בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נאום זלנסקי היה לא מוצלח, אך זה לא מה שחשוב

46תגובות
נאום זלנסקי לחברי הכנסת מוקרן בכיכר הבימה בתל-אביב, אתמול
מוטי מילרוד

כבר מראשית הדרך נתקל נאומו ההיסטורי של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בפני כנסת ישראל במכשולים לא צפויים. "המשכן בשיפוצים", "הכנסת בפגרה" כשמעל מרחפת החרדה מפני תגובתו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. אילו זלנסקי לא היה בעיצומה של מלחמת קיום, המאיימת לכלות את ארצו, הוא ודאי היה קולט את הרמז של "עשה טובה, רד מזה. חבל על הזום".

רק לפני שלושה חודשים התכוננו בכנסת לביקור של יו"ר הפרלמנט הרוסי, ויאצ'סלב וולודין. דבר לא הפריע אז לממשלה או ל-120 הנבחרים והנבחרות. לא משפט הראווה שהתנהל נגד "ממוריאל", ארגון זכויות האדם הוותיק והחשוב ברוסיה, וגם לא התעצמות הכוחות הרוסיים לאורך הגבול האוקראיני. רק גל האומיקרון מנע את המבוכה, אך הארכיון, כידוע, זוכר הכל.

אחרי שנקבע סוף-סוף, בא נאום זלנסקי ולא ממש תרם. הוא פגע ברגשות ניצולי שואה, הביא עובדות שגויות ועשה השוואות היסטוריות שאינן במקומן. הוא גם לא אמר תודה על בית חולים שדה מפואר שהקמנו בארצו ודרש דברים הזויים, כמו אספקת נשק והצטרפות של ישראל לסנקציות המערביות על רוסיה, בעוד שכל ילד יודע שאין לכך שום היתכנות. בזום אחד קצר הוא הפך מגיבור יהודי, דוד בן ימינו, למנהיג "חופר" של מדינה זרה שיש לנו טענות היסטוריות כבדות משקל אליה.

העניין הוא שהשוואות היסטוריות שגויות ובקשות לא מציאותיות אינן מעמעמות את הדבר החשוב ביותר בנאום זלנסקי: הקריאה לנקיטת עמדה חדה וברורה מצד ישראל, מדינת ה"לעולם לא עוד", ביחס למלחמה הנוראה שרוסיה מנהלת נגד ארצו. אפשר להתלונן על כך שישראל שוב נבחנת בציציותיה ביחס למדינות אחרות (גם אלג'יריה שקונה 90% מהנשק שלה מרוסיה לא הביעה עמדה ברורה נגד המלחמה ולא הצטרפה לסנקציות), אך ברור גם שישראל - הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון - תמיד נבחנת בכלים אחרים, כי כזאת היא: מדינה יהודית ודמוקרטית.

בעוד שעם ישראל שוצף וקוצף על סילוף העובדות ההיסטוריות (מי באמת כתב את הנאום הזה? האם לכל יועציו של זלנסקי לישראל היה באותו רגע בלאק-אאוט?), הכוחות הרוסיים ממשיכים לירות על שיירות שיוצאות מהערים הנצורות דרך המסדרונות ההומניטריים, מרעיבים למוות אנשים שמצטופפים כבר כמה שבועות במרתפים קרים, ללא מזון, מים או תרופות, מפוצצים בתי מגורים ומעבירים בני אדם בכפייה לשטח הרוסי. זה מה שחשוב באמת וזה הדבר היחיד שחשוב ומשמעותי כרגע - לא ההבנה השטחית של נשיא אוקראינה בנושא השואה.

זלנסקי מנסה להגן בכל מאודו על עמו ועל ארצו. במהלך 25 הימים האחרונים הוא מתחנן להצלה שממאנת להגיע. בכל נאום שלו הוא תוקף את המערב שלמעשה הקריב את אוקראינה ושרטט את הקו האדום סביבה. ישראל נתפשת על ידו בתור מדינה חזקה ועוצמתית, חלק מהמערב הקולקטיבי, שאינה זכאית לשום פטור בגלל "העסק שלה בצפון". בדיוק באותו אופן, ישראל דורשת מהעולם להתגייס לטובתה נגד איראן ומסרבת לשמוע על כך שלמדינות האחרות יש אינטרסים המנוגדים לשלה. כל מדינת איים קטנה שמעזה להצביע נגדה בגוף בינלאומי לא מתפקד כזה או אחר, זוכה מיד בקיטונות של אש ושיימינג חסר רחמים.

בקריאתו של זלנסקי לישראל לבחור צד ולהתייצב מאחורי אוקראינה גלום גם רמז עבה למדי לגבי סיכויי משימת התיווך של נפתלי בנט. מאז הביקור של ראש הממשלה במוסקבה לפני כשבועיים, המצב באוקראינה רק הלך והחמיר. מיליון פליטים הפכו לשלושה מיליון ועוד ועוד ערים נהרסות עד היסוד. מה שווה הפסקת אש אחרי שמדינה דה-פקטו נמחקת?

אפשר להגדיר את "הנאום הישראלי" של זלנסקי כ"לא מוצלח". הוא יכול היה לבחור באנלוגיות אחרות, להיות מדויק וחד יותר, לפנות אל הרגש הישראלי במקום היהודי, להודות לכל ישראלי ששלח בגדים או מזון תינוקות לאוקראינה. העניין הוא שגם אילו נאומו היה מתעלה על נאומיו של קיקרו, התוצאה הייתה זהה מבחינת ההשפעה האפסית שלה על המדיניות הישראלית. זאת לא מדיניות חדשה, אלא המשך של מה שישראל תמיד עשתה בדילמות מסוג זה. בירושלים תמיד זיהו צורך כלשהו שהצדיק את המעשה הלא נכון, בין אם בעת היחסים הקרובים עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה או בעת מכירות הנשק לחונטה במיאנמר. 

אף שבקייב כבר נואשו, ישראל ממשיכה להסתתר מאחורי עלה התאנה של "מאמצי התיווך". היא חוששת מהצל של עצמה, סוגרת את שעריה בפני אוקראינים ומכניסה מספר פליטים זעום עם אשרות תייר. במקום לפתוח את הלב, את השער ואת הכיס, לקרוא לדברים בשמם ולהתייצב מאחורי הצד החלש והמותקף - ישראל מגמגמת. הקול שלה נשמע בבירור רק כשהיא דורשת צדק לעצמה. כל האחרים? שיעמדו בתור, במיוחד אם מדובר בנשיא היהודי הראשון של מדינה המותקפת בידי גוליית של ימינו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

הכתבות הנקראות היום באתר

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו