בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דודי, אוטו סימל | מכתבים למערכת 8.4.2021

תגובות
פרח על אנדרטת השואה, ברלין, לכבוד יום השנה לציון ליל הבדולח
TOBIAS SCHWARZ - AFP

דודי, אוטו סימל

בתגובה על "מסמכים חושפים: מפקד הגסטאפו בווינה גויס במערב וחמק מעונש", מאת עופר אדרת ("הארץ", 6.4)

אבקש להוסיף בעניין המאמר של עופר אדרת, כי הגסטאפו של וינה, שהוקם בזריזות לאחר ה"אנשלוס" ב–1938, היה "מצטיין" במיוחד, שני בחשיבותו לגסטאפו בברלין. 95% מעובדי הגסטאפו הווינאי היו אוסטרים, נתון המדבר בעד עצמו. הסגן של פרנץ יוזף הובר, קרל אבנר, עמד למשפט, וכך עוד חלק מפושעי הגסטאפו. מקצתם הוצאו להורג, ועל חלק מהם הושתו עונשי מאסר ארוכים. בשנות ה–50, משהסתלקו בעלות הברית מאוסטריה, חס עליהם נשיא אוסטריה ופתח לפניהם את שערי בית הסוהר.

כאשר התגלו באיחור של שנים מסמכים הנוגעים לפושעי הגסטאפו בווינה, פירסמה עיריית וינה את שמותיהם, תמונותיהם ותיאור קצר של מעשיהם הנפשעים באתר האינטרנט שלה. זמן רב תהיתי, מי מהם היה אחראי לעינוי עד מוות של דודי אוטו סימל. את דודתי לינה סימל החזיקו במעצר בגסטאפו, ולאחר עשרה חודשים שילחו אותה לאושוויץ.

בינה קופלר דרזנר, תל אביב

ראיתי אצל סטלין

בתגובה על "ריבלין הטיל על נתניהו את המנדט להרכבת הממשלה", מאת יהונתן ליס ("הארץ", 6.4)

היתה ציפייה, שהחלטת הנשיא תהיה שונה. אולם אין להוציא מכלל אפשרות, שהחלטת בית המשפט העליון, שלא מצא נימוקים לפסול את בנימין נתניהו, וגם החלטת הנשיא להטיל עליו להרכיב ממשלה נבעו, במודע או לא במודע, מתוך חשש לחייהם. ההסתה הפראית השתלמה בתקופת יצחק רבין, וייתכן שגם הפעם. היה לי הכבוד להיות ארבע שנים במלחמה בצבא של סטלין, ועברתי את רוסיה מן הדנייסטר עד הוולגה וראיתי איך עובדים השמצות, שקרים והפחדה.

משה לגין, נתניה

ריבלין, אני מאוכזבת

בתגובה על "ריבלין הטיל על נתניהו את המנדט להרכבת הממשלה", מאת יהונתן ליס ("הארץ", 6.4)

לנשיא ריבלין שלום, כאחת מדור לוחמי תש"ח, שחוותה את החלום של החלוצים מדוֹר בּוֹנֵי המדינה, כמי שפוקדת בלבה — מדי יום ביומו! — את קברות בני־הנעורים, שנפלו במלחמת השחרור ובמלחמות שאחריה — בושתי, נכלמתי והתאכזבתי מהחלטתך להטיל את הקמת הממשלה על נאשם, הנלחם בבית המשפט בדרך נלוזה ולא מכובדת, והעדפתָּ את החוק היבש (המתחלף ומשתנה מזמן לזמן) על עקרונות וערכים מוסריים נצחיים. ויתרת על ההבחנה בין טוב לרע, בין אור לחושך, בין אמת לשקר. בבושה, בדאגה, בשמי ובשם חברַי,

זאבה אחימאיר־זבידוב, ירושלים

מהזווית שלו, נתניהו צודק

בתגובה על "הנאום החמור בתולדות נתניהו לא עבד — צפו לנאומים דומים נוספים", מאת רוגל אלפר ("הארץ", 6.4)

רוגל אלפר נסחף מעט. לא היתה ולו מלה אחת בנאום ראש הממשלה, שהתייחסה לשופטים הנכבדים. הנאום כולו דן בפרקליטות, ומזווית הראייה של הנאשם היא נשמעת הגיונית. ואין בנאום זה שום נזק. זכות כל נאשם לחשוב כך על הפרקליטות. הגוף איננו מעבר לכל ביקורת. כבר צפינו בעבר במעלליהם.

יוסי דביר, קרית אונו

בין־תחומי, למה הוא טוב?

בתגובה על "על רקע הירידה בהרשמה לחוגים למדעי הרוח, יוקמו תוכניות לימוד רב תחומיות", מאת אור קשתי ("הארץ", 6.4)

מרצה בצעירותי הייתי, ולפרופסור (אמריטוס) נהפכתי בזקנתי. ושוב ירידה בהרשמה למדעי הרוח, ושוב עוד תוכנית להפוך את מדעי הרוח למושכים ורלוונטיים, לכאורה. מה "חדש" הפעם? מסלול חדש לתואר ראשון, הכולל "מאגדי קורסים". ועוד, "תוכניות לימודים בין־תחומיות, חוצות פקולטות ומשולבות — ולאו דווקא דו־חוגיות". הבין־תחומיות, לכאורה, יפתור את הכל, לפחות עד התוכנית הבאה שתפתור את הכל. מה בדיוק יעשה בוגר התוכניות האלה? איפה יעבוד? באילו משרות? היהיה מורה בבית ספר במדעי הרוח בין־תחומי? ביהדות בין־תחומית? ובמה יעשו תעודת הוראה? בבין־תחומיות? ובלאו הכי מערכת החינוך מעדיפה בוגרי מוסדות המכשירים מורים. זה הרי מקצוע. אולי הבוגרים ימשיכו ללמוד ויהפכו חוקרים? טיפה בים האקדמי.

נראה לי, שהפתרון יכול להיות דווקא בשינוי קהל היעד למדעי הרוח באוניברסיטאות. במקום לנסות למשוך צעירים יש להתמקד במבוגרים, אלה הבאים כפנסיונרים, הרוצים ללמוד מה שבאמת כל השנים רצו ללמוד ולא עשו כך מהרבה סיבות, אלה שבאים משום שהם ממש מתעניינים בנושא.

התלמידים הטובים ביותר שהיו לי, במיוחד בשנותי האחרונות כמרצה, היו תלמידים כאלה. לא חיפשו משרה או עבודה בתום הלימודים, אלא חשקה נפשם ללמוד. בער בהם. ואלה, חלק גדול לחשוב ולחקור כבר ידעו.

פרופסור (אמריטוס) יהושע שוורץ, רמת גן

לא מסוגלים, לא תיבחרו שוב

חברי הכנסת שאך זה נבחרו אינם מסוגלים להסכים על אישיות מקובלת ברוב של 61 ממליצים. אני סבור, שחברי הכנסת אינם מודעים לאחריות שקיבלו עליהם ברגע שנבחרו. תפקידם המיידי והעיקרי הוא להקים ממשלה, ואם אינם מסוגלים לבצע זאת, הם מועלים בתפקיד שלשמו נבחרו. כולם כאחד (Jointly and Severally), אחראים אישית כלפי העם הבוחר להקים ממשלה חוקית. לא הצליחו במטלה, על כולם להחזיר את המנדט לציבור. משמע, בחירות חדשות.

אבל, ו"אבל" חשוב, אותם ח"כים שלא צלחו, כולם, ולא חשוב מה שמם ואיזו מפלגה הם מייצגים — לא יוכלו להיבחר שוב. עליהם לפנות הדרך לפוליטיקאים חדשים, אחרים, שינסו את כוחם בהקמת ממשלה. מעשית, ברגע שתונף מעל לראשי חברי הכנסת החדשים הסנקציה, כי הקריירה הפוליטית שלהם תבוא לקצה אם לא יצליחו להקים ממשלה — הם כבר ימצאו את הדרך, מן הגורן ומן היקב, קיצוני א' מול קיצוני ת', ואז ממשלה תקום.

מנחם ובר, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו