בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חייבים לעגן את הזכות לשוויון

20תגובות
בן-גוריון לוחץ ידו של משה שרת לאחר החתימה על מגילת העצמאות
פרנק שרשל / לעמ

ויכוח סוער ניצת בתחילת השבוע לאחר פרסום שמו של סגן אלוף מחמוד ח'יר א־דין, שנפל ב–2018 במבצע חשאי בעזה, ושוב עלתה, בציבור ובכנסת, הדרישה לעגן את השוויון בחוק. ייתכן מאוד שישראל היא המדינה היחידה בעולם הדמוקרטי, שבחוקתה או בחוקי היסוד שלה אין שום אזכור לזכות לשוויון. האמירה הזאת אלמנטרית ממש: כל אזרחי המדינה שווים — ובעניין הזה יש לנו "גירעון" דמוקרטי בולט.

אף שבמגילת העצמאות נכתב שהמדינה "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה", למסמך זה אין תוקף של חוק יסוד. אמנם המגילה העניקה השראה פרשנית לבית המשפט העליון: לאורך השנים הוא קבע "מגילת זכויות אדם שיפוטית", ובכלל זה הזכות לשוויון, ולימים גם פירש שהיבטים מסוימים מהזכות לשוויון נכללים בהגדרה "כבוד האדם" שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אך אין באלה כדי לפצות על החוסר באזכור מפורש של הזכות. ונשאלת השאלה, מדוע עדיין יש צורך בכך?

ראשית, משום שהפרשנות של בית המשפט חשובה, אך אפשר שהיא תשתנה, והיא תלויה בזהות השופטים. וכן מאחר שמדובר בפרשנות, היא נתונה לביקורת ולדה־לגיטימציה בשל "אקטיביזם שיפוטי". זכות אלמנטרית כזכות לשוויון צריכה להיות כתובה בפירוש בחוק יסוד של הכנסת, ולא להיות מוגבלת לפרשנות.

שנית, חוק הלאום חידד מאוד את העדר הזכות לשוויון. "חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי" קבע קביעות שמצד אחד היו מובנות מאליהן (שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי), אך מצד אחר התעלם מהמיעוטים במדינה — בשונה מהמופיע בפסקאות מבוא דומות במדינות לאום אחרות, שהכירו באזרחותם השווה של המיעוטים. לאמור, החוק לא קבע שהמדינה היא גם מדינתם של אזרחיה הלא־יהודים — ויתר על כן, אף לא היו בו אזכורים להיותה של ישראל מדינה דמוקרטית המעניקה שוויון זכויות לאזרחיה, ולא היה בו אזכור למגילת העצמאות. מכאן שחוק הלאום העביר לאזרחים הלא־יהודים מסר בוטה מאוד, שלפיו מעמדם האזרחי נחות ממעמדם של אזרחי המדינה היהודים.

וגם כאן, פסיקת בית המשפט העליון, בעתירה בעניין החוקתיות של חוק הלאום, תרמה לריכוך הבעיה מבחינה משפטית: בית המשפט קבע כי חוק הלאום אינו סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומכאן שאינו סותר את זכותו של שום אזרח לשוויון.

אם כן, מדוע גם כעת עלינו לעגן את הזכות לשוויון בחוק יסוד? גם אם נניח שחוק הלאום אינו פוגע במיעוטים מבחינה משפטית, לחוקה יש משמעות חינוכית והצהרתית.‏ חוקה אינה רשימת זכויות‏ משפטיות ותו לא. היא מסמך מכונן, המכנה המשותף, ה"אני מאמין" של המדינה. כן, ‏אנחנו רוצים לחנך את אזרחי המדינה לאורו של מסמך זה, ושכל אזרח במדינה יוכל להזדהות אתו. ההתעלמות מהמיעוטים בחוקי היסוד ואי אזכור הזכות לשוויון, שניהם "זועקים לשמים". פרשנות בית המשפט, חשובה ככל שתהיה, אינה תלויה על קיר בית הספר, ולכן חסרה מאוד במובן החינוכי.

את החסר אפשר לתקן בכמה דרכים: תיקון חוק הלאום; אימוץ של חוק יסוד: השוויון; או תיקון חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כדי שתיכלל בו בפירוש הזכות לשוויון. כמו כן, בתור מהלך משלים, אפשר לקבוע שמגילת העצמאות עצמה היא חוק יסוד: מבוא לחוקה. קיבוע המצב הקיים הוא חלופה רעה מאוד, שבה ישראל עודנה הדמוקרטיה היחידה שאין בה עיגון רשמי לזכות לשוויון.

ד"ר פוקס הוא חוקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו