתרבות, כשהזרעון מפרה את הביצית, המיטוכונדריה של האב בדרך כלל נמחקת, וכל הצאצאים יורשים את המיטוכונדריה של האם. כך, מחקר דנ"א זה מאפשר להתחקות אחר שורשיהן של שושלות אמהיות בלבד. הדנ"א המיטוכונדריאלי אמנם קצר בהרבה מהגנום הגרעיני, אך בכל תא יש אלפי מיטוכונדריה - ולכן אלפי עותקים של הגנום הזה - והסיכוי שחלקם ישתמרו מימי קדם גדל.

בעזרת הערכה של סלון, ניתן כיום "למרוח" את הדנ"א המיטוכונדריאלי שמבודד מדגימת קרקע על לוחית שבה מוטבעים רצפים אופייניים לדנ"א מיטוכונדריאלי של מינים שונים. כאשר יש התאמה בין הדגימה לרצפים מסוימים, האזור זוהר באור פלורסנטי, וכך ניתן לקבוע אילו בעלי חיים פקדו את האתר והותירו את שרידיהם בשכבת משקעים מסוימת - שמייצגת פרק זמן שניתן להגדירו בכלים אחרים.

דניסובי חדש

במחקר הנוכחי, זיהו החוקרים את הדנ"א המיטוכונדריאלי של בני האדם מהשכבות השונות של המערה. אז, בעזרת אנליזה נוספת, הצליחו לקבוע גם כי הדנ"א הזה שייך לדניסובים. פרופ' לירן כרמל, מומחה לדנ"א עתיק מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מסביר כי המחקר מראה שהיתה נוכחות דניסובית במערה במשך עשרות אלפי שנים, ככל הנראה ברצף של לפחות 40 אלף שנה.

חפירות במערת באישיה קארסט
Yuanyuan Han/ Dongju Zhang/ Lanz
חפירות במערת באישיה קארסט
Yuanyuan Han/ Dongju Zhang/ Lanz

תובנה נוספת שנגזרת מהגילוי הזה, מוסיף כרמל, נקשרת למחקרים קודמים שהצביעו על האפשרות כי תושבי טיבט כיום ירשו את יכולתם לחיות באוויר הדליל של ההימלאיה מהדניסובים. המחקר הנוכחי, מדגיש כרמל, מראה שהדניסובים אכן חיו עשרות אלפי שנים באזורים גבוהים בהרים, וכך יכלו לפתח את הווריאנט הגנטי שבבסיס לתכונה ייחודית זו.

המחקר השני, שנערך בהובלת פרופ' סוונטה פאבו, אחד מגדולי חוקרי הדנ"א העתיק בעולם כיום ומי שזיהה לראשונה את הדנ"א הדניסובי והציג טיוטה ראשונה של הגנום הניאנדרתלי בשנת 2010, פותר גם הוא תעלומות לגבי פיסת עצם שנמצאה במערה, הפעם ב-2006. חתיכת הגולגולת נמצאה בידי כורים בעמק סלחיט שבמזרח מונגוליה. העצם זוהתה בהתחלה כשייכת למין לא מוכר שכונה מונגולנתרופוס. מחקרים שונים העריכו שמדובר בחלק מגולגולת של אשה ניאנדרתלית, או אפילו בת לקבוצה אנושית קדומה יותר.

מפה דניסובים

המחקר החדש מראה כי הגולגולת היתה שייכת לאשה מודרנית מבחינה אנטומית, שקרובה גנטית לתושבי מזרח אסיה של היום, וחיה לפני כ-34 אלף שנה. עד היום, הגנום היחיד שרוצף של תושבי מזרח אסיה מאותה תקופה הוא של גבר שחי באזור מערת טיאניואן שליד בייג'ין, לפני 40 אלף שנה.

בגנום של שני האסייתים הקדומים נמצאה השפעה משמעותית של הדנ"א הדניסובי. כרמל מסביר כי מקובל להניח שלאחר יציאת קבוצות של האדם הקדמון מאפריקה לפני מאות אלפי שנים, התרחש פיצול משמעותי בין קבוצות שונות, כשבמערב התפתחו הניאנדרתלים, ובמזרח הדניסובים. כשההומו סאפיינס יצאו מאפריקה לפני עשרות אלפי שנים, הם נפגשו והחליפו גנים גם עם הדניסובים וגם עם הניאנדרתלים.

שביבים שהתגלו במערת באישיה קארסט.
Yuanyuan Han/ Dongju Zhang/ Lanz

מחקרים קודמים הראו כי היו לפחות שני מפגשים בין הדניסובים להומו-סאפיינס שהותירו את החותם שלהם על הדנ"א של בני האדם כיום. ניתוח גנטי של ילידי אוסטרליה וסביבתה הראה כי הדנ"א הדניסובי משמעותי בגנום שלהם – אך רק זה שמקורו באחד מאותם שני מפגשים. לעומת זאת, תושבי מזרח אסיה של היום נושאים את השפעת שני המפגשים בגנום שלהם.

לדברי כרמל, המחקר החדש מראה כי האיש מטיואניואן והאשה שחיה בעמק סלחיט שבמונגוליה ירשו גם הם את ההשפעה הגנטית של אחד מאותם שני מפגשים בין ההומו-סאפיינס לדניסובים. אולם, הפעם זו היתה המורשת של המפגש השני, ולא זה שאת העדויות לו מוצאים בגנום האוסטרלי. תובנות אלה, מסבירים החוקרים, "מצביעות על כך שאבותיהם הקדומים של הפרטים מטיואניואן וסלחיט, שהתערבבו עם הדניסובים, תרמו מורשת זו לאוכלוסיות בחלקים רבים של אסיה היום". בניגוד לכך, הממצאים מצביעים על כך שתושבי אוסטרליה וסביבתה "קיבלו את המורשת הדניסובית ממקור אחר", הם מסכמים.

ממצא מסקרן נוסף שעולה מניתוח הגנום של האשה מסלחיט מצביע על כך שיש דמיון משמעותי (כ-15%) בין הגנום שלה לגנום של אדם שחי בגויה שבצרפת של היום לפני 35 אלף שנים. כרמל מסביר כי כשההומו-סאפיינס יצאו מאפריקה לפני כ-60 אלף שנה, האוכלוסייה התפצלה שוב לשני זרמים מרכזיים – אלה שנעו צפון מערבה ואלה שנעו מזרחה. המחקר החדש על האשה מסלחיט מראה כי פיצול זה בין מזרח אירו-אסיה למערבה לא היה הרמטי. בני האדם זזו ממקום למקום, ואחרי מותם, המורשת הגנטית שלהם המשיכה לנוע הלאה והגיעה עד לקצה השני של היבשת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות