בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מותו של משורר

43תגובות
נתן זך
אלכס ליבק

"השם שלך? משורר. הלאום? משורר. הדת? משורר", כך כתב המשורר סמיח אל־קאסם בשירו "דו"ח חקירה" ונדמה שאין נכונות ממלים אלה כדי לתאר את נתן זך, מחשובי המשוררים הישראלים מאז קום המדינה, שמת שלשום בגיל 89.

זך ידע לקחת פסוק מקראי כמו "כי האדם עץ השדה", לתלוש אותו מההקשר של דיני המלחמה, שבו הופיע במקור, ולהעניק לו פרשנות חדשה, אנושית, אוניברסלית. אבל המשורר שניסה לרחוק ולהימנע מכל סממן לאומי ולהציע עמדה קוסמופוליטית, בכל זאת הפך במובנים רבים לסמל של הישראליות. הוא ביקש להיות אזרח העולם, אבל בסופו של דבר היה לסמל של העברית החדשה.

אי אפשר להגזים בחשיבותו ובהשפעתו של זך, המשורר, המתרגם, העורך, הפזמונאי ומבקר הספרות, על השירה העברית, ועל התרבות העברית בכללה. דורות של משוררים צמחו תחת האדרת שלו. אין תלמיד בישראל שלא נתקל בשיר שלו במסגרת הלימודים. הוא תירגם, ערך ספרים, כתב מאמרי ביקורת, ואף שוטט בשווקים כדי למצוא ספרים נשכחים ולהחזיר לתודעה את המשוררים שכתבו אותם. אבל בראש ובראשונה הוא הציע עברית חדשה, יפהפייה, צלולה ובהירה, עברית שחילחלה והשפיעה על כותבי הרומנים, על מחברי הפזמונים, על כותבי הכתבות בעיתונים.

"תמיד קיימים חובות ותפקידים שאתה נקרא וחש למלא, מהם שאחרים הטילו עליך, מהם שאתה מטיל על עצמך, ברצון או שלא ברצון. והנה דווקא את החובה כלפי היופי... דווקא אותה אתה נכון תמיד לדחות", כתב במסה שלו "החובה כלפי היופי". אבל הוא עצמו לא דחה את החובה הזו ליופי כלל וכלל, הוא היה מחויב לה בכל נימי נפשו. בשירתו לקח את המלים שבהן אנו סוחרים ומקללים, רבים ומתכתשים, והפך אותן ליופי טהור, למוסיקה.

זך כתב שהמשורר הוא "משהו רחב, בלתי מובן כמו רוח, כמו אונייה, או שיר, משהו שמשאיר משהו", והוא אכן השאיר אחריו הרבה. ולנו נותרה "חובה כלפי היופי" הזה, החובה להוקיר, לשמר ולהפיץ אותו.

בניגוד לקוסמופוליטיות של זך, שנדמית כמו חלום רחוק ואבוד בעידן שבו הלאומיות והלאומנות זוקפות ראש, יש לקוות שיופיים של השירים שכתב יוסיף ללוות אותנו עוד תקופה ארוכה. כי כפי שהוא עצמו כתב, "רק תרבות הספר, במשמעה הרחב ביותר, מאפשרת לעם להיקרא עם תרבותי". עם מותו של משורר גדול כמוהו, יש לזכור ולהזכיר זאת אף ביתר שאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו